הידידה של בעלי

[חייבתלהגיב]

איפה ראית שהוא לא רוצה שיהיו לה ידידים?

 

[חייבתלהגיב]

קראתי אותה (היא הרי תגובה אליי).

כל מה שהיא כתבה שם היה שהוא "התעניין פתאום" - לא שהוא אסר עליה או שהוא אמר לה שזה העיק עליו נפשית או כל דבר בסגנון. לא ברור מהתגובה שלה מה בעלה ידע על האדם הזה לפני החתונה - אולי הוא בכלל לא ידע מי זה ושהוא היה ידיד שלה אלא חשב שהוא יצא איתה בעבר, ולכן רצה להבין מה היה טיב היחסים ביניהם? בכל מקרה, "התעניין פתאום" לא שקול למתנגד לכך שיהיו לה ידידים.

 

[חיית בוקר]

הוא לא אסר עלי דבר!

בעלי יודע שהידיד הוא הבן של החברים של ההורים שלי, ושהיינו מיודדים תקופה ארוכה עד שאני החלטתי לנתק את הקשר (הרבה לפני שהכרתי את בעלי) כי הבנתי את ראייתה של אשתו של הידיד שלי.
אני יודעת שבעלי לא היה אוסר עלי להיות בקשר איתו, אבל הספיקה לי לראות פעם אחת את תגובתו בשביל להבין שזה לא מוצא חן בעיניו.
גם בעיני לא מוצא חן שבעלי בקשר עם אותה הידידה- אבל אני לא אומרת לו לנתק ממנה את הקשר. דרך אגב, גם הידידה של בעלי הודתה בפניו ואמרה שהיא לא הייתה רוצה שלבעלה תהיינה ידידות!!!!!

 

[חיית בוקר]

בדיוק כתבתי תשובה

 

[חייבתלהגיב]

לא הבנתי מה הייתה התגובה של בעלך,

מה בדיוק היסקת ממנה לגבי עמדתו בשאלה של אם כן או לא מפריע לו שיהיו לך ידידים, ולמה זו המסקנה שלך.

 

[חיית בוקר]

הידידה של בעלי

שלום לכולם,
אני בת 33, נשואה טרייה ובהיריון. לבעלי (בן 46) ולי אלו הם נישואין שניים (ללא ילדים ממערכות יחסים קודמות). יש לנו מערכת יחסים מאוד פתוחה וכנה. אנחנו מדברים על הכל, ומאוד טוב לנו יחד.
יש רק בעיה אחת: הידידה שלו (רווקה ללא זוגיות הרבה זמן). יש לו ידידה שהכיר אותה לפני שהתחלנו לצאת. לא היה ביניהם שום דבר רומנטי, למרות שאני יודעת שבאיזשהו שלב היא רצתה אותו. כשהתחלנו להדק את היחסים בינינו, הוא הפסיק להפגש איתה לבד, אלא רק בנוכחותי. גם כך, הם בקושי היו מתראים עוד לפני שפגש אותי, הם יותר היו מתכתבים.
הייתי בטוחה שלאחר שאעבור לגור עם בן זוגי, היא תפסיק להתכתב איתו. היא באמת הפסיקה, ופתאום אחרי שלושה חודשים חזרה להתכתב איתו. אח"כ אמרתי: "הנה אנחנו מתחתנים- היא תפסיק להתכתב איתו". אבל לא!!!!
אני יודעת שלא יהיה שום דבר רומנטי ביניהם, כי הוא לא נמשך אליה, והיא פאסיבית מאוד, אבל הקשר הרגשי ביניהם לא נותן לי מנוח. אני רוצה להיות האשה היחידה בחייו של בעלי בפאן הרגשי. אמרתי לבעלי שהקשר ביניהם מפריע לי, הוא אמר שהקשר ביניהם לא בא לפצות על משהו שאין בקשר שלנו, ושאם הוא היה מכיר אותה אחרי- הוא לא היה איתה בכלל בקשר.
אני באמת אובדת עצות כי אני מרגישה המון כעס כלפיה וכלפיו על זה. בעלי אפילו מספר לי על ההתכתבויות שלהם, ואמר שהיא עשתה בדיקת פוריות וספרה שהיא רוצה לשמר ביציות. אני חושבת שזה פרט ממש אינטימי, ואולי לפי עולם המונחים שלי ל"ידיד" אני שמרנית. היו לי ידידים בעבר, ובחיים לא הייתי חושבת לשתף ידיד במידע כזה, על אחת כמה וכמה-ידיד נשוי! היא גם שולחת לו בדיחות ב"וואטס-אפ" גסות (לא מיניות, אמנם, אבל גסות). ובחתונה שלנו, בזמן שישבה עם חברות שלי- היא ספרה להן שטויות שבזכותה אנחנו ביחד כי היא ייעצה לו לעבוד פחות (היא באמת ייעצה לו לעבוד פחות אבל בעלי בכלל לא עובד פחות מאז שהכיר אותי), ושהיא הייתה "אמא פולניה שלו", וייעצה לו איך להתנהג עם בחורות שיצא (בחתונה שלי, מול חברות שלי!!!!!!)
מה בעצם אני רוצה? הייתי שמחה אם הקשר היה נותק לגמרי (אמרתי גם לבעלי), ולי אין אומץ להיות בעמדה המגעילה הזו שאומרת לו "לנתק איתה את הקשר! הקשר הזה עושה לי רע בנשמה!!!!" . איך אני מתמודדת עם הקנאה הזו??? כבר חשבתי לחדש קשר עם ידיד שלי מהעבר הרחוק רק כדי שירגיש מה שאני מרגישה , ואני לא מסוגלת לעשות את זה כי זה באמת מגעיל, וכי אני לא מאמינה בידידות בין גברים לנשים.

