היא גרא - הבהרה
קראתי בשנית את מה שכתבתי לך ונדמה לי שלא הבהרתי את עצמי נכון. זה לא שאני בדכאון כל הזמן. אני ילדה שמחה מאוד, מאושרת צוחקת וחברותית. הבעיה היא שהדבר שהכי מטריד אותי כמו שאמרתי הוא המוות של סבתא שלי שעוד לא התגברתי עליו. אני מניחה שזה תהליך מאחר ומוות זה לא משהו שקל להתגבר עליו. שאני קוראת דברים של אנשים שפונים לסבים וסבתות שלהם, דברים מרגשים זה כמו טריגר בשבילי שמדליק את הגעגוע. מזה נדלק הקשר הלא הכי פתוח עם ההורים שלי, והעובדה שאני לא מצאתי לעצמי חברים שאני יכולה להתחבר איתם באמת. הבעיה שלי היא שאני חושבת שאני הרבה יותר בוגרת מהם, טוב לא חושבת זה ניכר בהתנהגות שלי. ואיפה שאני גרה, גם המקום ידוע, כמקום של צבועים ואנשים שלובשים תחפושות בשביל שהחברה תואהב אותם. נכון יש לי את החברות שלי, ואני נפגשת איתן אח"הצ, אבל אני נערה שצריכה הרבה חברים וזה למה מבחינתי "אין לי ממש". בעצם אם למקד יותר את השאלה, מה עוזר להתגבר על מוות של מישהו? תודה. אש.
קראתי בשנית את מה שכתבתי לך ונדמה לי שלא הבהרתי את עצמי נכון. זה לא שאני בדכאון כל הזמן. אני ילדה שמחה מאוד, מאושרת צוחקת וחברותית. הבעיה היא שהדבר שהכי מטריד אותי כמו שאמרתי הוא המוות של סבתא שלי שעוד לא התגברתי עליו. אני מניחה שזה תהליך מאחר ומוות זה לא משהו שקל להתגבר עליו. שאני קוראת דברים של אנשים שפונים לסבים וסבתות שלהם, דברים מרגשים זה כמו טריגר בשבילי שמדליק את הגעגוע. מזה נדלק הקשר הלא הכי פתוח עם ההורים שלי, והעובדה שאני לא מצאתי לעצמי חברים שאני יכולה להתחבר איתם באמת. הבעיה שלי היא שאני חושבת שאני הרבה יותר בוגרת מהם, טוב לא חושבת זה ניכר בהתנהגות שלי. ואיפה שאני גרה, גם המקום ידוע, כמקום של צבועים ואנשים שלובשים תחפושות בשביל שהחברה תואהב אותם. נכון יש לי את החברות שלי, ואני נפגשת איתן אח"הצ, אבל אני נערה שצריכה הרבה חברים וזה למה מבחינתי "אין לי ממש". בעצם אם למקד יותר את השאלה, מה עוזר להתגבר על מוות של מישהו? תודה. אש.