היום אני מאושרת
אני רק יודעת שלא להרבה זמן. קודם כל אני לא בטוחה שמקומי בפורום הזה, אני לא יודעת עד כמה אנחנו מעורבים, מקווה שאתקבל כאן. איך שהוא ההד של מה שההורים שלי עברו, מתחזק היום בראשי, הסיפור איך שהוא חוזר על עצמו. אימי היתה נוצריה, אבא יהודי, למרות הכל, והיו הרבה קשיים, עשו אותנו, את הילדים, עלינו כולם לארץ, אני בחרתי ביהדות והתגיירתי לבד בעודי צעירה מאד (אמא נפטרה בינתיים) ונשארתי בארץ. היום אני מעל גיל שלושים. גרושה טריה עם שני ילדים. קרה לי דבר מדהים בחיים. לא ציפיתי לזה וגם לא חיכיתי לאהבה הגדולה, חשבתי שלי כבר לא יקרה שום דבר טוב באהבה, ויש לי שני ילדים לטפל בהם, אבא שלהם לא בארץ, אז אשקיע את כל המרץ שלי במשפחה שלי. ואז הוא הגיע. והוא כמובן לא גר בארץ. הוא בהליכי גרושין בשלב מתקדם ואבא לשני ילדים. וכאן השאלה עד כמה אנחנו עונים על התואר "זוג מעורב" כי הוא יהודי בכל זאת, ישראלי שמתגורר בחו"ל הרבה זמן והקים משפחה שם. הוא דתי ודווקא כאן אין לנו בעיות, מקבלים בהבנה רבה את הצד השני. הוא מעריך את הגישה שלי ליהדות, ומה שעשיתי מתוך אמונה שאני שייכת לעם היהודי, ובשבילי, עצם היותו דתי ולא לוחץ על אחרים להיות כאלה, מרגיעה אותי מאד, כך דמיינתי את היהודים הישראלים לפני שעליתי לארץ, והתאכזבתי מאד מהחרדים והיחס שלהם כלפי ולמרות הכל התגיירתי. אנחנו מאד אוהבים ומתכננים יום אחד לגור יחד בארצו. לפעמים חושבים על חזרה שלו לארץ, גם הילדים שלו רוצים בזה, אבל בגלל המצב היום בארץ יש לנו נטיה לתכנן על ארץ מגוריו דווקא. הוא מקסים וכל הזמן הוא מזכיר לי שאני האחת בשבילו ושנתחתן כדי שאהיה חוקית שם ואוכל לעבוד שם. בהתחלה זה היה יותר מדי בשבילי, רעיון על חתונה נשמע לי כמו גלגול קודם ולא קשור לחיי היום, אבל אני מאד מעריכה את כל מה שהוא עושה בשביל הקשר שלנו, והתקווה התעוררה בי, האמונה בדברים הטובים חזרה אלי. מה שעוצר אותנו היום מלגור יחד, באותה מדינה
, זה עצם היותו נשוי עדיין, בעיות בריאות מינוריות של ילדי הקטן, והעובדה שאב ילדי יכול לא להסכים להוציא את הילדים מישראל, למרות ש היום הוא גר קרוב יותר למדינה אליה אנחנו רוצים לעבור מאשר לישראל, הוא פשוט יגיד, כך נראה לי, שהוא מתכוון לחזור ארצה יום אחד ואז הוא יצטרך לטוס כדי לראות את הילדים. אז יש לנו עוד שנה לחיות ביבשות שונות, אנחנו מתראים המון ואנחנו נמצאים היום לפני טיול, רק שנינו של שבועיים לחו"ל, ואני מאושרת. אבל אני יודעת שהשנה הזאת תהיה קשה. הבטחנו אחד לשני לעשות הכל, לא לוותר אף פעם אחד על השני, לא משנה כמה קשה זה יהיה. בהתחלה הסכמתי להבטיח דבר כזה תוך כדי שהייתי המומה לטוב הזה שנפל עלי, אבל לאט לאט התחלתי להאמין שיש סיכוי ואני מתכוונת לקיים את הבטחתי. אז זה הסיפור שלנו, בתחילת ספטמבר אני חוזרת לארץ, חיי יום יום, אנחנו מכירים רק 5 חודשים בהם נפגשנו בתדירות גבוהה של כל 3 שבועות, אני מאמינה שהקצב הזה ירד כי שנינו מובטלים כעת חשבתי שזה מקום מתאים לסיפור כמו שלנו. אז לילה טוב לכולכם, ותודה על אוזן קשבת. ליאת.
