החשש מההסתרה

[קליקme]

החשש מההסתרה

אוקיי אז כמובן שהמצב נראה הרבה יותר טוב מלפני חודש ושבוע אבל וזה אבל גדול ישנם דברים שנחרטו להם במוח והם שם כל הזמן החשש שהיא תסתיר שוב או אולי מסתירה לאחר חציית הקו האדום האם זה לא יכול לקרות שוב לאורך כל הזמן היא טוענת שזה היה סתם ושלא חסר כלום ושזה היה שטות שרק הרסה לה את החיים והיא לא מבינה אך נכנסה לזה במהלך היום יום אני מתמודד עם חששות כתוצאה מהמקרה מצבים שהיא מראה לי חיבה או חשקים דרך מסרים כשאנו לא אחד ליד השני בהתחלה מקבלים תגובה של וואוו איזה כיף ומיד לאחר מכן צביטה בלב אולי זה לצורך טשטוש לשדר הכל כרגיל אך אפשר להתמוד עם כל זה לפעמים אני יודע ואני מרגיש שזה הכל אצלי בראש אבל עדין זה מעיף אותי לאזור דימדומים כמה זמן לוקח לרפא מקרים כאלו ואם זה אפשרי או שאני נאבק בתחנת רוח והחשש תמיד יהיה שם כחלק ממנגנון פנימי של הנפש

 

[seeyou]

מחשבה נכונה אך לא נבונה.

"במהלך היום יום אני מתמודד עם חששות...." ככה לא חיים!!!!! בני אדם הולכים למות - בלי התרעה מראש. אז מה? לשבת בחרדה ולחכות לרגע או להנות מכול רגע שהוא חי. אין ביטוח צד שלישי בכול מערכת יחסים בינו לבינה עם או בלי "חוזים". Keep smiling

 

[קליקme]

ברור שלא יושב בחרדה כל היום

ומאז המקרה עשיתי עם עצמי כמה שינויים במראה ובזמן הפנוי שזה מה שעוזר לי המון אבל עדין מה שאני מנסה לתאר זה שזה שם לא נידחק כל פיפס קטן יכול ומצליח להקפיץ ברור שאין ביטוח ואני לא מחפש כזה ובהתחלה חיפשתי אך אני משאיר אותה לידי איתי אבל זה ממש לא משנה אם היא היתה רוצה לעזוב או תרצה איי פעם אני לא יכול למנוע את זה אלה רק לקבל את זה אבל אם כל מה שהבנתי עם הזמן עדיין יש את החשש שאולי היא שוב תסתיר

 

[מריוס זכריה]

אתם מדחיקים את הקושי האמיתי,הוא לא יעלם מעצמו

מה שאתה מצטט ממנה לא מבשר טובות לזוגיות: "היא טוענת שזה היה סתם ושלא חסר כלום ושזה היה שטות שרק הרסה לה את החיים והיא לא מבינה אך נכנסה לזה" מה שהמשפט הזה משדר הוא הדחקה והמנעות מלגעת בעניין עצמו, שהוא הקושי הזוגי ביניכם. העצוב הוא שקושי זוגי יש לכל זוג! ההבדל בין זוגיות טובה ופחות טובה הוא במידת היכולת להכיר בקושי ולעבוד עליו. אם הקושי מודחק (בדרך כלל, על ידי שני הצדדים!) אז יש לזוגיות הזאת בעיה והיא הולכת ונחלשת. הפתרון הוא לגיס את האומץ להכיר בקושי ולטפל בו באמצעות טיפול זוגי. מריוס

 

[קליקme]

אני לא יודע לענות

היא דיי עומדת על שלה שאין שם כלום והיא שהיא היתה שם בתמימות וכששמה לב שזה לא מה שהיא חשבה אז קמה והלכה אני רוצה לציין שבעבר ואני בטוח שגם בעתיד יהיו לנו עוד חברים חדשים שנכיר על הדרך ואני לא רואה בזה פסול ואף מברך על כך העניין הוא ההסתרה שהיתה אני לא כל כך מרגיש את הזוגיות שלנו נחלשת היא עברה משבר אין ספק אבל כן יש את היכולת לעבוד על זה וכמובן את הרצון אבל הקושי מבחינתי הוא אותם דברים קטנים שמעיפים אותי

 

[מריוס זכריה]

אתה עייף מלשכנע את עצמך שהכל בסדר, כשהוא לא..

