החלטות לא פשוטות
שלום רב, אני חדשה בפורום ואני בטוחה שאוכל להיעזר בכם.
אני אם חד הורית לבן יחיד, מקסים שהוא חייל מזה כ-10 חודשים.
לפני גיוסו לצה"ל היה מאוד ברור שאני לא מתכוונת לחתום לו לקרבי ולא הובעה שום התנגדות או בעייתיות בנושא, מבחינתו.
זמן קצר לאחר גיוסו לצה"ל (לתפקיד נחשק ולא משעמם), החליט בני שהוא מעוניין להיות קרבי. התפקיד שלו לא סיפק אותו (למרות שהוא קודם בצורה מאוד מהירה לתפקיד משמעותי הרבה יותר) ומבחינתו הוא יכול לתרום הרבה יותר לצבא בתפקיד קרבי.
ומאז אנחנו במצב מאוד לא פשוט בינינו, הוא בדרכו המאוד עדינה, אך העקבית והעיקשת, מנסה לשכנע אותי.
ואני מבוהלת וחצויה - מצד אחד, אני פוחדת מאוד לחתום לתפקיד שיסכן אותו (שלא לדבר על הטירוף שאני אלקה בו) ומצד שני, ההחלטה שלי להביא ילד אחד, לא אמורה להוות מכשול בחייו. בתחילה חשבתי שזו גחמה של נער שמנסה "לצאת" גבר (למרות שזה לא אופייני לו), אבל מתברר שהוא מאוד נחוש ומאוד רוצה, וקשה לי לראות אותו כ"כ מתוסכל.
לאחר חודשים רבים של מתח ומערכת יחסים שהתערערה לחלוטין (עד לגיוסו, לא היו שום בעיות במע' בינינו), החלטתי שאני אהיה חייבת לחתום לו כי המחיר שאנחנו משלמים בשלב זה, קשה מידי.
אני אשמח לדעת מה דעתכם בעניין, במיוחד שצריך לקחת בחשבון שההחלטה הזו היא לא רק לסדיר, זה גם להרבה שנים של מילואים - שרק יהיה בריא.
בעיה נוספת, הוא חוזר בסופי שבוע, מותש, עייף, חסר סבלנות - והוא לא נח - כל מה שחשוב לו, הוא לצאת עם החברים לבלות, להיות עם החברה. ואני, כמו כל אמא, מבקשת שינוח, שיאכל טוב, "שיוריד הילוך", מוצאת עצמי מבקשת ואפילו רבה איתו על העניין - אבל תמיד יוצאת מתוסכלת (וגם הוא) - למרות כל הטקטיקות שניסיתי - לא מצליחה להבהיר את עמדתי.
אני מוצאת עצמי במצב ממש בעייתי, אני לא מצליחה להביע את דעתי כראוי ומהר מאוד שנינו מתוחים ומתוסכלים. (לפני מס' ימים עברתי ניתוח ולמרות שהוא מאוד השתדל להיות שם בשבילי, התקשורת הלקויה שקיימת בינינו בזמן האחרון, גרמה לי לריב איתו ואח"כ להצטער על כך מאוד)
וזה כמובן "מוסיף" לא מעט למתח שבינינו.
כואב לי, שבתקופה כה חשובה בשבילו, דווקא שם, שאני מאוד רוצה לתמוך בו, מוצאת עצמי מתרסקת כל פעם מחדש.
אשמח לשמוע דעתכם.
שבת שלום
שלום רב, אני חדשה בפורום ואני בטוחה שאוכל להיעזר בכם.
אני אם חד הורית לבן יחיד, מקסים שהוא חייל מזה כ-10 חודשים.
לפני גיוסו לצה"ל היה מאוד ברור שאני לא מתכוונת לחתום לו לקרבי ולא הובעה שום התנגדות או בעייתיות בנושא, מבחינתו.
זמן קצר לאחר גיוסו לצה"ל (לתפקיד נחשק ולא משעמם), החליט בני שהוא מעוניין להיות קרבי. התפקיד שלו לא סיפק אותו (למרות שהוא קודם בצורה מאוד מהירה לתפקיד משמעותי הרבה יותר) ומבחינתו הוא יכול לתרום הרבה יותר לצבא בתפקיד קרבי.
ומאז אנחנו במצב מאוד לא פשוט בינינו, הוא בדרכו המאוד עדינה, אך העקבית והעיקשת, מנסה לשכנע אותי.
ואני מבוהלת וחצויה - מצד אחד, אני פוחדת מאוד לחתום לתפקיד שיסכן אותו (שלא לדבר על הטירוף שאני אלקה בו) ומצד שני, ההחלטה שלי להביא ילד אחד, לא אמורה להוות מכשול בחייו. בתחילה חשבתי שזו גחמה של נער שמנסה "לצאת" גבר (למרות שזה לא אופייני לו), אבל מתברר שהוא מאוד נחוש ומאוד רוצה, וקשה לי לראות אותו כ"כ מתוסכל.
לאחר חודשים רבים של מתח ומערכת יחסים שהתערערה לחלוטין (עד לגיוסו, לא היו שום בעיות במע' בינינו), החלטתי שאני אהיה חייבת לחתום לו כי המחיר שאנחנו משלמים בשלב זה, קשה מידי.
אני אשמח לדעת מה דעתכם בעניין, במיוחד שצריך לקחת בחשבון שההחלטה הזו היא לא רק לסדיר, זה גם להרבה שנים של מילואים - שרק יהיה בריא.
בעיה נוספת, הוא חוזר בסופי שבוע, מותש, עייף, חסר סבלנות - והוא לא נח - כל מה שחשוב לו, הוא לצאת עם החברים לבלות, להיות עם החברה. ואני, כמו כל אמא, מבקשת שינוח, שיאכל טוב, "שיוריד הילוך", מוצאת עצמי מבקשת ואפילו רבה איתו על העניין - אבל תמיד יוצאת מתוסכלת (וגם הוא) - למרות כל הטקטיקות שניסיתי - לא מצליחה להבהיר את עמדתי.
אני מוצאת עצמי במצב ממש בעייתי, אני לא מצליחה להביע את דעתי כראוי ומהר מאוד שנינו מתוחים ומתוסכלים. (לפני מס' ימים עברתי ניתוח ולמרות שהוא מאוד השתדל להיות שם בשבילי, התקשורת הלקויה שקיימת בינינו בזמן האחרון, גרמה לי לריב איתו ואח"כ להצטער על כך מאוד)
וזה כמובן "מוסיף" לא מעט למתח שבינינו.
כואב לי, שבתקופה כה חשובה בשבילו, דווקא שם, שאני מאוד רוצה לתמוך בו, מוצאת עצמי מתרסקת כל פעם מחדש.
אשמח לשמוע דעתכם.
שבת שלום