 

[חיית בוקר]

התגובה שלו

כשהידיד שלח הודעה, לפני שפתחתי אותה- אמרתי לבעלי שההודעה מהידיד שלי. הוא ישר הסתכל בפלאפון שלי. שלחו לי עוד מלא חברות תגובות על החתונה באותו היום, הוא לא הסתכל לשנייה על הפלאפון שלי. רק כשהוא שלח- פתאום היה לו חשוב לדעת מה כתב.
בנוסף, כשראינו את סרטון החתונה, ראינו את האורחים שלי, וישנם חבר'ה שבעלי פחות מכיר, ותוך כדי צפייה התחלתי להגיד: "אה... הינה י'- בת דודה שלי, הנה ג' דוד שלי, הנה מ'-חברה שלי מהלימודים-לא ראיתי אותה מלא זמן.... "והנה צ'- (הידיד שלי לשעבר)", פתאום הוא הסתכל עלי ואמר בטון מוזר: "כן, אני יודע שזה צ'!)

 

[חובטת שטיחים]

כמו בכל הסכם, אי אפשר לשנות אותו בדיעבד.

את התחתנת איתו בידיעה שיש לו ידידה. בנית לעצמך איזה תסריט שבו הידידה נעלמת אבל זה לא היה מעוגן בשום מציאות. לבוא עכשיו ולדרוש ממנו לוותר על הידידה זה אומר שינוי בתנאי ההסכם ביניכם ומבחינתו "הרעת תנאים".
האם הבוס שלך יכול להגיד לך שממחר המשכורת שלך יורדת? לא.
מה אם כן נותר לך לעשות? את יכולה כמובן "לשבור את הכלים", לנסות לשכנע אותו או לבוא באולטימטום ולעשות סקנלים. הבעיה עם זה היא שאנשים לא אוהבים שקובעים להם איך להתנהג ואי אפשר לצפות בדיוק איך בעלך יגיב לזה. במקרים קיצוניים אנשים במצב כזה משחררים את עצמם לגמרי מהכבלים (עוזבים) או עושים "דווקא" וגם אם הם נכנעים לאולטימטום, הם לא נהיים מזה שמחים, אלא רק ממורמרים יותר... בקיצור, כל ניסיון שלך "לשנות את רוע הגזירה" יביא כנראה לתוצאה פחות טובה ממה שיש היום.
ובאמת, מה שיש היום זה ממש לא נורא, לא מדובר על חברת נפש איתה הוא מדבר כל היום, נפגש לקפה שלוש פעמים בשבוע ומסתמס מהבוקר על הערב. כולה ידידה... מה שכן, היא מאוד מהר תהפוך לידידת נפש קרובה כשאת תתחילי לעלות לו על העצבים עם ההגבלות והניג'וסים...
העובדה שעלייך לא מקובל ידידות בין גברים לנשים, איננה אומרת שאת אוחזת באמת אוניברסאלית, לי יש ידידים אפלטוניים לרוב ואני די בטוחה שאף אחד מהם לא מפנטז עלי... (וגם אם כן, אז שיהיה לו לבריאות...).
אגב, מהתאור שלך עולה דווקא בחורה סבבה, פתוחה, חברותית, עם חוש הומור... אז יכול להיות שאת מפחדת ממנה כי את מרגישה פחות סבבה וכייפית ממנה וזה בעצם מה שעושה לך רע בנשמה, לא היא...
ואם זה המצב, הדרה שלה מהשטח לא תעזור (מה לעשות... יש עוד כמה בחורות סבבה בעולם חוץ ממך, את לא יכולה להרחיק מבעלך את כולן), הדבר היחיד שיעזור זה שתתחילי גם את להיות סבבה ועל הכייפ-כייפאק: if you cant beet her, join her...

