כוסס הציפורניים
New member
החלטתי להצטרף
שלום לכולם ראשית אקדים ואומר שהמסר הזה עומד להיות ארוך ואני בהחלט מבין ומקביל שלרבים לא יהיה סבלנות לקרוא הכל וזה בסדר גמור מצידי. הבוקר הרגשתי מועקה בלב וחשבתי לעצמי האם עדיף לדבר על כך בפורומים של הכרויות או בפרומים של תמיכה נפשית או אולי בכלל לכתוב על זה בלוג ובסוף הגעתי למסקנה שאולי כאן בגלל שיש כאן רבים שעברו גירושים ומתעסקים בעניין חיפוש קשר חדש ופרק ב אוכל למצוא אוזן קשבת. אז נתחיל עם כמה מילים על עצמי. שמי זאב ואני גרוש מזה שנה וחודשיים. יש לי שתי בנות מקסימות שהן נכון להיום מקור האושר כמעט היחיד שלי. במשך השנה פלוס שאני גרוש אני מגלה יותר ויותר כמה קשה לי הבדידות. לא קשה לי להיות לבד כי גם כשהייתי נשוי הייתי זקוק לפעמים להיות קצת עם עצמי אבל קשה לי שאין לי ידידת נפש אמיתית. כזו שתאהב ותקבל אותי כמו שאני.משהו שאני אוהב לקרוא לו הנשמה התאומה שלי. אני בהחלט יוצא ורוקד,נפגש עם חברים וזה לא שאני יושב בין ארבע קירות ובאמת שנחמד לי כשאני נמצא עם אנשים שאני מיודד איתם. ולמרות זאת החלל הזה בפנים והצורך הזה לתת מענה לזעקות הלב לא נותן לי מנוחה. יש כאלה שאומרים שצריך לתת זמן לדברים לקרות וצריך סבלנות אבל אני בטוח שזה גם עניין של אופי. יש אנשים שיודעים לנהל חיים נהדרים לבד ופחות מרגישים את הצורך הזה בזוגיות. אני כנראה בנוי אחרת. כשאני בקשר אני עדיין זקוק אומנם למרחב שלי אבל כשאני לא בקשר אני משתגע. בנוסף לכל הצרות יש לי נטיה להתאהב מאוד מהר. אני יודע שזו לא אהבה אמיתית אבל אני חושב שבגלל הצורך הזה לחפש בנרות את הנשמה התאומה שלי אני מנסה למצוא אותה בכל אחת שמוצאת חן בעיני. ועכשיו אספר קצת על זו שמטרידה את מנוחתי מאוד מאוד בחודש האחרון ושבגללה בחרתי להצטרף לפורום הזה ובגללה אני מרגיש את המועקה הנוראית הזו הבוקר. מדובר באישה גרושה טרייה מאוד שהתגרשה בנסיבות לא נעימות כמו רבים מאיתנו. האישה הזו עברה שנים רבות של חוסר בטחון עצמי גדול ורק לאחרונה היא מתחילה להכיר את עצמה ולחפש מה טוב לה. אני הכרתי אותה בריקודים ומהר מאוד הפכנו לבני זוג קבועים לריקוד ולאחרונה אנחנו אף נוסעים יחד לרקוד ובנוסף אנחנו מתכתבים ממש ברמה יומיומית באינטרנט ומצאנו בינינו שפה משותפת מדהימה. אני כמו שאמרתי מתאהב מהר והיא די מהר הבינה(אני לא הכחשתי) שיש לי רגשות אליה אבל היא אומרת שהיא מצידה בשלב זה בחייה לא מחפשת קשר חדש. היא לא אומרת שאני לא מוצא חן בעיני ולא פוסלת קשר אפשרי בעתיד אבל מדגישה שהיא לא מתחייבת לכלום וכרגע חשוב לה להנות מההווה להמשיך להתכתב ולרקוד איתי ואלה דברים שכרגע מספיקים לה והיא לא רוצה בשלב הזה לחשוב על מערכת יחסים חדשה. כשהסבירה לי את הדברים עדיין היינו בשלב מאוד התחלתי בהכרות בינינו ואני חשתי שהיא עדיין מרגישה מתוחה בחברתי והחלטתי שהכי חשוב לי לגרום לה להרגיש נינוחה בקשר אלינו. לכן גם הבטחתי לה שאני מכבד את החלטתה ולא אציק לה בקשר למה שאני מרגיש כלפיה וכך אני אכן משתדל לעשות. אבל בינתיים ככל שאנחנו רוקדים יותר יחד ככה אני מרגיש שיותר קשה לי. בשבועות האחרונות הרגשתי שהיא התחילה להיות יותר נינוחה בחברתי