"כן יש את היכולת לעבוד על זה וכמובן את הרצון " - יופי, אז קדימה, תעבדו. כי בינתיים אתם לא עובדים על זה - אתה פשוט טוחן את עצמך. אתה עייף מ"הדברים הקטנים". אם אתה כל כך עייף מהם, אולי הם לא כל כך קטנים כמו שאתה רוצה להאמין? לי נשמע שאתה עייף מלנסות לדכא את הקולות הפנימיים שלך שאומרים לך שלא הכל בסדר, ואתה עושה את זה באמצעות משפטים כמו "זה דברים קטנים", לא מפריע העניין, רק אולי ההסתרה, וכולי. ממה אתה פוחד? תעמוד מולה ותגיד שאתה לא קונה את הבולשיט של "הייתה שם בתמימות", "לא יודעת מה קרה לי", "הייתי חלשה הייתי גלמודה"... וכן הלאה. אבל אתה חושש מהאמת, ומי שחושש מהאמת, מצבו לא ממש ישתפר... אני מצטער שאני לא מספק לך הרגעה, אבל אני אם אתה כותב בפורום, אני מניח שאתה רוצה לשמוע מה אנשים באמת חושבים. מריוס

 

[קליקme]

נתחיל בזה

שאני מאוד מעריך את התשובות הכנות גם כשהם לא תמיד מה שרוצים לשמוע זה כל העיניין שכבר עמדתי על שלי צלבתי אותה מכל כיוון חפרתי בכל פינה אפשרית להוציא מידע ולא כדי להכאיב לי אלה כדי לעמוד על האמת בנוסף כדי להראות לה את מה שאולי רק אני רואה היא הסכימה איתי אחרי כמה זמן שאם היא היו מספרים לה את הסיפור הזה אז גם היא היתה מרגישה כך אבל היא זו שהיתה שם והיא יודעת שמבחינת זה לא היה זה וזה היה רק תמימות וברגע שהבינה כי זה לא הכיוון יצא מזה התשובה היא אותה תשובה כל הזמן וומאוד חשוב לי להבהיר שבאמת חשוב לי לשמוע מה אתם חושבים לראות דברים מזוית אחרת אני לא מחפש שירגיעו אותי או ילטפו אותי אני כן מחפש אירגון פנימי לעצמי לנסות למקד את עצמי לעשות לי סדר

 

[מריוס זכריה]

טוב שאתה מגיב כך, ואם כך, אני ארחיב טיפה.

קצת חששתי לכתוב את מה שכתבתי קודם, ואני שמח שאתה מגיב כך. אז אני רוצה להציה לך עוד זוית ראיה, לאו דווקא על הארוע הספציפי אלא על הסגנון שלך בזוגיות. ממה שאתה כותב כאן, נראה לי שאתה נותן לזוגתך את המילה האחרונה. אתה מאמין לה יותר מאשר לעצמך. אתה לא תרגע עד שלא תשמע ממנה הסבר, ולא תרפה עד שהיא לא תרגיע אותך. זה לא חייב להיות כך. אתה יכול להחליט שאתה לוקח פיקוד על עצמך (שים לב: לא עליה - על עצמך בלבד.) מה שזה אומר הוא שאתה מקשיב ופועל רק לפי הקול הפנימי שלך. אם היא רוצה לשכנע אותך שמשהו שונה, היא צריכה להתאמץ, לא אתה צריך להתחנן שהיא תגיד/תודה/תסביר. אני מניח שהדפוס הזה, שהמילה האחרונה היא אצלה, קיים אצלכם בעוד תחומים. ואם כן, זה בהחלט יכול גם להיות חלק מן ההסבר לבעיה הזוגית שלכם. איך משנים את זה? אני כמובן לא חושב שמקריאה בפוסט תוכל לעשות סוויצ', למרות שהיו גם מקרים כאלו, שאדם קם בוקר אחד ועושה שינוי של 180 מעלות. יותר הגיוני לעבוד על זה בטיפול פרטני. אני יודע שקודם המלצתי על טיפול זוגי, אבל מותר ליל לשנות את דעתי... האמת היא שלדעתי אתם צריכים את שניהם, אבל הפרטני קודם לזוגי, במקרה שלך. למה? כי אתה צריך קודם לחזק את עצמך, ורק אחר כך לראות מה זה עושה בזוגיות. אתה יכול לראות בזה הזדמנות לחזק את האסרטיביות שלך, דבר שממנו תרויח בכל תחום בחיים. אגב, אפשר להשיג אפקט דומה בסדנאות שונות שיש בנושא הזה, אם כי טיפול הוא כמובן יותר עמוק (ויותר יקר