 

[חיית בוקר]

תודה על התשובה המפורטת

זה שאני לא מאמינה בידידות בין גברים ונשים, אכן לא אומר שזה לא קיים. זו תפיסת המציאות שלי. באמת לפי התסריט שלי חשבתי שהיא לא תהיה איתו בקשר, כי לדעתי יש לה משהו אליו, וחשבתי שזה יהיה קשה לה מדיי כשהקשר שלי ושל בעלי יתקדם. היא דווקא לא בחורה כיפית.. היא בחורה מאוד סגורה ובקושי מדברת. אין לה כוונות רעות, אבל היא רחוקה מהתיאור שאולי הצטייר מכתיבתי. אני גם חושבת שהיא דברה את שטויות בחתונה שלי כי היא לא ידעה מה להגיד והיא הייתה נבוכה, ולא מתוך מרוע. אני לא רואה בא "השטן", אבל הקשר ביניהם מפריע לי. אני לא מתכוונת, בשום אופן, להגיד לבעלי לנתק את הקשר איתה... אצטרך להערך לתסריט שהיא תמשיך להיות איתו בקשר גם בהמשך, ואיכשהו לקבל את זה...

 

[חובטת שטיחים]

סביר להניח שככל שתהיי עסוקה בזה פחות

ותתעסקו שניכם יותר בהריון ואחר כך בהורות, ככה הנושא יתפוס פחות מקום בחיים שלכם.
החיים שלנו בכלל ובתוכם גם חיי הרגש בנויים ממגוון אינטראקציות: בעבודה, בחברה ובמשפחה, הם לא באים זה על חשבון זה, אלא מעשירים זה את זה, ככה שצודק בעלך כשאומר שהידידות הזאת לא גורעת ממך דבר אלא מתווספת למה שקיים.
אני אוסיף שקונפליקטים והתמודדות איתם, יכולים דווקא להעשיר את הזוגיות ולחזק אותה.

 

[חייבתלהגיב]

המשפט האחרון שלך הוא המפתח.

את לא מאמינה בידידות בין גברים ונשים, והוא כן. אם היית נפגשת עם ידיד סביר שזה לא היה מזיז לו, כך שמה שנראה לך מגעיל נראה לו, וגם לי, שכן מאמינה בידידות שכזאת - מעשה סתמי, לא מגעיל ולא נקמני.
אני לא כל כך מבינה את ההגיון בלא להאמין בידידות בין גברים ונשים. לא יכול להיות מישהו שנראה לך חביב ושנחמד להיות איתו ולדבר איתו, אבל לא תרצי לשכב איתו או לעשות כל דבר רומנטי איתו? שהוא פשוט לא אטרקטיבי בעינייך מהבחינה הזאת? למה לפסול חמישים אחוזים מהאוכלוסייה כידידים? אני מניחה שאת לא מבינה באותה מידה את ההגיון בכן להאמין בידידות בין גברים ונשים.
את התחתנת עם מישהו שכן מאמין בידידות בין גברים אנשים, יודעת את זה מראש. היו לך כל מיני תקוות לגבי מה שיקרה אחרי שתתחתנו, אבל הן לא היו מבוססות על כלום. אני במקומך הייתי מנסה לעבוד על עצמי בתחום הזה, ולהבין שכן יש ידידות בין גברים ונשים. אם יש דברים ספציפיים פרטיים שלך/שלכם יחד שאת לא רוצה שהוא ידבר איתה עליהם, את בהחלט יכולה לבקש ממנו, כמו שאת יכולה לעשות כשמדובר בחבר שלו. למעשה, אם תתייחסי אליה בדיוק כמו המתייחסים לחבר ממין זכר שלו זה יהיה הכי טוב - וכנראה גם די מדויק.