ושמחתי מאוד ואני רואה זאת אפילו בריקודים עצמם כי פעם האחיזות שלה היה ממש מרפרפות ולאחרונה אני מרגיש שקל לה להיצמד יותר ולגעת יותר כשאנחנו רוקדים והיא גם פחות נרתעת כשאני יושב ממש קרוב אליה. יחד עם זאת עבורי זה ממש קשה. ככל שאני יותר קרוב אליה,ככל שאני יותר מתראה איתה(בסוך השבוע האחרון רקדנו 3 ימים ברצף) כך אני מרגיש שאני יותר רוצה אותה וחושב שהרגשות שלי כלפיה הם קצת מעבר להתאהבות. אומרים שאדם מאוהב לא רואה את חסרונות הצד השני אבל אני דווקא רואה את החסרונות שלה היטב. אני רואה כיצד היא מסוגלת להיות מצוברחת מכלום,אני רואה כמה היא מסוגלת לפעמים להיות מסוגרת בתוך העולם של עצמה ואני יודע אפילו על פנטזיות שלה בקשר לגבר נשוי שעזר לה בתקופת הגירושים(פנזטיות שהיא יודעת שאסור לה להגשים כי היא מיודדת איתו ועם אישתו). אני רואה אותה עם כל המורכבות שלה והיא אכן אדם לא פשוט בכלל בדיוק כמו שכנראה גם אני אדם לא פשוט. ועם כל זה אני רוצה אותה. כל כך רוצה שזה יכול לפעמים לשגע אותי. אז אני לא יכול להגיד לה כלום כי הבטחתי לה אבל באמת שקשה לי להתמודד עם זה. כשהתגרשתי רציתי חיים קלים. זה המקום להגיד שלפני הנישואים תמיד כל הקשרים שהתחלתי הלכו בקלות. הייתי יוצא עם מישהי ואם הדייט הראשון היה עובר בשלום העניינים תמיד התגלגלו מהר מאוד. גם עכשיו אני מחפש את החיים הקלים אבל במקום זה אני מגלה שדווקא עם זו שאני באמת רוצה יש לי את החיים הכי קשים ואני מתייסר בגללה ואפילו לא יכול להיות בטוח שבעתיד יצא לי מזה משהו. יש לי חבר טוב שמכיר אותה גם מהריקודים והוא דווקא בדעה שבשביל בחורה כמוה שכל כך מתאימה לי שווה לי להשקיע ולחכות לה כמה זמן שהיא תצטרך. אבל אנשים אחרים כמו אמא שלי למשל שגם לה יש חוכמת חיים משלה חושבים אחרת לגמרי ואומרים שיש לי תמיד נטיה להסתבך עם הנשים הלא נכונות ושאני לא יודע איפה לחפש אותן. אני ובת הזוג שלי לריקודים דיברנו גם על עניין הבדידות והיא בהחלט אמרה שהיא תבין אם בינתיים אחפש להכיר נשים אחרות כי היא הרי לא יכולה להתחייב מה יהיה בקשר אלינו בעתיד אבל מצד שני היא תמיד מזכירה לי שלפעמים היא נוסעת מרחקים ארוכים רק בשביל לבוא לרקוד איתי ובנוסף שפת הגוף שלה דווקא משדרת שהיא כן נמשכת אליי(אף שהיא לא מודה בזה). אז בינתיים אני מנסה לא לשים את כל הקלפים על הקשר הזה ואני בהחלט מחפש להכיר נשים אחרות ואולי אפילו בסתר ליבי אני חולם על מישהי שתוציא אותי מהתסבוכת הרגשית הזו שנקלעתי אליה אבל עד אז אני עדיין רוקד ונפגש לפחות אחת לשבוע עם אותה אישה שיש לי אליה רגשות ואני באמת לא יודע מה יהיה. אני מרגיש שמה שקורה בינינו מפריע לי בחיי היום היום. אני חושב עליה המון ומתקשה להתרכז בעבודה וזה קורה לי במיוחד כשבאה הנפילה אחרי 3 ימי ריקוד רצופים כפי שקרה הבוקר. אז זהו,פרקתי קצת מהלב את המועקה. סליחה שהצטרפתי אליכם בכזה בום ועם כזה סיפור כבד על הבוקר אבל ממילא אני מניח שלרוב הגולשים לא תהיה סבלנות לקרוא הכל אז לא חשוב. אני מאמין שאם רוצים מספיק חזק אפשר להגשים כל חלום ובסופו של דבר גם החיים שלי יסתדרו והנשמה התאומה שלי בוא תבוא. אבל עד אז אני צריך להתמודד לבדי. וזה קשה...
