החתולה שלי
נכון שכל אחד חושב שבעל החיים שלו הוא הכי יפה והכי מיוחד בעולם, אבל במקרה שלי תהיו חייבים להסכים איתי שהחתולה שלי היא משהו באמת באמת מיוחד. בהיותי בת 12 עבדתי בשבתות עם אבי בקיוסק שלו... סתם כדי להרוויח קצת דמי כיס. בכספי הראשון, רכשתי לי ארנבת לבנה, גדולה כזאת ויפה... לאחר מספר ימים נאכלה לי הארנבת על ידי חתולה שחורה ושמנה, (מובן שחלק מהשומן היה בעקבות אכילת הארנבת). ימים רבים התאבלתי על הארנבת שלי, שהרי זאת הייתה רכישתי הראשונה מכספי שלי.. עברו השנים, עברתי את גיל 20 וקיבלתי במתנה בהפרש של שנתיים שני ארנבונים קטנים וחמודים. יום אחד אני חוזרת הבייתה מהעבודה ומוצאת את חברי יושב על הספה ועל ברכיו חתולה שחורה קטנה. הייתי בהלם וישר נכנסתי לחרדות שהיא לא תאכל לי את הארנבים. עברו שנתיים שבמהלכן החתולה הזאת, (שבינתיים קיבלה את השם קושקוש) נכנסה לחיי באיטיות עקבית. זה התחיל מזה שהיא באה לשעה שעתיים והייתה הולכת, ולאט לאט נשארה יותר זמן עד הלילה הראשון שבו נשארה לישון אצלי בבית... לאט לאט התחלתי לגלות שיש לי ממש תינוקת בבית, כל פעם קניתי לה צעצוע חדש, פתאום הופיעה קערית אוכל ואז גם הגיע ה"שירותים" שלה... יש לה שמיכות משלה, מיטה משלה, אפילו ספה אחת היא אימצה לי... והארנבים? פשוט מדהים, אבל עם אחד מהם היא יכולה לשבת צמוד צמוד כאילו הם זוג יונים ומהארנב השני היא מפחדת פחד מוות. כשהוא משוחרר מחוץ לכלוב היא מטפסת על הארון במטבח, כמה שיותר גבוה ולא יורדת משם עד שהוא לא חוזר לכלוב. באופן אישי אני חושבת שהחתולה הזאת באה לעשות לי תיקון ולרפות לי את הפצע שנשאר פתוח מהארנבת הראשונה שלי... מה דעתכם?
נכון שכל אחד חושב שבעל החיים שלו הוא הכי יפה והכי מיוחד בעולם, אבל במקרה שלי תהיו חייבים להסכים איתי שהחתולה שלי היא משהו באמת באמת מיוחד. בהיותי בת 12 עבדתי בשבתות עם אבי בקיוסק שלו... סתם כדי להרוויח קצת דמי כיס. בכספי הראשון, רכשתי לי ארנבת לבנה, גדולה כזאת ויפה... לאחר מספר ימים נאכלה לי הארנבת על ידי חתולה שחורה ושמנה, (מובן שחלק מהשומן היה בעקבות אכילת הארנבת). ימים רבים התאבלתי על הארנבת שלי, שהרי זאת הייתה רכישתי הראשונה מכספי שלי.. עברו השנים, עברתי את גיל 20 וקיבלתי במתנה בהפרש של שנתיים שני ארנבונים קטנים וחמודים. יום אחד אני חוזרת הבייתה מהעבודה ומוצאת את חברי יושב על הספה ועל ברכיו חתולה שחורה קטנה. הייתי בהלם וישר נכנסתי לחרדות שהיא לא תאכל לי את הארנבים. עברו שנתיים שבמהלכן החתולה הזאת, (שבינתיים קיבלה את השם קושקוש) נכנסה לחיי באיטיות עקבית. זה התחיל מזה שהיא באה לשעה שעתיים והייתה הולכת, ולאט לאט נשארה יותר זמן עד הלילה הראשון שבו נשארה לישון אצלי בבית... לאט לאט התחלתי לגלות שיש לי ממש תינוקת בבית, כל פעם קניתי לה צעצוע חדש, פתאום הופיעה קערית אוכל ואז גם הגיע ה"שירותים" שלה... יש לה שמיכות משלה, מיטה משלה, אפילו ספה אחת היא אימצה לי... והארנבים? פשוט מדהים, אבל עם אחד מהם היא יכולה לשבת צמוד צמוד כאילו הם זוג יונים ומהארנב השני היא מפחדת פחד מוות. כשהוא משוחרר מחוץ לכלוב היא מטפסת על הארון במטבח, כמה שיותר גבוה ולא יורדת משם עד שהוא לא חוזר לכלוב. באופן אישי אני חושבת שהחתולה הזאת באה לעשות לי תיקון ולרפות לי את הפצע שנשאר פתוח מהארנבת הראשונה שלי... מה דעתכם?