החלום שלי
אני חושבת שזה התחיל בכיתה ב' - בהצגת סוף שנה שחקתי את רבקה התנכ"ית. מאז - לא עליתי על הבמה. בבי"ס - הייתי ביישנית ושקטה ואף פעם לא בחרו בי לתפקידים, מלבד אולי ניצב ג'. גם לא ראיתי את עצמי כמתאימה לכך. אך כנראה שנשאר בי איזה געגוע. מפעם לפעם, כבוגרת, כאשר כבר נעלמה הביישנות, הייתי מסתכלת על פרסום חוגי תיאטרון למבוגרים ומוותרת - אין פנאי, יש קורסים יותר חשובים (קורסים מקצועיים), "להתחיל ללמוד תפקידים בע"פ - לא בשבילי". בנתיים למדתי הנחיית קבוצות הורים ואני מנחה ומרצה וגם זו מעין "עמידה על במה". עד ששמעתי על תיאטרון "פלייבק" (הסבר - קבוצת שחקנים משקפת למספר מהקהל את הסיפור שהוא מספר, הכל אימפרוביזציה), ואז התחיל החלום לקרום עור וגידים. השבוע סיימתי סדנה שנתית בקבוצת פלייבק. היה נפלא. נתן המון אנרגיות, תרם גם מבחינה מקצועית בעמידה מול קהל ואילתור. שותפיי לקבוצה היו סטודנטים בגיל ילדיי - גם זה כייף ונותן אנרגיות.