שלום לכולם ראשית אקדים ואומר שהמסר הזה עומד להיות ארוך ואני בהחלט מבין ומקביל שלרבים לא יהיה סבלנות לקרוא הכל וזה בסדר גמור מצידי. הבוקר הרגשתי מועקה בלב וחשבתי לעצמי האם עדיף לדבר על כך בפורומים של הכרויות או בפרומים של תמיכה נפשית או אולי בכלל לכתוב על זה בלוג ובסוף הגעתי למסקנה שאולי כאן בגלל שיש כאן רבים שעברו גירושים ומתעסקים בעניין חיפוש קשר חדש ופרק ב אוכל למצוא אוזן קשבת. אז נתחיל עם כמה מילים על עצמי. שמי זאב ואני גרוש מזה שנה וחודשיים. יש לי שתי בנות מקסימות שהן נכון להיום מקור האושר כמעט היחיד שלי. במשך השנה פלוס שאני גרוש אני מגלה יותר ויותר כמה קשה לי הבדידות. לא קשה לי להיות לבד כי גם כשהייתי נשוי הייתי זקוק לפעמים להיות קצת עם עצמי אבל קשה לי שאין לי ידידת נפש אמיתית. כזו שתאהב ותקבל אותי כמו שאני.משהו שאני אוהב לקרוא לו הנשמה התאומה שלי. אני בהחלט יוצא ורוקד,נפגש עם חברים וזה לא שאני יושב בין ארבע קירות ובאמת שנחמד לי כשאני נמצא עם אנשים שאני מיודד איתם. ולמרות זאת החלל הזה בפנים והצורך הזה לתת מענה לזעקות הלב לא נותן לי מנוחה. יש כאלה שאומרים שצריך לתת זמן לדברים לקרות וצריך סבלנות אבל אני בטוח שזה גם עניין של אופי. יש אנשים שיודעים לנהל חיים נהדרים לבד ופחות מרגישים את הצורך הזה בזוגיות. אני כנראה בנוי אחרת. כשאני בקשר אני עדיין זקוק אומנם למרחב שלי אבל כשאני לא בקשר אני משתגע. בנוסף לכל הצרות יש לי נטיה להתאהב מאוד מהר. אני יודע שזו לא אהבה אמיתית אבל אני חושב שבגלל הצורך הזה לחפש בנרות את הנשמה התאומה שלי אני מנסה למצוא אותה בכל אחת שמוצאת חן בעיני. ועכשיו אספר קצת על זו שמטרידה את מנוחתי מאוד מאוד בחודש האחרון ושבגללה בחרתי להצטרף לפורום הזה ובגללה אני מרגיש את המועקה הנוראית הזו הבוקר. מדובר באישה גרושה טרייה מאוד שהתגרשה בנסיבות לא נעימות כמו רבים מאיתנו. האישה הזו עברה שנים רבות של חוסר בטחון עצמי גדול ורק לאחרונה היא מתחילה להכיר את עצמה ולחפש מה טוב לה. אני הכרתי אותה בריקודים ומהר מאוד הפכנו לבני זוג קבועים לריקוד ולאחרונה אנחנו אף נוסעים יחד לרקוד ובנוסף אנחנו מתכתבים ממש ברמה יומיומית באינטרנט ומצאנו בינינו שפה משותפת מדהימה. אני כמו שאמרתי מתאהב מהר והיא די מהר הבינה(אני לא הכחשתי) שיש לי רגשות אליה אבל היא אומרת שהיא מצידה בשלב זה בחייה לא מחפשת קשר חדש. היא לא אומרת שאני לא מוצא חן בעיני ולא פוסלת קשר אפשרי בעתיד אבל מדגישה שהיא לא מתחייבת לכלום וכרגע חשוב לה להנות מההווה להמשיך להתכתב ולרקוד איתי ואלה דברים שכרגע מספיקים לה והיא לא רוצה בשלב הזה לחשוב על מערכת יחסים חדשה. כשהסבירה לי את הדברים עדיין היינו בשלב מאוד התחלתי בהכרות בינינו ואני חשתי שהיא עדיין מרגישה מתוחה בחברתי והחלטתי שהכי חשוב לי לגרום לה להרגיש נינוחה בקשר אלינו. לכן גם הבטחתי לה שאני מכבד את החלטתה ולא אציק לה בקשר למה שאני מרגיש כלפיה וכך אני אכן משתדל לעשות. אבל בינתיים ככל שאנחנו רוקדים יותר יחד ככה אני מרגיש שיותר קשה לי. בשבועות האחרונות הרגשתי שהיא התחילה להיות יותר נינוחה בחברתי ושמחתי מאוד ואני רואה