היהורים נוגים
האם זו הגבריות? האם זו ההומואיות? בכל מקרה כמעט תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים יותר. מנסים לראות האם יש משהו יותר טוב מעבר לפינה. לפעמים אי אפשר להבין מה המטרה: החיפוש או המציאה. כי אם המטרה היא המציאה של מישהו איתו תבלה את שארית חייך או אפילו את החודשיים הקרובים הרי שהכל צריך להיות נינוח יותר, אפילו (לא עלינו) רומנטי יותר. אבל אם העניין הוא בגירויי התמידי של החושים הצידיים שלנו הרי שהחיפוש התמידי הבלתי מתפשר הופך להיות המטרה המרכזית. יש שיר ישן של אריק איינשטיין מתוך הסרט עיניים גדולות בבימוייו של אורי זוהר. "זה סיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף, היה לו כל מה שאפשר לרצות והוא רצה יותר... או בני פורמן, שתית כל הצוף מתוך הפרח, שתית כל הצוף יבש הפרח, או בני פורמן." אני מסתכל על החיפושים שלי ושל חלק מחבריי וללא מצליח למצוא את התשובה לשאלה למה זה קורה. מדוע תמיד מסתכלים מעבר לפינה שם מחכה ההזדמנות הבאה שאותה לא נוכל בשום מחיר להחמיץ. אני לא יודע לפעמים מה יותר מסובך. האם לבחורה הרוצה להכניס גבר סטרייט לחופה או להומו הרוצה להכניס הומו אחר שאותו הוא מתחיל לאהוב/לחבב למערכת יחסים שאיננה סטוץ מיקרי או שניים שלושה מפגשים חפוזים. אופן החשיבה ההומואי הזה, הדפוס הציידי שאומר שתמיד אבל תמיד אי אפשר לחנות במקום אחד והצייד נמשך ונמשך ונמשך הופך אותנו בשלב מסויים לקהים. כמעט ללא אנושיים. מכונת מין והנאות סינטטיות בלתי נדלית שברגע שהיא מחליטה לעצור ולהביט לאחור כבר אי אפשר להפסיק אם החיפושים הבלתי נלאים.
האם זו הגבריות? האם זו ההומואיות? בכל מקרה כמעט תמיד אנחנו מוצאים את עצמנו מחפשים יותר. מנסים לראות האם יש משהו יותר טוב מעבר לפינה. לפעמים אי אפשר להבין מה המטרה: החיפוש או המציאה. כי אם המטרה היא המציאה של מישהו איתו תבלה את שארית חייך או אפילו את החודשיים הקרובים הרי שהכל צריך להיות נינוח יותר, אפילו (לא עלינו) רומנטי יותר. אבל אם העניין הוא בגירויי התמידי של החושים הצידיים שלנו הרי שהחיפוש התמידי הבלתי מתפשר הופך להיות המטרה המרכזית. יש שיר ישן של אריק איינשטיין מתוך הסרט עיניים גדולות בבימוייו של אורי זוהר. "זה סיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף, היה לו כל מה שאפשר לרצות והוא רצה יותר... או בני פורמן, שתית כל הצוף מתוך הפרח, שתית כל הצוף יבש הפרח, או בני פורמן." אני מסתכל על החיפושים שלי ושל חלק מחבריי וללא מצליח למצוא את התשובה לשאלה למה זה קורה. מדוע תמיד מסתכלים מעבר לפינה שם מחכה ההזדמנות הבאה שאותה לא נוכל בשום מחיר להחמיץ. אני לא יודע לפעמים מה יותר מסובך. האם לבחורה הרוצה להכניס גבר סטרייט לחופה או להומו הרוצה להכניס הומו אחר שאותו הוא מתחיל לאהוב/לחבב למערכת יחסים שאיננה סטוץ מיקרי או שניים שלושה מפגשים חפוזים. אופן החשיבה ההומואי הזה, הדפוס הציידי שאומר שתמיד אבל תמיד אי אפשר לחנות במקום אחד והצייד נמשך ונמשך ונמשך הופך אותנו בשלב מסויים לקהים. כמעט ללא אנושיים. מכונת מין והנאות סינטטיות בלתי נדלית שברגע שהיא מחליטה לעצור ולהביט לאחור כבר אי אפשר להפסיק אם החיפושים הבלתי נלאים.
