היום בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן...

[revital היחידה]

היום בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן...

הצלחתי לנהל עם אחי (החולה) שיחה קצת יותר מעמיקה מתמיד וגיליתי שהוא לא כל כך טיפש כמו שחשבתי. משום מה הוא דיבר סוף סוף לעיניין או שאולי אני היא זאת שנתנה לו זמן להתבטא ולא פסלה אותו על הסף.... סתם רציתי לשתף אתכם בחוייה הנעימה הזאת שקרתה לי אחרי המון שנים.... הרגשתי סוף סוף שאני מתחילה להבין שהוא בעצם אחד משלנו רק קצת יותר "פרובלמטי". תמיד אני מכחישה את קיומו ומנסה להסתירו מהחשש מה יגידו עליו... למשל אתמול אבא שלי ניסה להכניס מילים עליו בקרב בני משפחה שלא פגשנו שנים ... ואני ישר השתקתי אותו כי זה לא היה נראה לי המקום המתאים לפתוח בו את הדיון עליו... הרגשתי את הכעס של אבא שלי עליי (מה אני מתביישת) אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממחסום ה"בושה" כל פעם שמעלים את הנושא הזה של מחלה הנפש שלו... אני קמה והולכת לדרכי , אני לא מתמודדת - אני לא מצליחה לרפא את עצמי!!! אז נכון השתנתי גדלתי היום אני קצת יותר פתוחה מפעם אבל עדיין לא מספיק... ועצוב לי . אני לא מחוברת עליו כנראה וזהו, זה גם לא יקרה אי פעם... כנראה .

 

[סמסרה1]

רויטל

היי רויטל יקירה, לדעתי, אין מה להתבייש. איננו חיים בימי הביניים. כפי שכבר כתבתי לך בעבר, אני כן מדברת/מספרת על בני. זה מה יש. לא גנבתי, לא רצחתי ,לא עשיתי משהו רע. וטוב עבור אביך שהוא הצליח לדבר על בנו. אצלנו, בעלי לא מדבר, משקר בנושא, משאיר בבטן וזה מוסיף סבל על סבל שקיים גם ככה. זאת דעתי.

 

[מורןא]

../images/Emo24.gif

 

[revital היחידה]

מורן וסמסרה ../images/Emo51.gif על התייחסותכן

 

[סמסרה1]

כבר כמה ימים

הבן שלי לוקח מזה כחודש כדורי זיפרסה. המצב השתפר. לפתע ביומיים האחרונים חשתי בהתדרדרות. מיד חששתי שמא יש איזה טריק מצידו ואולי הוא לא בולע יותר הכדורים. ואכן, לאחר שכביכול הוא "בלע" הכדור לפתע הבחנתי שהכדור נשאר דבוק לו בתוך פיו ושהוא מתכןן לזרוק אותו. ואז הבנתי שזה מה שקרה יום קודם לכן. אני ביאוש טוטאלי. היה לי ויכוח איתו היום לגבי הכדורים. לא יודעת מה לעשות וכיצד לעזור.

 

[סמסרה1]

יש לי פטנט

כבר שלושה ימים שאני שמה לו הכדור בשתייה. אין לזה אותה אפקטיביות כפי שהיה כשהוא בלע הכדור באופן רגיל. אבל יותר טוב מכלום. יש טיפונת טיפונת טיפונת שיפור. אך אוי לי אם הוא יתפוס אותי וירגיש שמעלתי באמונו...

 

[רן בת]

בתור אחת שהפכה לאויבת מס' 1

של אחותי, כי הצלחתי לשכנע אותה לבלוע את הכדורים, תעשי הכל על מנת שבנך לא ירגיש שאת "מרמה" אותו. אחותי לא דיברה איתי שנתיים שלמות.

 

[רן בת]

או 3 שנים, כבר לא זוכרת בדיוק

 

[סמסרה1]

רן בת

היי ביום שלישי יש לנו ביקורת אצל הפסיכיאטר ועכשו כשיש נסיגה אינני יודעת אם הוא ירצה ללכת. והרופא אמר שהפעם נשכנע אותו שוב לקבל זריקה במקום כדורים. רן, אינני אוהבת לקטר, אני אחת שמאוד אוהבת החיים ומעריכה דברים קטנים אבל עולמי חרב עליי, אני גם מודאגת מהעתיד.

 

[רן בת]

סמסרה

אני בהחלט יכולה להבין את "עולמי חרב עלי", כי כך הוריי הרגישו בדיוק, מניסיון משפחתי, לא נראה לי שבנך יסכים לקבל את הזריקה, אבל תמיד טוב לנסות לשכנעו. ואת ממש לא מקטרת, את רק מוציאה קצת קיטור במקום להחנק מבפנים.

 

[playtrip]

זוהי רשעות!

