החלטה גורלית..
כתבתי כבר בעבר כאן..והנה כחמישה חודשים אחריי מאוד רוצה תגובות לפני החלטה סופית....
היחסים ביני ובין בעלי גרועים ביותר כבר שנה... אנו נשואים 21 שנים וביחד כ-25 שנים. יש לנו ארבעה ילדים ואנו בני 45.
בקצרה, הרקע... לפני כשנה קיבלתי טלפון מבעל של מישהי (ושהתארחה מספר פעמים בביתי ושהיה ידוע לי שלה ולבעלי יחסים חבריים, מעולם לא האמנתי שזוגיות היא היא סוהר..) שעובדת עם בעלי שיש ביניהם משהו מעבר ליחסים של עבודה. לאחר בדיקה מעמיקה הגעתי למסקנות כי הם תיקשרו באופן לא מקובל ב=SMS וטלפונים שנמחקו באופן שיטתי כדי להסתיר בכמויות חריגות ובשעות לא מקובלות וכנראה שהיה שם משהו רגשי אך ללא סקס. עשיתי בלגן\ בעלי הודה אך טען שזה היה חברי בלבד והוא מחק את השיחות./הSMS רק בשל כך שהוא הבין שזה מוגזם ויכול להתפרש לא נכון. הקשר הופסק, הבחורה התגרשה ועד כמה שבדקתי אין ביניהם קשר מאז.
במקביל, בדיוק באותה תקופה(חודשיים לפני הטלפון מהבחור), בעלי עזב את עבודתו והתחיל עבודה אחרת.... אבל מאז, חיינו הפכו גיהינום, הוא קבר את עצמו בעבודה...לדעתי סוג של בריחה,, תקופה מסוימת נלחמתי ללא חת על חיינו המשותפים, ביקשתי ממנו בוא ניסע קצת לחו"ל לבד..ננסה להתקרב..הוא לא הסכים ואמר : חו"ל לא מעניין אותי. הזמנתי הופעות וארוחות משותפות רק לשנינו, אפילו יד הוא לא היה מסוגל לתת לי , למרות שדיברתי על כך שזה מאוד פוגע בי...(בעלי טוען שהוא לא כזה שמפגין אינטימיות בציבור- ראשית זה לא נכון, זה לא היה רק, ואמנם בשנים האחרונות התבגרנו וכבר לא היו הפגנות אינטימיות בחוץ, אך דווקא בגלל הפגיעה בנשיות שלי כל כך הייתי זקוקה לזה והסברתי לו את זה..ולא קרה כלום. וחוץ מזה, לא ביקשתי חרמנות ארוטית ציבורית..רק לתת יד, חיבוק, משהו...) לפני הסיפור , הוא היה מתקשר אליי אינספור פעמים ביום...היום בקושי פעם ביום שיחה קצרה ועניינית . הוא טוען שזה קשור לעבודה החדשה ואין לו זמו, שוב, אני חושבת שזה הריחוק והבריחה שגורמים לו לכל זה. הלכתי לייעוץ זוגי (שאגב מפורשות אמרה לו שאם הוא לא יתחיל לתרום קצת לזוגיות אפילו קצת...זה יגמר) פעלתי בכל הדרכים כדי שהוא יחזור להיות האדם שהיה... אך הוא כל הזמן אמר שהוא בתקופה כזו של "רוצה שקט" "רוצה להיות לבד" אני הייתי זקוקה לתשומת לב ממנו אחרי הבגידה האפלטונית שלו והוא לא שם עליי...דיברתי והסברתי לו שאני זקוקה לתשומת הלב שלו אני חייבת יחס ממנו כדי להתגבר על חוסר ביטחון שלי כאישה בגלל הסיפור ההוא.... באיזשהו שלב הרמתי ידיים, נמאס לי להילחם..(תרתי משמע) הביטחון שלי חזר ובגדול גם בלעדיו...נסעתי לבד לחו"ל, יצאתי לבד, הלכתי להופעות לבד..ואז טעמתי ממה שנקרא לבד. ווואו...זה לא נורא, אפילו טוב. ונסגרתי אליו רגשית, פשוט נסגרתי.
ברצוני לציין כי הזוגיות שלנו הייתה ממש לקנאה, היו ביננו יחסים נפלאים , אני כל השנים אפשרתי לבעלי נסיעות לחו"ל עם חברים לקזינו וכו'.. מעולם לא סגרתי אותו, אירחתי חברים ומשפחה וקיבלתי זאת כי הילדים היו קטנים ולא היה לנו אפשרות להשאיר אותם ולנסוע לבד. אבל היה לנו טוב ולא היה איכפת לי שהוא יהנה ...אני מעולם לא נסעתי לחו"ל מלבד חופשה משפחתית בטורקיה.
