היה לי כל כך קשה
הפסח הזה. ליל הסדר הזה היה פשוט.... הכי עצוב שיכל להיות. כל כך רציתי להיות שמחה. עשיתי את כל ההכנות לחג עם כזו שמחה בלב. החלטתי החלטה החלטית ביותר - אני אביא לילדי זכרונות שיקחו איתם לכל החיים, זכרונות נעימים, מליל הסדר הזה - של משפחתנו החדשה והמצומצמת. רציתי להראות לילדי שאפשר להיות מאושרים בכל מצב בחיים, גם במצבנו. רציתי ללמד את ילדי שכל מצב בחיים הוא נייטראלי, והכל בידינו להחליט אם זה טוב או רע. באמת רציתי. אבל איך שהתחיל הסדר, נשברתי. ועוד שואלים אותי: "נו, איך היה הסדר?", אז באמת. מה אומרים? את התשובה הבנאלית - בסדר, נחמד... אין לי חשק לכל העמדת הפנים הזאת! אוף, למה הוציאנו ממצריים והביאנו לזמן הזה? ועוד דיינו? כל ההכנות האלו, ועל הדף הראשון של ההגדה להשבר? לילדים שלי כבר יהיו זכרונות לכל החיים מהסדר הזה...
הפסח הזה. ליל הסדר הזה היה פשוט.... הכי עצוב שיכל להיות. כל כך רציתי להיות שמחה. עשיתי את כל ההכנות לחג עם כזו שמחה בלב. החלטתי החלטה החלטית ביותר - אני אביא לילדי זכרונות שיקחו איתם לכל החיים, זכרונות נעימים, מליל הסדר הזה - של משפחתנו החדשה והמצומצמת. רציתי להראות לילדי שאפשר להיות מאושרים בכל מצב בחיים, גם במצבנו. רציתי ללמד את ילדי שכל מצב בחיים הוא נייטראלי, והכל בידינו להחליט אם זה טוב או רע. באמת רציתי. אבל איך שהתחיל הסדר, נשברתי. ועוד שואלים אותי: "נו, איך היה הסדר?", אז באמת. מה אומרים? את התשובה הבנאלית - בסדר, נחמד... אין לי חשק לכל העמדת הפנים הזאת! אוף, למה הוציאנו ממצריים והביאנו לזמן הזה? ועוד דיינו? כל ההכנות האלו, ועל הדף הראשון של ההגדה להשבר? לילדים שלי כבר יהיו זכרונות לכל החיים מהסדר הזה...