בדרך כלל כאשר מפסיקים תרופה פסיכיאטרית המצב של המשתמש בתכשיר מחמיר זמנית עקב קשיי גמילה. זהו אינו סימפטום של התפרצות המחלה מחדש! הדרך הכי טובה היא להמנע ממתן תרופות. וקיימות שיטות רבות ואחרות כדי לעזור לבנך בקשר לקשיים שכביכול עוברים עליו. זירפקסה היא תרופה שעלולה להזיק לבנך בטווח הארוך. אף אני השתמשתי בתרופה הזו ועד היום אני עדיין סובל מקהות חושים מסויימת למרות שאינני משתמש בה יותר. בכלליות התרופות הפסיכיאטריות הן סמים לכל דבר ואותם סמים משאירים צלקות ונזקים רבים גם לאחר שהמשתמש הפסיק בלקיחתן. אם בניך מסרב לקחת את התכשיר השיקרי הזה, כנראה שיש לו סיבה טובה, מכיוון שרבים מאלו המשתמשים בתרופה כזו או אחרת מסרבים לקחת אותה ולסבול על מנת שלאחרים כביכול יהיה נוח. התרופות האלו משפיעות על מערכת העצבים ועל האישיות של המשתמש, הן אינן תרופות למעשה כי אם אמצעי המעלים את התסמינים כלפי חוץ והופך את המשתמש בהם לכנוע וצייתן למטפליו בעל כרחו. התרופות אינן מתקנות את שורש הבעייה, ויתכן שהבעייה שכביכול ישנה לבנך נובעת ממקור אחר לגמרי. אנו נמצאים בחברה שיש בה לחצים רבים, גירויים שליליים רבים וסביר להניח שרוב התסמינים המרמזים על מחלות נפש לא היו קיימים כלל אם אותם גירויים ולחצים לא היו בנמצא. עברתי טיפולים בתרופות אלו, אף אני אינני מרוצה, ואם בנך נמנע מלהשתמש בהם, זהו לדעתי בדיוק אותו גורם הישרדותי מבורך המונע ממנו להכניס את ידו לתוך מדורה בוערת. במקרה שלך ולבניך יש מריבות קולניות בנושא פסיכיאטריה והבן מביע כעס ולחצים ברורים זה סימן ברור שהמערכת בה הוא מטופל נתפסת בעיניו כסיכון וסבל מיותרים. ולו היה מוצא אותה מועילה לא היה מתנגד אליה כלל. פחד, בכי, כעס ואנטגוניזם הם סימן מובהק לטראומה או לפחד הישרדותי, ממה שבנך עבר שם. אני מציע לך להניח לו מלקיחת התרופות האלו. בנך לא ימות אם יפסיק לקחת אותן ולדעתי מספיק כדור אחד בלבד כדי לאזן את הגמילה בכל פעם שהוא מרגיש שהינו הולך לאבד שליטה, תוך דגש על כך שעליו להמנע מלקחת את הסם המסוכן הזה. סמים פסיכיאטרים הם תרמית אם הגורם אינו ביולוגי! וכמעט ברור שבנך אינו סובל מהפרעה ביולוגית נגיפית, ואם היה אכן סובל מכך, בדיקות ממוגרפיה פשוטות היו מוכיחות את סוג החיידק שגורם להפרעה ואורך הטיפול לא היה אמור לעלות על מספר שבועות עד להחלמה מלאה. הידע שלי מבוסס על ביקור באתרי מידע שונים, וכן אתרים המתנגדים לשימוש תרופתי. אני אינני סיינטולוג, אני עברתי זאת על בשרי וראיתי שאכן מדובר בתרמית בהיקף מימדים גדול. אנא המנעי מלתת את התרופה לבניך, ובמקום זה מצאי שיטה חלופית להקל עליו. תרופות אינן יותר פתרון רעוע. והוא הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו... ועוד במקרה של סכנת מוות לאחר שכל השיטות האחרות לא עזרו. ראי הוזהרת. יאיר.

 

[סמסרה1]

to playtrip

היי אין צעקות בכי ובלגנים. בני היה בחור כריזמטי שכל החברה שלו היו מתרכזים סביבו. בצבא היה בסיירת. אולי מלקיחת סמים או השד יודע ממה הוא החל בשנתיים שלוש האחרונות להתנתק מהכל ומהחיים. לא אכנס לפרטים אך זה היה גרוע. מדי פעם אמרתי לו ברוח טובה שעליו לקבל עזרה. ותמיד הוא טען שהוא בסדר ושכולם לא בסדר והם אלה שצריכים לקבל עזרה. לפני כחודש וחצי המצב הורע. באיזה שהוא שלב הוא קרא לי לחדרו ואמר:"אני מרגיש מנותק ואינני רוצה להיות מנותק, אני מפחד, צריך עזרה". אני יודעת שהיה לו קשה להוציא מפיו מפטים אלה כי הכבוד אצלו מאוד חשוב. למחרת כבר גררתי אותו לפסיכיאטר. למרות שהיה לי קשה לעשו ת זאת כי הוא הכחיש שהוא ביקש עזרה. הוא לקח כדורים במשך כחודש שזה בכלל כלום והמצב ממש השתפר, פתאום הוא יצר קשר עם חבריו שאותם לא ראטה שנה וגם שנתיים, יצא לבלות, חייך, שוחח, התעניין בנעשה בארץ ובעולם, ו ב ו ם הוא החליט להפסיק הכדורים וכל התופעות שבו כולל שמיעת קולות... עלי לציין, שבלי כל קשר אז בני מתנגד לתרופות כימיות גם כשיש לו חום גבוה הוא לא לוקח אקומול אפילו. אז מה שנאמר על ידך זה, שהוא ימשיך לבלות במיטה יום ולילה בחדר מסריח יתנתק מהעולם ושאני כהורה שאמור לסייע אמשיך לשבת מהצד ואצפה ולא אעשה דבר. כן???

