היה בסדר...

[.m]

היה בסדר...

אז מה היה לנו השנה: קודם כל היה אינטימי (30 איש, במקום ה-37 שהיו אמורים לבוא, שזה פחות מה-50+ הרגילים...)

סבתא מירון (לא סבתא שלי, אבל סבתא בכל זאת...) ציפצפה בחסה. (say what??? - כן, כן. האישה מרימה עלה חסה ועושה בשימוש שלא יבייש אף משרוקית!)

תחרות אכילת חזרת הום-מייד, שהניבה כמה וכמה פרצופים שגרפו צחוק היסטרי. (למה אף פעם אין מצלמה כשצריך?)

3 סוגי חרוסת. זאת של סבא פקמן לוקחת בהליכה.

תינוק שלא יכול לסבול את הקול של הדודה שלו, ומתחיל לצרוח באימה בכל פעם שהיא מתחיל לדבר.

2 נוסחים של הגדה (וטוב ש"מנהל הסדר" קיבל את הנוסח המקוצר)

ובלי פוליטיקה הרי אי אפשר - האגף הספרדי הזמין את עצמו לשולחן בזמירות "תנו לו בהגדה" (למנגינת "יהודה, יהודה" של השמחות, כמובן), כשפולני חיוור מלמל "טוב, רק אל תתנו לו את כל הגדה..." לסיכום: היה אינטימי. היה קצר. היה משמין. היה, וטוב שנגמר. mai (ממחר - דיאטה!)

 

[שירה דיווידסון]

ומה אצלנו?

הסדר נצפה כמשהו משעמם בו אנחנו קוראים את ההגדה ולא מבינים כלום, ני מוצאת את האפיקומן כמו כל שנה, כולם מקבלים מתנה כמו כל שנה, אוכלים כמ חזירים והולכים לישון ב1 שיכורים, שמנים וטובי לב (?) אבל הקערה התהפכה על פיה כשירדתי למטה מחכה לכל הרשום לעל ועיני נתקלו בבן של חברים שלנו שמעולם עוד לא היה איתנו בסדר. וואו! העיניים השפתיים האף!!! כמובן תפוס! מה שלא מנע ממני לפלרטט איתו כל הערב. חוץ מזה הסדר, כצפוי היה משעמם. קראנו את ההגדה, לא הצלחנו להחליט מי יקרא את הקושיות ולכן שמענו אותן 4 פעמים, חבר של אבא שלי חליט להוכיח לכולם שהוא גיבור ובלע כפית מלאה חזרת, מה שגרם לו לפצוח בריקודים ברחבי הבית. היה המון אוכל, מה שכמובן גרם לצד הפולני של המשפחה להזכיר לי בכל ביס כמה קלוריות יש בו. תודה מקרב

. וזהו... עוד סדר פסח הגיע לסיומו. וטוב שכך... אני רק צריכה לוודא עם ההורים שלי שהבן של החברים שלהם יקפוץ אלינו לביקור גם בימים שבהם אני לא מתחזרת. שירה. שאגב, מצאה את האפיקומן. וכן, כולם קיבלו מתנה.