אני רק יודעת שלא להרבה זמן. קודם כל אני לא בטוחה שמקומי בפורום הזה, אני לא יודעת עד כמה אנחנו מעורבים, מקווה שאתקבל כאן. איך שהוא ההד של מה שההורים שלי עברו, מתחזק היום בראשי, הסיפור איך שהוא חוזר על עצמו. אימי היתה נוצריה, אבא יהודי, למרות הכל, והיו הרבה קשיים, עשו אותנו, את הילדים, עלינו כולם לארץ, אני בחרתי ביהדות והתגיירתי לבד בעודי צעירה מאד (אמא נפטרה בינתיים) ונשארתי בארץ. היום אני מעל גיל שלושים. גרושה טריה עם שני ילדים. קרה לי דבר מדהים בחיים. לא ציפיתי לזה וגם לא חיכיתי לאהבה הגדולה, חשבתי שלי כבר לא יקרה שום דבר טוב באהבה, ויש לי שני ילדים לטפל בהם, אבא שלהם לא בארץ, אז אשקיע את כל המרץ שלי במשפחה שלי. ואז הוא הגיע. והוא כמובן לא גר בארץ. הוא בהליכי גרושין בשלב מתקדם ואבא לשני ילדים. וכאן השאלה עד כמה אנחנו עונים על התואר "זוג מעורב" כי הוא יהודי בכל זאת, ישראלי שמתגורר בחו"ל הרבה זמן והקים משפחה שם. הוא דתי ודווקא כאן אין לנו בעיות, מקבלים בהבנה רבה את הצד השני. הוא מעריך את הגישה שלי ליהדות, ומה שעשיתי מתוך אמונה שאני שייכת לעם היהודי, ובשבילי, עצם היותו דתי ולא לוחץ על אחרים להיות כאלה, מרגיעה אותי מאד, כך דמיינתי את היהודים הישראלים לפני שעליתי לארץ, והתאכזבתי מאד מהחרדים והיחס שלהם כלפי ולמרות הכל התגיירתי. אנחנו מאד אוהבים ומתכננים יום אחד לגור יחד בארצו. לפעמים חושבים על חזרה שלו לארץ, גם הילדים שלו רוצים בזה, אבל בגלל המצב היום בארץ יש לנו נטיה לתכנן על ארץ מגוריו דווקא. הוא מקסים וכל הזמן הוא מזכיר לי שאני האחת בשבילו ושנתחתן כדי שאהיה חוקית שם ואוכל לעבוד שם. בהתחלה זה היה יותר מדי בשבילי, רעיון על חתונה נשמע לי כמו גלגול קודם ולא קשור לחיי היום, אבל אני מאד מעריכה את כל מה שהוא עושה בשביל הקשר שלנו, והתקווה התעוררה בי, האמונה בדברים הטובים חזרה אלי. מה שעוצר אותנו היום מלגור יחד, באותה מדינה
, זה עצם היותו נשוי עדיין, בעיות בריאות מינוריות של ילדי הקטן, והעובדה שאב ילדי יכול לא להסכים להוציא את הילדים מישראל, למרות ש היום הוא גר קרוב יותר למדינה אליה אנחנו רוצים לעבור מאשר לישראל, הוא פשוט יגיד, כך נראה לי, שהוא מתכוון לחזור ארצה יום אחד ואז הוא יצטרך לטוס כדי לראות את הילדים. אז יש לנו עוד שנה לחיות ביבשות שונות, אנחנו מתראים המון ואנחנו נמצאים היום לפני טיול, רק שנינו של שבועיים לחו"ל, ואני מאושרת. אבל אני יודעת שהשנה הזאת תהיה קשה. הבטחנו אחד לשני לעשות הכל, לא לוותר אף פעם אחד על השני, לא משנה כמה קשה זה יהיה. בהתחלה הסכמתי להבטיח דבר כזה תוך כדי שהייתי המומה לטוב הזה שנפל עלי, אבל לאט לאט התחלתי להאמין שיש סיכוי ואני מתכוונת לקיים את הבטחתי. אז זה הסיפור שלנו, בתחילת ספטמבר אני חוזרת לארץ, חיי יום יום, אנחנו מכירים רק 5 חודשים בהם נפגשנו בתדירות גבוהה של כל 3 שבועות, אני מאמינה שהקצב הזה ירד כי שנינו מובטלים כעת חשבתי שזה מקום מתאים לסיפור כמו שלנו. אז לילה טוב לכולכם, ותודה על אוזן קשבת. ליאת.
