החלטות עברי הרחוק

[בלוז10]

החלטות עברי הרחוק

השבוע ישבתי לי בחווה מחכה שבלוז יעלה למגרש ,ואז רואה ילדים שאביהם

מגיע לאסוף אותם ואז חשבתי על ילדי האם זה לא היה אגואסטי מצידי

להתאהב במישהי ולפרק את התא המשפחתי ,ולפגוע כלכלית בילדי

שיהיה שבת שלום

 

[bazingaaa]

לדעתי - לא אגואיסטי

זה אינטרס גם של הילד שיהיה לו הורה מאושר ושלם עם עצמו ולא אדם מתוסכל ואומלל שחי בשקר.

 

[מחפשת את האומץ]

בדיוק!

 

[טורטיתת]

תובנות

יש רגעים שהחיים משתקפים לנו בשלולית של החיים, ואז עולות ובאות המחשבות.
אני אוהבת את הרגעים והתובנות האלה, ותמיד לוקחת אותם למקומות של צמיחה.

בלוז, פריקת את התא המשפחתי לטובתך, אך בעצם שטוב לך טוב גם למשפחה, אני מאמינה
שטרום פירוק המשפחה, היו לך מחשבות אין סופיות, זו הרי החלטה לא קלה, ולא חושבת שהמילה
אגואיסטי היא נכונה כאן, דברים קורים בלי שליטה, התאהבת הרגשת הלכת עם הרגש,
יש מצב שאולי הילדים בהתחלה לא הבינו אולי "האשימו" את האמא בפירוק החבילה, אך
כאשר את מאושרת וטוב לך כולם רואים, מרגישים, ואני ומאמינה שכך היה, שידרת אושר הרגשת אושר הילדים ראו אמא מאושרת.

תהיי גאה בעצמך תאהבי את עצמך, כי לא לכולן יש את האומץ לעשות את אשר את עשית - לאהוב עד הסוף.

שבת קסומה

 

[בלוז10]

טורטיתת יקרה

כשפרקתי את התא המשפחתי הילדים נהפוכו היו הרבה יותר רגועים
הפסיקו המריבות הלחצים בבית .


שיתפתי את ילדי בתחושה זאת שלי והם אמרו לי שהם היו מאוכזבים
ממני אם אני הייתי מוותרת וממשיכה בנישואין ,והם גאים בי על האומץ
לחיות את חיי כפי שאני רוצה ולא לפספס חיים שלמים.

אבל זה לפעמים זה קשה מפני שכל העול הכלכלי נופל עלי אבל איך מישהו
פעם אמר לי אין מחיר לחופש וזה נכון.

שיהיה אחלה שבוע ותודה רבה

 

[הסוד שבעיניים]

גם אני מהרהרת לי מדיי פעם על החלטות עברי

רק שעבר זה עדיין לא ממש רחוק.

כמעת שמונה חודשים מאז פירקתי וגם מרגישה שחשפתי את ילדיי לסיכונים גדולים משהיו. וגם הצבתי ועוד אציב בפניהם אתגרי התמודדות לא פשוטים.
ואת כל זה גם עשיתי בעקבות התאהבות, אבל לא ממש בגללה. כלומר, היתה כזו והיא חלפהה לה וזה מה שהשאיר אותי עם הצורך להבין עוד על עצמי, על הקשר עם בן זוגי, על מה אני מייחלת לכולנו, כולל הילדים.

אני לא מרגישה שהייתי אגואיסטית. יש לי הרבה מה להגיד נגד תפיסה כזו.

אבל אצלי, ברגעי החולשה מכרסמת האירוניה.

כי כפי שבכורי מזכיר לי מדי פעם, נפרדנו כדי להיות מאושרים, אני ואבא שלו. הוא, כדי שילך לחפש אישה שתואהב אותו כמו שמגיע לו, אני - הבכור עוד לא יודע, כדי לבדוק את עצמי וללכת חופשייה אחרי ליבי.

וההתנסות הזאת, ללכת אחרי הלב, לא משהו האמת (טוב, היום יום לא משהו, זה לא תמיד ככה...).

יש אהבה והיא באמת מלהיבה ומשמחת, מפנקת ומאשירה, אבל היא גם ממש מסובכת. אושר מלא כאב כזה.

מלאת סתירות אני מרגישה.

אבל לא מתחרטת.

 

[פאמקי]

יש לנו נטייה

לשכוח, להדחיק, להאשים את עצמנו...

אני נוטה לא להצטער על מעשים שעשיתי.
זה נובע מכך שמאמינה, שבזמן שאנו מקבלים החלטות, הן ההחלטות הטובות ביותר לאותו זמן נתון.
ואם עכשיו הן לא מתאימות? אני מחליטה החלטות אחרות, חדשות. אך לא מלכאה את עצמי על מה שהחלטתי בעבר.

כמו שאמרתי, אנו נוטות לשכוח. לשכוח כמה היה קשה, רע, בלתי נסבל... בזמן שהגענו לאותה החלטה.
אנו שוכחות כמה ניסינו להאבק, לנסות להציל את הקשר, להתמודד עם הקשיים... אך ללא הצלחה.

לכן, חושבת שהחלטות שמתקבלות הן ההחלטות הטובות ביותר עבורינו,
בעיקר אם מה שעומד על הפרק, הוא השלמות הפנימית שלנו.

ובאשר אלייך הסוד שבעיניים, שמחה שאינך מתחרטת,
חשוב להחליט לגביי עתידנו, בלי קשר לאדם שהיה הטריגר לשינוי.
כשאנו שוקלות מה לעשות, יש צורך לקחת בחשבון אם היינו מגיעות לאותה החלטה
גם אם היא לא הייתה בחיינו מחר.

