היא היתה אמא שלי..
בזמן האחרון אני מבקרת יותר בבית הקברות.. זה עוזר לי להרגיש..ולהתאבל. הייתי שם יום חמישי. לדמעות שלי קשה הרבה פעמים להגיע. לפעמים אני יושבת שם שעה ארוכה עד שאני מתחילה להרגיש באמת כמה זה כואב. אני מיומנת בשנים של הדחקה. אז אני מיבבת ובוכה כמו תינוקת או כמו חיה פצועה ואין לי כוחות ללכת משם כי אני רוצה להשאר עם אמא. אמא שעזבה לה פתאום והיא בכלל לא יודעת מה עבר עלינו כל השנים. כשהייתי שם נזכרתי איך עמדנו אני ואחיי הקטנים ליד מיטתה בבית חולים וצעקנו אמא אמא בתקווה שאולי זה יחזיק אותה בחיים. היא שמעה אותנו ,זלגה לה דמעת פרידה והיא נפרדה מן העולם. כל האחיות עמדו סביבה ובכו ..הן באמת אהבו אותה. רק אני ניסיתי להיות חזקה כל כך כל השנים האלו...ושכחתי אותה. היא לעולם לא היתה שוכחת אותי. אז אני יושבת ליד הקבר ומתחילה להזכר שהיא היתה קיימת והיא היתה אמא שלי. רק רציתי לשתף. תודה.
בזמן האחרון אני מבקרת יותר בבית הקברות.. זה עוזר לי להרגיש..ולהתאבל. הייתי שם יום חמישי. לדמעות שלי קשה הרבה פעמים להגיע. לפעמים אני יושבת שם שעה ארוכה עד שאני מתחילה להרגיש באמת כמה זה כואב. אני מיומנת בשנים של הדחקה. אז אני מיבבת ובוכה כמו תינוקת או כמו חיה פצועה ואין לי כוחות ללכת משם כי אני רוצה להשאר עם אמא. אמא שעזבה לה פתאום והיא בכלל לא יודעת מה עבר עלינו כל השנים. כשהייתי שם נזכרתי איך עמדנו אני ואחיי הקטנים ליד מיטתה בבית חולים וצעקנו אמא אמא בתקווה שאולי זה יחזיק אותה בחיים. היא שמעה אותנו ,זלגה לה דמעת פרידה והיא נפרדה מן העולם. כל האחיות עמדו סביבה ובכו ..הן באמת אהבו אותה. רק אני ניסיתי להיות חזקה כל כך כל השנים האלו...ושכחתי אותה. היא לעולם לא היתה שוכחת אותי. אז אני יושבת ליד הקבר ומתחילה להזכר שהיא היתה קיימת והיא היתה אמא שלי. רק רציתי לשתף. תודה.