זאת אפילו בריקודים עצמם כי פעם האחיזות שלה היה ממש מרפרפות ולאחרונה אני מרגיש שקל לה להיצמד יותר ולגעת יותר כשאנחנו רוקדים והיא גם פחות נרתעת כשאני יושב ממש קרוב אליה. יחד עם זאת עבורי זה ממש קשה. ככל שאני יותר קרוב אליה,ככל שאני יותר מתראה איתה(בסוך השבוע האחרון רקדנו 3 ימים ברצף) כך אני מרגיש שאני יותר רוצה אותה וחושב שהרגשות שלי כלפיה הם קצת מעבר להתאהבות. אומרים שאדם מאוהב לא רואה את חסרונות הצד השני אבל אני דווקא רואה את החסרונות שלה היטב. אני רואה כיצד היא מסוגלת להיות מצוברחת מכלום,אני רואה כמה היא מסוגלת לפעמים להיות מסוגרת בתוך העולם של עצמה ואני יודע אפילו על פנטזיות שלה בקשר לגבר נשוי שעזר לה בתקופת הגירושים(פנזטיות שהיא יודעת שאסור לה להגשים כי היא מיודדת איתו ועם אישתו). אני רואה אותה עם כל המורכבות שלה והיא אכן אדם לא פשוט בכלל בדיוק כמו שכנראה גם אני אדם לא פשוט. ועם כל זה אני רוצה אותה. כל כך רוצה שזה יכול לפעמים לשגע אותי. אז אני לא יכול להגיד לה כלום כי הבטחתי לה אבל באמת שקשה לי להתמודד עם זה. כשהתגרשתי רציתי חיים קלים. זה המקום להגיד שלפני הנישואים תמיד כל הקשרים שהתחלתי הלכו בקלות. הייתי יוצא עם מישהי ואם הדייט הראשון היה עובר בשלום העניינים תמיד התגלגלו מהר מאוד. גם עכשיו אני מחפש את החיים הקלים אבל במקום זה אני מגלה שדווקא עם זו שאני באמת רוצה יש לי את החיים הכי קשים ואני מתייסר בגללה ואפילו לא יכול להיות בטוח שבעתיד יצא לי מזה משהו. יש לי חבר טוב שמכיר אותה גם מהריקודים והוא דווקא בדעה שבשביל בחורה כמוה שכל כך מתאימה לי שווה לי להשקיע ולחכות לה כמה זמן שהיא תצטרך. אבל אנשים אחרים כמו אמא שלי למשל שגם לה יש חוכמת חיים משלה חושבים אחרת לגמרי ואומרים שיש לי תמיד נטיה להסתבך עם הנשים הלא נכונות ושאני לא יודע איפה לחפש אותן. אני ובת הזוג שלי לריקודים דיברנו גם על עניין הבדידות והיא בהחלט אמרה שהיא תבין אם בינתיים אחפש להכיר נשים אחרות כי היא הרי לא יכולה להתחייב מה יהיה בקשר אלינו בעתיד אבל מצד שני היא תמיד מזכירה לי שלפעמים היא נוסעת מרחקים ארוכים רק בשביל לבוא לרקוד איתי ובנוסף שפת הגוף שלה דווקא משדרת שהיא כן נמשכת אליי(אף שהיא לא מודה בזה). אז בינתיים אני מנסה לא לשים את כל הקלפים על הקשר הזה ואני בהחלט מחפש להכיר נשים אחרות ואולי אפילו בסתר ליבי אני חולם על מישהי שתוציא אותי מהתסבוכת הרגשית הזו שנקלעתי אליה אבל עד אז אני עדיין רוקד ונפגש לפחות אחת לשבוע עם אותה אישה שיש לי אליה רגשות ואני באמת לא יודע מה יהיה. אני מרגיש שמה שקורה בינינו מפריע לי בחיי היום היום. אני חושב עליה המון ומתקשה להתרכז בעבודה וזה קורה לי במיוחד כשבאה הנפילה אחרי 3 ימי ריקוד רצופים כפי שקרה הבוקר. אז זהו,פרקתי קצת מהלב את המועקה. סליחה שהצטרפתי אליכם בכזה בום ועם כזה סיפור כבד על הבוקר אבל ממילא אני מניח שלרוב הגולשים לא תהיה סבלנות לקרוא הכל אז לא חשוב. אני מאמין שאם רוצים מספיק חזק אפשר להגשים כל חלום ובסופו של דבר גם החיים שלי יסתדרו והנשמה התאומה שלי בוא תבוא. אבל עד אז אני צריך להתמודד לבדי. וזה קשה...