בהצלחה. וחיבוק ענק בלוז יקרה.

 

[הסוד שבעיניים]

כל הפואנטה הרי בנטייה, לא...?

הנטייה לפסימיות, לא שום דבר אחר.

מסכימה אתך שכדאי לזכור איך ובעקבות מה קיבלנו החלטה - מה שלפעמים בורח לנו ברגעים קשים. ואכן נראה לי שעשיתי מה שהיה הכי נכון לעשות, אחרי שבאמת ניסיתי אחרת ולא הצלחתי. רק שבכל זאת עדיין עצוב לי.

האישה שחלפה בחיי לא הייתה כבר בתמונה כשהגעתי להחלטה איך להמשיך אותם. הקשר אתה אכן היה טריגר לחשבון הנפש שהוביל לקבלת ההחלטה ולשינוי, אליו הייתי מגיעה בלעדיה סביר להניח, בדרך אחרת.

 

[בלוז10]

תודה על החיבוק פאמקי יקרה

הוא כל כך בזמן,פשוט תקופה קשה עוברת עלי .
תודה רבה בלוז

 

[טורטיתת]

ללכת אחרי הלב...

אולי אני קצת נאיבית אבל עצוב לי לקרוא אותך כותבת "שהתנסות הזו ללכת אחרי הלב לא משהו"
אני כן מאמינה שאין כמו ללכת אחרי הלב והרגש, האושר הוא כל כך נדיר כאן, אז צריך לעשות הכל
כדי לתת ללב להרגיש - להיות מאושרת.
הדילמות בדרך כלל צצות ובאות ברגעי משבר ואצלי בעיקר ברגעי הפחד, אז אם הזמן
מוצאים אוזן קשבת לשחרר את הדילמות וכתף נעימה לנגב את הדמעות.

אם אהבה מסובכת כל כך ויש בה סתירות רבות אז אולי עדיף קצת לשחרר, להוריד לחץ, על מנת לנסות
לפתור את הסתירות, שחלילה הסתירה לא תהפוך לאגרוף והכאב יהיה כואב יותר.

 

[טורטיתת]

נ"ב: משהו מהעבר

קשור או לא קשור כתבתי פעם תוך כדי התבוננות במראה של חיי


במראה מביטה ולא רואה את עצמי
בימי רז ראיתי אותך
מגרשת ענני אדים ממראות הבית
כלום, אין דמות ואין צלם אדם
במראה במכונית מביטה
אנשים מכוניות נשים וטף
דמותי נעלמה ואיננה
בשלולית משקיפה את מלך הביצה שואלת
דמותי גם שם לא ביקרה
בירח מביטה לילות ארוכים
בין הסדינים מחפשת נוגעת מלטפת
הבדידות מתוכי צועקת כפלג נהר זורמת
ערבה בוכייה כספר ישן על מדף זאת אני
לא פוחדת להודות בדידותי היא שלי היא שלי
ואת שפוחדת לאומר את אשר על ליבך
שכבות האבק יפרידו בייננו.
(2/12/2012)

 

[הסוד שבעיניים]

לפעמים מרגיש כמו ללכת לאיבוד

ללכת אחרי הלב זה אכן לתת לו לההרגיש, ואם זה הפתח לאושר, הרי שזה בדיוק מה שמאפשר לו גם לסבול.

כל מי שיודע שיריון מהו ועוד יותר הסרתו, מכיר את הפחד שעומד מאחרי ההימנעות ללכת עם הרגש. להרגיש אינו רק אושר, זה היחשפות לכאב, זה להתמודד עם העולם בלי עור הפיל המוכר, הבטוח והחסין, ובלי מורה הדרך קר הרוח של השכלתנות רודפת השליטה.

ה"לא משהו" של ההתנסות הוא בסך הכל ההתמודדות עם הכאב.

הטעות בזמנו היתה להגיד לילדים שאני הולכת אחרי האושר. להגיד אז שאני הולכת עם הלב, היה יכול להיות ניסוח מדייק יותר.

אין לי חרטה ל ההחלטות שקיבלתי. יש לי פסימיות אופיינית (לי) לגבי אושר, אבל אני כן מרגישה שלמה יותר עם עצמי, גם בתוך האיבוד.

אני בסך מתלמדת בדרכי החדשה.

 

[טורטיתת]

ללכת לאיבוד

ברור שקילוף חומות המגן הוא סבל נוראי, והכאב שצץ תחת כל שכבה ושכבה הוא כאב עצום, ואין לי
ספק שהשנים שעברו וחלפו אטמו יותר ויותר את החומה, אך השלמות בסופו של דבר מחסנת אותנו מחדש,
בונה לנו סוג של מנגנון הגנה אחר אולי קל יותר.

"מרגישה שלמה יותר עם עצמך, גם בתוך האיבוד" - אז :

שהולכים לאיבוד צריך לעצור, לחפור עמוק עמוק בתוך עצמנו, לנסות לחזור לנקודת ההתחלה שממנו יצאנו לדרך,
ולרוב מנקודת ההתחלה אפשר לראות טוב יותר את השבילים הנכונים, ולהשתלב מחדש בדרך המלך... ?!

או שאולי בעצם עדיף לפעמיים ללכת לאיבוד, בלי מצפן, מלי מפה, בלי מדריך, לא לעשות כלום לתת ליקום לעשות את שלו...?!


את סה"כ מתלמדת ואני "מכל מלמדי השכלתי.... "