החתונה של יעל
(כל שמות האנשים והמקומות שונו) הפלאפון שוב צלצל ולהפתעתי הרבה הייתה זו יעל. לאחר כמה שנות חיפושים היא מצאה את "בחיר ליבה" והודיעה שהיא מתחתנת. כמעט כל חברי השבט שלי התחתנו, אך הפעם באמת שמחתי. בדרך כלל אם היה זו בת הייתי מתמלא דיכאון למחשבה על החיים הצפויים לה – שבעה ילדים, הכנסה נמוכה, בעל לא אוהב וסקס מחורבן. אילו לא סתם בחורות שאני מכיר; גדלתי איתן מגיל חמש. אכפת לי מהן משום מה. צריך להיות אידיוט או מטורף כדי להתחתן אם מישהו שאתה לא מכיר ולעשות אתו מייד ילדים. אף פעם לא ידעתי מה דוחף את הבנות האלה לעשות את זה: לחץ מהסביבה "להסתדר", תחושת שליחות דתית, רצון להגיע מהר מהר להגשמה בחיים (גרסת "בני עקיבא")? בסתר לבי ידעתי את האמת; הן רוצות סקס. זו לא בושה, זה לא דבר רע. אחת מהם הודתה בזה בפניי. עכשיו היא גרושה עם שלושה ילדים קטנים. Great. כאמור הפעם שמחתי, מכיוון שיעל כבר בת עשרים וחמש ולא תשע עשרה, והיא לא ממש מתנחלת דתיה כזאת, אלא מהזרם של הדתיים-החדשים, שאני מסמפט למדי. היינו חברים טובים בילדותינו. יעל בקשה שאהיה עד "מצידה" בחתימה על הכתובה. לשמחתי החתונה לא התקיימה בפדואל. פעם היתי נוסע לשם ( "הביתה" ) בלי לפחד, ועוד צוחק על מי שפחד. היום אני מת מפחד. החתונה תיערך בפתח תקווה. מזמן לא פגשתי את "השבט" וקצת התרגשתי. לפחות בשבילי, חברי השבט היו כמו אחים ואחיות (ובאמת אין נישואים בתוכו). למרות הזמן וההבדל בדעות ובאורח החיים – אני שמאלני-חילוני-עוכר-ישראל והם ברובם מתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים – במפגשים דומים בעבר הייתה רוח טובה כל עוד לא דיברנו של שום דבר שקשור לאלוהים, פוליטיקה ומזג אוויר. אספנו אני ואישתי חבר שמאלני-חילוני-עוכר-ישראל נוסף מהשבט ונסענו לפתח תקווה. מכיוון שהיתי אמור להיות עד התחמקתי מוקדם במיוחד מהעבודה, לאחר חיכוך קטן עם הבוס. חמוש בכיפה לבנה וחגיגית ( אני עוד מבין בזה קצת ) חיפשתי את הרב, שלא הגיע עדיין. חיכיתי בעוד אישתי נאלצת לשוחח עם חבורת המתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים, או יותר נכון פשיסטיות. הבנים לא דיברו אתה. כנראה צפונית בלונדינית שווה מסביון זה יותר מדי בשבילם. לבסוף הגיע הרב אך ראיתי שעינו צרה בי. אחותה של יעל נגשה אלי ואמרה לי שמכיוון שאינני שומר תורה ומצוות ( אפשר לשמור רק תורה או רק מצוות ? ) הדוד, כנראה הקובע במשפחה מאז שהאב נפטר, מעדיף עד אחר. עד היום אני לא מבין למה נעלבתי כל כך. מילא שיצאתי מוקדם מהעבודה, נסעתי מהר ונלחצתי – זו סיבה להתעצבן, לא להעלב. מילא שהדוד הזה לא יכול לבוא בעצמו להתנצל – אני לא נעלב מחוסר התנצלות. מה שהעליב אותי היה היחס לחילוני כלא-כשיר, לא-שווה. חוסר הרגישות הלא יאמן של המתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים אל השמאלני-חילוני-עוכר-ישראל העליב אותי. בתור נער חילוני בן 16 בפדואל טעמתי על בשרי לא פעם אחת את היחס הזה. עשר שנים אחר כך הם עושים לי את זה שוב. בפדואל לא אהבו את זה שמסתובב להם בישוב חילוני. מכיוון שהייתי ילד-טוב-ירושלים, לא הצליחו להתיחס אלי לא יפה ברמה האישית. מי יכול להתעצבן על ילד נמוך רזה ושקט שאומר כל הזמן תודה-סליחה-בבקשה ומפחד מהצל של עצמו. לא מעשן, מתנדב לכל מה שצריך – אבל הולך בלי כיפה. היו עוד חילוניים בשבט אבל הם הלכו עם ולכן אנשי פדואל לא ידעו או העדיפו לא לדעת. רק אני הולך בלי. לא שרציתי להעליב אותם – פשוט לא יכולתי לסבול את זה על הראש. הרגשתי כמו אידיוט. אז הלכתי בלי. מאחורי הגב סיפרו עלי שאני לוקח סמים. נראה לי שאני הבנאדם היחיד בתל אביב שלא עישן גראס בחיים. סיפרו עלי שאני מסתובב עם בחורות – הלוואי. סיפרו עלי שאני חבר מרץ – לצערי נשארתי ימני לזמן מה. סיפרו עלי שאני מדיח אחרים לחזור בשאלה – זה דווקא נכון. רק שלא הצליח לי ( אני חושב ). You labeled me - I'll label you
