חוסר תחרות, חוסר ברירה ו"אמפטי לג"
הם הבעיות שבפניהם צומח המחיר מדי שנה. ואפרט: בשוק הטיסות לניו יורק, למשל, קיימות חברות רבות מאוד. אתה יכול לטוס לשם טיסה ישירה עם אל-על, ארקיע, ישראייר, אמריקן אייר ליינס - או שאר החברות האמריקאיות. מאידך, אתה יכול לטוס עם אחת החברות העקיפות, והן רבות מאוד. מאירוסוויט, שכרגע היא הזולה בשוק ועד לופטהאנזה היוקרתית. לקייב, לעומת זאת, טסות שתי חברות: אל-על ואירוסוויט. טיסות עקיפות אף הן אינן זולות כעת, אם משום ש לא מדובר בטיסת המשך (כמו הטיסות לארה"ב שבנויות כטיות קונקשן, אלא טיסה ועוד טיסה) ואם משום שמדובר במדינות שנכנסו לגוש היורו, והמחירים בהם קפצו... ממילא, היכן שאין תחרות, אין מניע להורדת המחיר. וכאן נכנס לתמונה הענין החשוב יותר: מוזילים מחירים, כשרוצים למשוך נוסעים. אנחנו, יודעים בכל החברות, ניסע בכל מקרה לאומן. גם עם מחיר כרטיס יהיה 1500 דולר. ממילא, אין עליהן שום איום שיגרום להן להוזיל את המחיר. בטיסות הצ'רטר יש הצדקה כלשהי למחיר. בטיסות צ'רטר לפראג, למשל או לבודפשט, המטוס טס מלא גם מהארץ לשם וגם משם לארץ. כשאנחנו טסים לקייב, המטוס טס מכאן מלא, וחוזר לכאן ריק. אח"כ הוא חוזר לקייב (אחרי ראש השנה) ריק, וחוזר משם לארץ - מלא (ובמקרה של אירוסוויט זה הפוך). קוראים לזה "אמפטי לג". ועדיין, המחיר הוא יקר. יקר מאוד אפילו.