לפני כשלושה חודשים פתחתי תיק בקשה לגירושין ברבנות מאחר והבנתי שאין לנו מה לעשות יחד יותר. ניסיתי להגיע איתו להבנות אך הוא לא מעוניין להתגרש. מיותר לציין כי במשך השנה הזו החיים בבית בלתי נסבלים, ביקשתי ממנו אינספור פעמים לעזוב את הבית אפילו לתקופת ניסיון. היו לי המון שיחות כנות איתו כשבד"כ רק אני מדברת אבל הכי פתוח שבעולם והוא שותק. כל הזמן שותק...
הערב, אחרי חמישה חודשים שלא שכבנו, נוצר סוג של קליק ואמרתי וואלה מה יכול להיות ניצן עוד צ'אנס, ושכבנו... , אחריי...הייתה לנו שיחה שהפעם הוא פתח ונפתח...ונאמר שם שהוא חושב שזו טעות להתחתן עדיף להיות לבד ושאם הוא היה יכול להחליט היום הוא היה רווק אבל אי אפשר לחזור אחורה בזמן.....ושהוא איבד את החשק המיני ואפילו אם הוא רואה אישה חתיכה בחוץ זה לא מעניין אותו. אז פיתחנו את השיחה שוב אמרתי לו אם אני לא מאושרת וגם אתה לא..אז למה צריך להישאר יחד? אפשר להיפרד יפה כחברים ... אמר :כי זה לא נכון , אין מה לעשות זה לא פשוט לפרק חבילה... הסברתי לו כי המון דברים לא פשוטים בחיים ובכל זאת אנו עושים אותם... הכי חשוב שנהיה מאושרים כל אחד בדרכו הוא. והוא מתעקש עדיין לא לפרק..סוג של יהיה בסדר..
קיבלתי הרבה עצות כאלו של..אל תפרקי, פשוט תמצאי לך מישהו מהצד ותהני ...אבל זוגיות זה לא רק סקס זה הכל...ואני רוצה להיות עם ראש מורם ולא לחיות בשקר וביחד אבל בעצם לבד.
יש לנו דיון ברבנות בעוד חודש בדיוק. אני לא רוצה להמשיך את זה.. אני רוצה שהוא יהיה מאושר וגם אני...ואנחנו לא מאושרים!
אני רוצה להגיע איתו להבנות ולא לאלץ אותו להתגרש כי אחרת זה יהיה מכוער...
אני יודעת שזה ארוך...ומי שהיה לו סבלנות לקרוא עד הסוף ...בבקשה שיגיד את דעתו , מה עושים? כיצד עלי לנהוג?
כתבתי כבר בעבר כאן..והנה כחמישה חודשים אחריי מאוד רוצה תגובות לפני החלטה סופית....
היחסים ביני ובין בעלי גרועים ביותר כבר שנה... אנו נשואים 21 שנים וביחד כ-25 שנים. יש לנו ארבעה ילדים ואנו בני 45.
בקצרה, הרקע... לפני כשנה קיבלתי טלפון מבעל של מישהי (ושהתארחה מספר פעמים בביתי ושהיה ידוע לי שלה ולבעלי יחסים חבריים, מעולם לא האמנתי שזוגיות היא היא סוהר..) שעובדת עם בעלי שיש ביניהם משהו מעבר ליחסים של עבודה. לאחר בדיקה מעמיקה הגעתי למסקנות כי הם תיקשרו באופן לא מקובל ב=SMS וטלפונים שנמחקו באופן שיטתי כדי להסתיר בכמויות חריגות ובשעות לא מקובלות וכנראה שהיה שם משהו רגשי אך ללא סקס. עשיתי בלגן\ בעלי הודה אך טען שזה היה חברי בלבד והוא מחק את השיחות./הSMS רק בשל כך שהוא הבין שזה מוגזם ויכול להתפרש לא נכון. הקשר הופסק, הבחורה התגרשה ועד כמה שבדקתי אין ביניהם קשר מאז.