(כל שמות האנשים והמקומות שונו) הפלאפון שוב צלצל ולהפתעתי הרבה הייתה זו יעל. לאחר כמה שנות חיפושים היא מצאה את "בחיר ליבה" והודיעה שהיא מתחתנת. כמעט כל חברי השבט שלי התחתנו, אך הפעם באמת שמחתי. בדרך כלל אם היה זו בת הייתי מתמלא דיכאון למחשבה על החיים הצפויים לה – שבעה ילדים, הכנסה נמוכה, בעל לא אוהב וסקס מחורבן. אילו לא סתם בחורות שאני מכיר; גדלתי איתן מגיל חמש. אכפת לי מהן משום מה. צריך להיות אידיוט או מטורף כדי להתחתן אם מישהו שאתה לא מכיר ולעשות אתו מייד ילדים. אף פעם לא ידעתי מה דוחף את הבנות האלה לעשות את זה: לחץ מהסביבה "להסתדר", תחושת שליחות דתית, רצון להגיע מהר מהר להגשמה בחיים (גרסת "בני עקיבא")? בסתר לבי ידעתי את האמת; הן רוצות סקס. זו לא בושה, זה לא דבר רע. אחת מהם הודתה בזה בפניי. עכשיו היא גרושה עם שלושה ילדים קטנים. Great. כאמור הפעם שמחתי, מכיוון שיעל כבר בת עשרים וחמש ולא תשע עשרה, והיא לא ממש מתנחלת דתיה כזאת, אלא מהזרם של הדתיים-החדשים, שאני מסמפט למדי. היינו חברים טובים בילדותינו. יעל בקשה שאהיה עד "מצידה" בחתימה על הכתובה. לשמחתי החתונה לא התקיימה בפדואל. פעם היתי נוסע לשם ( "הביתה" ) בלי לפחד, ועוד צוחק על מי שפחד. היום אני מת מפחד. החתונה תיערך בפתח תקווה. מזמן לא פגשתי את "השבט" וקצת התרגשתי. לפחות בשבילי, חברי השבט היו כמו אחים ואחיות (ובאמת אין נישואים בתוכו). למרות הזמן וההבדל בדעות ובאורח החיים – אני שמאלני-חילוני-עוכר-ישראל והם ברובם מתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים – במפגשים דומים בעבר הייתה רוח טובה כל עוד לא דיברנו של שום דבר שקשור לאלוהים, פוליטיקה ומזג אוויר. אספנו אני ואישתי חבר שמאלני-חילוני-עוכר-ישראל נוסף מהשבט ונסענו לפתח תקווה. מכיוון שהיתי אמור להיות עד התחמקתי מוקדם במיוחד מהעבודה, לאחר חיכוך קטן עם הבוס. חמוש בכיפה לבנה וחגיגית ( אני עוד מבין בזה קצת ) חיפשתי את הרב, שלא הגיע עדיין. חיכיתי בעוד אישתי נאלצת לשוחח עם חבורת המתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים, או יותר נכון פשיסטיות. הבנים לא דיברו אתה. כנראה צפונית בלונדינית שווה מסביון זה יותר מדי בשבילם. לבסוף הגיע הרב אך ראיתי שעינו צרה בי. אחותה של יעל נגשה אלי ואמרה לי שמכיוון שאינני שומר תורה ומצוות ( אפשר לשמור רק תורה או רק מצוות ? ) הדוד, כנראה הקובע במשפחה מאז שהאב נפטר, מעדיף עד אחר. עד היום אני לא מבין למה נעלבתי כל כך. מילא שיצאתי מוקדם מהעבודה, נסעתי מהר ונלחצתי – זו סיבה להתעצבן, לא להעלב. מילא שהדוד הזה לא יכול לבוא בעצמו להתנצל – אני לא נעלב מחוסר התנצלות. מה שהעליב אותי היה היחס לחילוני כלא-כשיר, לא-שווה. חוסר הרגישות הלא יאמן של המתנחלים-פנאטים-גזענים-פשיסטים אל השמאלני-חילוני-עוכר-ישראל העליב אותי. בתור נער חילוני בן 16 בפדואל טעמתי על בשרי לא פעם אחת את היחס הזה. עשר שנים אחר כך הם עושים לי את זה שוב. בפדואל לא אהבו את זה שמסתובב להם בישוב חילוני. מכיוון שהייתי ילד-טוב-ירושלים, לא הצליחו להתיחס אלי לא יפה ברמה האישית. מי יכול להתעצבן על ילד נמוך רזה ושקט שאומר כל הזמן תודה-סליחה-בבקשה ומפחד מהצל של עצמו. לא מעשן, מתנדב לכל מה שצריך – אבל הולך בלי כיפה. היו עוד חילוניים בשבט אבל הם הלכו עם ולכן אנשי פדואל לא ידעו או העדיפו לא לדעת. רק אני הולך בלי. לא שרציתי להעליב אותם – פשוט לא יכולתי לסבול את זה על הראש. הרגשתי כמו אידיוט. אז הלכתי בלי. מאחורי הגב סיפרו עלי שאני לוקח סמים. נראה לי שאני הבנאדם היחיד בתל אביב שלא עישן גראס בחיים. סיפרו עלי שאני מסתובב עם בחורות – הלוואי. סיפרו עלי שאני חבר מרץ – לצערי נשארתי ימני לזמן מה. סיפרו עלי שאני מדיח אחרים לחזור בשאלה – זה דווקא נכון. רק שלא הצליח לי ( אני חושב ). You labeled me - I'll label you