) מריוס

 

[קליקme]

אוקיי עלית עלי

אבל לא במדוייק אני בהחלט נותן לה את המילה האחרונה לרוב ושוב לרוב אבל זה בגלל שממש אין לי בעיה לוותר כשאני לא מרגיש שחשוב לי כל כך בדברים עקרוניים אני עקשן והעולם יכול להתהפך מיצידי אני מאוד מחכה להסבר משכנע אם כי לאחרונה יש טיפטופים קלים יכול להיות שהיא מרגישה שאני יכול לקבל את זה אחרת עכשיו ולכן זה מתחיל לצאת אבל תמיד אנחנו נישארים אם זה שזה היה תמימות אני לא מחפש שהיא תרגיע אותי אם כי יש לה את זה אני כן מחפש להבין את המקום שממנו זה בא דברים לא קורים סתם ברגע שאני אדע מאיפה זה בא יהיה לי קל ואפשר יהיה להתאמת עם זה ולראות עם אפשר לחיות עם זה בשלום לגבי המלצה לטיפולים תודה אני יודע שזה יכול לעזור אבל כרגע מבחינה כלכלית זה לא עומד על הפרק תגיד זה שאני יקשיב פתאום לקול הפנימי שלי אחרי 15 שנה זה לא יראה מוזר??? זה לא יכול להוציא את השדים החוצה ? ובכלל לאחרונה המון דברים צפים לי שמעולם לא הפריעו לי ופתאום מתחילות שאלות לגביהם ביני לבין עצמי כמובן במיוחד מפריע לי הנתינה שלי ,בעבר יכולתי להעניק לה ולתת לה את כל כולי מבלי צורך בכלום זה היה הסיפוק שלי שיהיה לה טוב ולאחרונה התחילו שאלות מה איתי אני מרגיש צורך שדברים יבוא גם ממנה מה שלא היה קודם אני מרגיש צורך שתראה לי שהיא תתאמץ זה מפריע לי ברמות שאני יכול להפסיק משהוא באמצע כשאני מתחיל לחשוב או שפשוט לא לעשות בכלל

 

[מריוס זכריה]

אני חושב שמה שאתה מתאר הוא תהליך התפתחות

טוב שזה קורה מעצמו, ואני חושב שכדאי לך לעודד את התהליך הזה. הפחד משדים שיצאו הוא פחד אוניברסלי. פחד הוא מה שגורם לרוב האנשים לא לממש מספיק מהפוטנציאל שלהם. פחד הוא דבר שלא יעלם לגמרי, אבל אפשר ללמוד איך נותנים לו פחות לנהל אותנו. אפשר לקרוא לזה עידוד עצמי. מאחל לך שתמשיך לזרום בתהליך הזה, אני חושב שהוא יביא אותך למקומות טובים. מריוס

 

[seeyou]

זה לא יראה מוזר

שאתה תקשיב פתאום לקול הפנימי שלך אחרי 15 שנה אבל כן יראה מוזר שאתה שתרגיש צורך שדברים יבוא גם ממנה לאחר 15 שנה. ההרגל זה הטבע השני של האדם!!!!!!!!! כולנו בונים לעצמינו "תדמית",בבית,בעבודה...בכול מערכת יחסים כמעט בלתי אפשרי לשנות את התדמית באותה מסגרת.