במקביל, בדיוק באותה תקופה(חודשיים לפני הטלפון מהבחור), בעלי עזב את עבודתו והתחיל עבודה אחרת.... אבל מאז, חיינו הפכו גיהינום, הוא קבר את עצמו בעבודה...לדעתי סוג של בריחה,, תקופה מסוימת נלחמתי ללא חת על חיינו המשותפים, ביקשתי ממנו בוא ניסע קצת לחו"ל לבד..ננסה להתקרב..הוא לא הסכים ואמר : חו"ל לא מעניין אותי. הזמנתי הופעות וארוחות משותפות רק לשנינו, אפילו יד הוא לא היה מסוגל לתת לי , למרות שדיברתי על כך שזה מאוד פוגע בי...(בעלי טוען שהוא לא כזה שמפגין אינטימיות בציבור- ראשית זה לא נכון, זה לא היה רק, ואמנם בשנים האחרונות התבגרנו וכבר לא היו הפגנות אינטימיות בחוץ, אך דווקא בגלל הפגיעה בנשיות שלי כל כך הייתי זקוקה לזה והסברתי לו את זה..ולא קרה כלום. וחוץ מזה, לא ביקשתי חרמנות ארוטית ציבורית..רק לתת יד, חיבוק, משהו...) לפני הסיפור , הוא היה מתקשר אליי אינספור פעמים ביום...היום בקושי פעם ביום שיחה קצרה ועניינית . הוא טוען שזה קשור לעבודה החדשה ואין לו זמו, שוב, אני חושבת שזה הריחוק והבריחה שגורמים לו לכל זה. הלכתי לייעוץ זוגי (שאגב מפורשות אמרה לו שאם הוא לא יתחיל לתרום קצת לזוגיות אפילו קצת...זה יגמר) פעלתי בכל הדרכים כדי שהוא יחזור להיות האדם שהיה... אך הוא כל הזמן אמר שהוא בתקופה כזו של "רוצה שקט" "רוצה להיות לבד" אני הייתי זקוקה לתשומת לב ממנו אחרי הבגידה האפלטונית שלו והוא לא שם עליי...דיברתי והסברתי לו שאני זקוקה לתשומת הלב שלו אני חייבת יחס ממנו כדי להתגבר על חוסר ביטחון שלי כאישה בגלל הסיפור ההוא.... באיזשהו שלב הרמתי ידיים, נמאס לי להילחם..(תרתי משמע) הביטחון שלי חזר ובגדול גם בלעדיו...נסעתי לבד לחו"ל, יצאתי לבד, הלכתי להופעות לבד..ואז טעמתי ממה שנקרא לבד. ווואו...זה לא נורא, אפילו טוב. ונסגרתי אליו רגשית, פשוט נסגרתי.
ברצוני לציין כי הזוגיות שלנו הייתה ממש לקנאה, היו ביננו יחסים נפלאים , אני כל השנים אפשרתי לבעלי נסיעות לחו"ל עם חברים לקזינו וכו'.. מעולם לא סגרתי אותו, אירחתי חברים ומשפחה וקיבלתי זאת כי הילדים היו קטנים ולא היה לנו אפשרות להשאיר אותם ולנסוע לבד. אבל היה לנו טוב ולא היה איכפת לי שהוא יהנה ...אני מעולם לא נסעתי לחו"ל מלבד חופשה משפחתית בטורקיה.
לפני כשלושה חודשים פתחתי תיק בקשה לגירושין ברבנות מאחר והבנתי שאין לנו מה לעשות יחד יותר. ניסיתי להגיע איתו להבנות אך הוא לא מעוניין להתגרש. מיותר לציין כי במשך השנה הזו החיים בבית בלתי נסבלים, ביקשתי ממנו אינספור פעמים לעזוב את הבית אפילו לתקופת ניסיון. היו לי המון שיחות כנות איתו כשבד"כ רק אני מדברת אבל הכי פתוח שבעולם והוא שותק. כל הזמן שותק...
הערב, אחרי חמישה חודשים שלא שכבנו, נוצר סוג של קליק ואמרתי וואלה מה יכול להיות ניצן עוד צ'אנס, ושכבנו... , אחריי...הייתה לנו שיחה שהפעם הוא פתח ונפתח...ונאמר שם שהוא חושב שזו טעות להתחתן עדיף להיות לבד ושאם הוא היה יכול להחליט היום הוא היה רווק אבל אי אפשר לחזור אחורה בזמן.....ושהוא איבד את החשק המיני ואפילו אם הוא רואה אישה חתיכה בחוץ זה לא מעניין אותו. אז פיתחנו את השיחה שוב אמרתי לו אם אני לא מאושרת וגם אתה לא..אז למה צריך להישאר יחד? אפשר להיפרד יפה כחברים ... אמר :כי זה לא נכון , אין מה לעשות זה לא פשוט לפרק חבילה... הסברתי לו כי המון דברים לא פשוטים בחיים ובכל זאת אנו עושים אותם... הכי חשוב שנהיה מאושרים כל אחד בדרכו הוא. והוא מתעקש עדיין לא לפרק..סוג של יהיה בסדר..
קיבלתי הרבה עצות כאלו של..אל תפרקי, פשוט תמצאי לך מישהו מהצד ותהני ...אבל זוגיות זה לא רק סקס זה הכל...ואני רוצה להיות עם ראש מורם ולא לחיות בשקר וביחד אבל בעצם לבד.
יש לנו דיון ברבנות בעוד חודש בדיוק. אני לא רוצה להמשיך את זה.. אני רוצה שהוא יהיה מאושר וגם אני...ואנחנו לא מאושרים!
אני רוצה להגיע איתו להבנות ולא לאלץ אותו להתגרש כי אחרת זה יהיה מכוער...
אני יודעת שזה ארוך...ומי שהיה לו סבלנות לקרוא עד הסוף ...בבקשה שיגיד את דעתו , מה עושים? כיצד עלי לנהוג?