 

[הציוני השפוי]

הרשעות היא שלך בעצמך,איך אתה מעז?

מי שמך להיות כאן פסיכיאטר?אני רק רוצה לומר לך שלי התרופות עוזרות!אני לא זומבי,אישיותי לא כנועה,יש לי יכולת לחשוב,אני עובד,אני לומד,אבל כשמשהו משתבש צריך עזרה.אני לא ממש "קונה" את זה שהיית נפגע נפש.למה אתה מבהיל את סמסרה?למה?הבן שלה החל לשוב לחיים ואתה זורע בה ספקות ופחדים. אין ספק שלא כל הנפגעים באותו מצב תפקודי,אך אם נלך לשיטתך,הרי שיש חשש שללא טיפול מתאים,קיימת סכנה לנפגע כלפי עצמו או סביבתו.ואתה כנראה לא ממש מבין שאיזון לסכיזופרניה,מאניה דיפרסיה ודכאון,תלוי לא אחת בתרופות. אתה מוכן לקחת אחריות על כל אלו שנוטלים תרופות שלא יפגעו בעצמם או בסביבתם?אם לא,מוטב שלא תכתוב כאן שטויות וגיבובים חסרי שחר.

 

[magy]

על פי הסבריך המלומדים

(לא נתייחס לכתובת הסיינטולוגיה שצמודה לחתימתך והוצאה מחוץ לחוק) לפי ראות עינייך יש לקחת את כל החולים ולמנוע מהם לקחת תרופות שמועילות להם. מה שיגרום להדרדרות דרסטית במצבם וחוסר תפקוד נורמלי. השלב הבא יהיה לאשפז את כולם במרכז גדול שבו יוכלו לשהות כי החברה הפתוחה לא תקבל אנשים שאינם מטופלים ומסוכנים לעצמם ולסביבה. יופי של רעיון. איפה כדאי לבנות את המרכז הזה? איצטדיון בלומפילד מספיק גדול להכיל את כולם? כל מבקש יקבל בכניסה מאבטח צמוד בגלל הסכנה של קרובו החולה ובא לציון גואל ............

 

[magy]

כל מבקש= כל מבקר

 

[magy]

לא כל מה שטוב לך

טוב לאחרים ולהפך לא כל מה שרע לך , רע לאחרים כל אחד ישפוט לפי ראות עיניו ורופאיו, מה מתאים לו ומה לא.

 

[הילה_והגבר]

יאיר, תשתדל להימנע מבורות בבקשה

חיידקים לא מתגלים בבדיקת ממוגרפיה נגיף זה לא אותו דבר כמו חיידק תסמונת גמילה (מהתמכרות לחומרים) לא באה לידי ביטוי בהחמרה של הסימפטומים - החמרה מופיעה בגמילה "מיידית" (cold turkey באנגלית) ואינה קיימת אם נעשית גמילה הדרגתית ומבוקרת מחלות נפש (או פגיעות נפשית או כל מונח אחר) לא נגרמות רק בגלל סביבה המכילה לחצים רבים, אלא גם בגלל חוסר איזון ביולוגי, גורמים גנטיים ועוד. ללא קשר למידת היעילות או הסיכון בתרופות, לפחות תימנע מגילוי בורות בסיסית. אחר כך יהיה אפשר לדון בצורה רצינית בטיעון שלך. סמסרה -- אני לא יודעת מה להגיד חוץ מלחזק את ידיך, ולקוות שהאהבה והדאגה שלך לבנך יעזרו לשניכם למצוא את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקושי. הרבה הורים ובני משפחה של פגועי נפש נאלצים להתעמת איתם על רקע הטיפול והסימפטומים של המחלה, דבר הגוזל תעצומות נפש אדירות. הלוואי ותמצאי יחד עם בנך ועם רופאו את הטיפול התואם - ואכן זריקות הפועלות לטווח ארוך נשמעות כמו פתרון טוב אם קיים קושי בלקיחת תרופה... מאחלת לך המון חג שמח ואושר.

 

[סמסרה1]

להילה והגבר תודה רבה ../images/Emo140.gif

 

[אלכסיי מוקדון]

שיקח זריקה!יומית

 

[סמסרה1]

למה זריקה יומית?