 

[כבר יודעת משהו]

הסתרה כסימפטום

ראשית אני רוצה לחזק את הדברים שאמר לך מריוס. יחד עם זה אני חושבת שאתה קצת מפספס חלק מהדברים שלו (למשל - למה חשוב לך ההסבר המשכנע שלה? היא יכולה בכלל לשכנע אותך? הרי לא משנה מה היא תגיד לך, אתה כל כך נמצא בתוך העלבון שלך, שגם אם היא תעשה פליקלק עם בורג, זה ממש לא יעשה את המעשה שלה מקובל עליך). לכן, לחכות להסבר משכנע (שלעולם לא יגיע כי הוא פשוט לא קיים) נראה לי בזבוז אנרגיה בכיוון לא נכון. אני רוצה גם לחבור אל מריוס בהתייחסות לתהליך שאתה עובר. מה שאתה מגלה על עצמך הוא, שהפלא ופלא, אתה משתנה. כי ככה זה בחיים, אנשים משתנים. מתוקף המציאות (טיק טק טיק טק..). וזה הכי בסדר ולגיטימי בעולם להשתנות ולשנות דעות ותפיסות וגם התנהגויות. וכאן אני רוצה להציע לך לחשוב גם על אשתך במונחים של שינוי. גם היא משתנה. גם היא רוצה ומייחלת וחולמת אולי על דברים אחרים מאלה שהיו לה ורצתה אותם לפני שנים. בהחלט ייתכן שמה שקרה לה (תמימות?? - קשקוש - ואני לא אומרת את זה בביקורת, להיפך. הלוואי והיה לה אומץ לומר לעצמה בקול רם - וגם לך, שזה ממש לא עניין של תמימות) הוא תוצר של שינוי שהיא עוברת עם עצמה. אלא מה - אתם שניכם חיים בתוך מערכת נוראית של פחדים. פחד לדבר ולחשוף ולשתף ולספר ולבקש ולהגיד ולשנות ולהעיז ולהרגיש ולחוות ולהשתוקק ולעורר ולהתעורר.. פחד מהאמת. פחד משינוי של מה שמוכר ואולי כבר לא רלוונטי כי עבר זמן ואתם אחרים והשתניתם. והכי נורא בעיניי, שהיא מדחיקה וקוברת את האמת בהקשר למה שקרה לה. אז היא מספרת לך סיפורים ואתה לא מאמין לה (גם היא לא מאמינה לעצמה, אני מנחשת) ואתה מתעסק בפחד מההסתרה (שים לב, עוד לפני שאתה פוחד מהאמת, אתה פוחד מההסתרה שלה. והכי אתה פוחד מכל מיני שדים שיקפצו משם (ויש שם, אתה יודע את זה..). כמו שאמרת - דברים לא קורים סתם. אבל אתה פוחד פחד גדול ממה שמתחבא מאחורי ה 'לא סתם' הזה ומסתובב סביב עצמך במעגלים שלא נותנים לך מנוח. הדרך לצאת מהמעגל המעיק הזה היא קודם כל להתכנס אליו ולבדוק אותו מבפנים. האם כל מה שיש שם הוא באמת האמת של חייך? האם רק מה שיש במעגל הזה הוא מה שמתאים ונכון לך? מה יקרה אם תסתכל לרגע אל מחוץ למעגל, אל המקומות שאף פעם לא העזת לחשוב או להתבונן אליהם? האם באמת מה שהיא אומרת או עושה הוא הצנטרום של החיים שלך? לי נראה, שאם תצליח לשחרר קצת, אפילו טיפ טיפה מהפחד לאחוז במה שייתכן שכבר אינו רלוונטי לך (הוויתור שלך, הנתינה שלך, האמונות הישנות שלך..) תראה שלא צריך כל כך לפחד מהפחד ואולי תבין שיש לך כאן הזדמנות פז להתחבר למקומות האמיתיים שלך. כשאתה חי באמת, הכל מקבל פרופורציות אחרות. ועוד דבר - לחיות עם משהו בשלום, אומר קודם כל לחיות עם עצמך בשלום.