 

[חיית בוקר]

העניין הוא

העניין הוא שאני לא בטוחה באפלטוניות מצידה. אולי היה לי יותר קל אם הייתי בטוחה לגבי האינטרסים שלה. היא הרי מאוד סגורה וביישנית וקשה לי לדעת מה היא רוצה ממנו בדיוק.

 

[חיית בוקר]

והוא כן היה מקנא

אם היה לי ידיד.
הידיד שלי לשעבר- אני מכירה אותו מגיל ינקות כי ההורים שלנו חברים. אחרי שהוא יתחתן לאשתו היה קשה לקבל אותי, והתרחקתי כי הבנתי אותה.
לא היה בינינו שום דבר רומנטי אף פעם, למרות שבאיזשהו שלב הוא רצה אותי.
הידיד היה בחתונה שלנו כי הזמנו את ההורים שלו, ובעלי מאוד התעניין פתאום כשהוא שלח לי הודעה שהחתונה הייתה יפה. ובדרך כלל, לא מעניין אותו מה חברות שולחות לי.

 

[חייבתלהגיב]

מספיק שתהיי בטוחה באפלטוניות מצדו.

שלא לדבר על כך שאם היא סגורה וביישנית אז ממה בדיוק את חוששת? מה נראה לך שהיא תעשה?
בכל מקרה, כאמור, מספיק שתהיי בטוחה בכוונות שלו.

 

[מריוס זכריה]

מה שנדרש ממך כרגע זה בדיוק האומץ לומר את מה שכתבת בלי להתפתל

אני חושב שמשפט המפתח הוא:

"הייתי שמחה אם הקשר היה נותק לגמרי (אמרתי גם לבעלי), ולי אין אומץ להיות בעמדה המגעילה הזו שאומרת לו "לנתק איתה את הקשר! הקשר הזה עושה לי רע בנשמה!!!!""

לדעתי זה בדיוק מה שאת צריכה. את האומץ לומר לו בדיוק את מה שכתבת כאן במשפט הזה. שאת בעצם לא יכולה לחיות עם זה. שמבחינתך זה נורא. ההמנעות מלהיות "רעה" או "ביצ'ית" היא הטעות המרכזית שלך כאן. ואני אסביר למה:

זה לא בגלל שאת צודקת והוא טועה. ביחסים אין בכלל משמעות למושג "צודק" או "טועה". אין אמת אובייקטיבית. יש תחושות ורגשות ומחשבות סובייקטיביות של שניכם, ששניהם במעמד שווה.

כשהסובייקטיביות של שני בני זוג סותרת ומתנגשת, הדרך היא לא לקבוע מי צודק ומי טועה, אלא לכבד את עמדות שני הצדדים, לדבר בכנות ולעומק ולמצוא דרכים לחיות עם זה.

המשמעות היא שאם משהו מציק לך, את חייבת לגייס את האומץ לומר את זה בפה מלא. להציג את הרגשות שלך כמו שהם, בלי קישוט, הסתרה, התייפיפות, הצטנעות, התקרבנות וכולי. לבוא ולומר על השולחן בדיוק מה שכתבת: "הקשר הזה עושה לי רע בנשמה!!!!". זו החובה שלך לזוגיות. אם את לא עושה את זה, את זו שנכשילה את הקשר, כי את לא מביאה את עצמך כמו שאת, מסתירה ממנו, ולא מאפשרת לו להתמודד עם זה.

אני מדגיש: לא מספיק לומר בעדינות. בעדינות אומרים פעם ופעמיים. אבל אם זה לא חודר, לא מובן או לא מקובל, צריך לשים את ה"עדינות" בצד ולומר את הדברים בפה מלא. לא בגסות, חלילה, ולא בתוקפנות. לדבר יפה ורגוע. אבל לומר אותם במלוא משקלם, ולוודא שהוא מבין.

---

אבל מצד שני תביני שבמסגרת אותה סובייקטיות, לא נובע מכאן שהוא חייב לציית לך. גם לסובייקטיביות שלו יש משקל. הדבר שהוא כן חייב זה (1) להקשיב לך ולהבין (2) לחשוף את עמדתו בכנות ו-(3) למצוא יחד איתך פתרונות שיספקו את שניכם. זו החובה שלו וגם החובה שלך.

