היא מתפרקת
היא מתפרקת ודועכת אט אט מרגישה שהכל זמני ושהיא מזדקנת, שהעיניים כבר לא מה שהיו והשפתיים גם כן. שהכאב שלה הולך ומתעצם במקום להעלם. שכל כך כבד אצלה בפנים ושמזמן לא צחקה לעצמה או לאחרים, ושהכל אבוד. לא ממש ברור לה מדוע היא לא שמחה, ושהיא רוצה להיות מאושרת ממש מבפנים, שהיא רוצה ליצור ולהיות אך משהו עוצר אותה מלעשות, משהו חזק ממנה לא נותן, היא כבולה ושום דבר לא יתכן. ששום שמחה בדרך לא נמצאת ואם קיימת- אז ודאי היא כבר יוצאת. שהחיוך מזמן לא אמיתי, ושמצב השיניים רק מוסיף לסיוטים. שרצות לה בראש מחשבות אך היא כמו בול עץ לא נותת להציץ בהן ולאף אחד אין מושג באמת מה שם אצלה מתרוצץ. שרוצה לעשות ולקנות ולהיות, שרוצה להקסים ולהנות, שרוצה לחפש משהו אחר לעשות ושבעצם אין לה הרבה ברירות... שלא הספיקה הרבה בחיים, ושהחיים ממש ממש קצרים, ואיך ומתי תספיק לעשות, ואולי בכלל לוותר, עוד כמה שנים תחייה ומה התוכניות, האם תספיק הכל ואם להיות או לא להיות, כמה שנים חלפו מאז... וכמה עוד נותרו, ואם תתחיל לחיות היום האם תספיק לסיים? במה כדאי לה לתת יותר בקריירה או ילדים, והאם לא כדאי לעזוב את הכל ולהתמקד בהורים? האם היא יודעת מספיק על עצמה, האם גם על אחרים? רוצה להתנדב ולתרום גם לילדים נזקקים. (וכיצד היא בכלל מעלה על דעתה דברים כל כך מוזרים, שהרי גם לה יש ילדים שצריכים קצת הורים...) רוצה שפתאום יהיה לה קל לקום ולעשות חיים, רוצה ששום דבר לא קשה והכל ממש קל מבפנים. רוצה שהעיניים לא יעצמו ושהמצב יהיה יציב, רוצה לעצור את השנים ואולי לחזור קצת בגיל... רוצה לאהוב מה שלא יהיה רוצה לקבל חזרה, רוצה שהאושר יהא מנת חלקה ושתהיה מנתה גדולה. רוצה שבסך הכל יהיה לה נחמד בחיים, בחיים הכל כך קצרים והכל כך זמניים. היא מתפרקת.
היא מתפרקת ודועכת אט אט מרגישה שהכל זמני ושהיא מזדקנת, שהעיניים כבר לא מה שהיו והשפתיים גם כן. שהכאב שלה הולך ומתעצם במקום להעלם. שכל כך כבד אצלה בפנים ושמזמן לא צחקה לעצמה או לאחרים, ושהכל אבוד. לא ממש ברור לה מדוע היא לא שמחה, ושהיא רוצה להיות מאושרת ממש מבפנים, שהיא רוצה ליצור ולהיות אך משהו עוצר אותה מלעשות, משהו חזק ממנה לא נותן, היא כבולה ושום דבר לא יתכן. ששום שמחה בדרך לא נמצאת ואם קיימת- אז ודאי היא כבר יוצאת. שהחיוך מזמן לא אמיתי, ושמצב השיניים רק מוסיף לסיוטים. שרצות לה בראש מחשבות אך היא כמו בול עץ לא נותת להציץ בהן ולאף אחד אין מושג באמת מה שם אצלה מתרוצץ. שרוצה לעשות ולקנות ולהיות, שרוצה להקסים ולהנות, שרוצה לחפש משהו אחר לעשות ושבעצם אין לה הרבה ברירות... שלא הספיקה הרבה בחיים, ושהחיים ממש ממש קצרים, ואיך ומתי תספיק לעשות, ואולי בכלל לוותר, עוד כמה שנים תחייה ומה התוכניות, האם תספיק הכל ואם להיות או לא להיות, כמה שנים חלפו מאז... וכמה עוד נותרו, ואם תתחיל לחיות היום האם תספיק לסיים? במה כדאי לה לתת יותר בקריירה או ילדים, והאם לא כדאי לעזוב את הכל ולהתמקד בהורים? האם היא יודעת מספיק על עצמה, האם גם על אחרים? רוצה להתנדב ולתרום גם לילדים נזקקים. (וכיצד היא בכלל מעלה על דעתה דברים כל כך מוזרים, שהרי גם לה יש ילדים שצריכים קצת הורים...) רוצה שפתאום יהיה לה קל לקום ולעשות חיים, רוצה ששום דבר לא קשה והכל ממש קל מבפנים. רוצה שהעיניים לא יעצמו ושהמצב יהיה יציב, רוצה לעצור את השנים ואולי לחזור קצת בגיל... רוצה לאהוב מה שלא יהיה רוצה לקבל חזרה, רוצה שהאושר יהא מנת חלקה ושתהיה מנתה גדולה. רוצה שבסך הכל יהיה לה נחמד בחיים, בחיים הכל כך קצרים והכל כך זמניים. היא מתפרקת.