ואם אתם לא מצליחים לפתור את זה יחד, אחרי דיון כנה ומעמיק - זה מסכן את הזוגיות שלכם. זה לא דבר שכדאי לטאטא מתחת לשטיח, וזה מנבא רע מאוד להמשך הקשר.

לכן, במידה ותסבירי את עמדתך בכנות ובאומץ, והוא יסביר את שלו, ולא יימצא פתרון - מומלץ לכם כבר עכשיו לגשת לטיפול זוגי, כי זה אומר שיש מתחת לזה בעיות הרבה יותר רציניות שבגללן אתם לא מצליחים לפתור (ותמיד יש בעיות כאלה ברקע - השאלה היא רק כמה הן אקוטיות).

אבל בשלב ראשון, חובתך היא להסביר את מצוקתך בלי שום פולניות.

וזה בכלל לא רלוונטי האם יש ידידות בין גברים ונשים או שאין. זה דיון תאורטי יפה, אבל זה לא מה שיחלץ אותכם מהבעיה, כי זה בדיוק מסוג הדיונים על מי צודק ומי טועה. ובזוגיות לעולם צודקים שני הצדדים!
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[אמרלדה]

בדיוק

אין כל משמעות לשאלה אם כלבים זו חיה נחמדה או לא.

אם את שונאת כלבים ולא יכולה לחיות אתם, והוא מת על כלבים ולא רואה את עצמו
חי בלי אחד כזה, אין פה צודק או לא, אין משמעות לעובדה אם הכלב טוב או שאין מי שיטפל בו.

יש משמעות רק לכך שלך זה לא מרגיש טוב, לו זה כן מרגיש טוב, וצריך לשבת אחד עם השני ולדבר על זה בגילוי לב. ואם נתקעים בשלב חוסר ההבנה ומאבק הכוח - ללכת לקבל עזרה.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

אני מרגישה מחנק רק מלקרוא אותך

ואני בטוחה שבעלך מרגיש תחושה דומה.
&nbsp
העולם הרגשי שלו לא יכול להיות ממוקד רק ואך ורק בך.
תתבגרי!

 

[ki92]

אז את בעצם אומרת

שאת לא בטוחה מספיק ביכולת של בעלך לבחור בך ולהתחייב אלייך מבלי שתשגיחי עליו?
את יודעת, האישה לא תכפה את עצמה עליו בכוח...
נניח והיא אי פעם תפלרטט איתו בעתיד, זה דיי בידיים שלו להחליט אם לזרום עם זה או לא.
אז שחררי מד לחץ, זה הכל בראש שלך...חרדות פנימיות.

ביטחון עצמי זה סקסי, לדעת שאת מספיק מקסימה, נשית ויפה כך שאת לא מרגישה מאויימת מתחרות על הגבר שלך... לקנא קצת לגבר שלך זה גם סקסי, אבל כשזה נגרר לכך שהוא צריך לנתק איתה קשר זה כבר ממש לא לעניין. הכל צריך להיות על גבול הטעם הטוב, בפרופרציה.
שחררי....כפי שזה נראה, אין לך הוכחות המראות שהוא בוגד. אז מספיק.

 

[יסמין הסגולה]

נשמע שיש לך יותר טענות נגדה מאשר נגדו

סתם להזכיר לך משהו פעוט- זה הוא שנשוי לך, לא היא. והוא זה שמצופה ממנו לדאוג שיהיה לך כיף ונעים איתו. ואם הוא לא יכתוב לה חזרה, מן הסתם היא תפסיק לכתוב לו. זה כביש דו- סטרי.
אמרת בן 46 ללא ילדים אמרת מבחינתי הכול... לרוב בני ה-46 נשואים+ פשוט אין זמן לידידות! לא להתכתבויות, לא לחפירות. בטח לא ידידות שבכלל לא מושכות אותם ! אז כן, זה מוזר.
לדעתי לומר לו פשוט שזה מפריע לך, את בהריון אתם נשואים טריים ולא דרוש "תיק" כזה. שימצא עיסוקים אחרים. לא חסרים לכם, אני בטוחה.

 

[עוד פיה אחת פחות]

אני לא מבינה אותך

את רוצה שלבן זוגך לא יהיו חברים חוץ ממך, או שרק המין של החברים מפריע לך?
מה הבעיה שיש לו חברה קרובה? זה נפלא! איזה כיף לו שיש לו חברה קרובה, ואיזה כיף לך שיש לך איש עם כישורים חברתיים ולא איזה אספרגרי בודד!