"החכמה האמיתית"
....
תמיד נבלמת ונעצרת בנקודת הגבול שבין אודות האדם עצמו, כמות שהוא,
ובין הרגשות המנופחים של אותו אדם".
-עמנואל קאנט
אתמול המשפט הזה גרם לי לעצירת פתע!
תוך שאני מג'נגלת בין היותי צוות ובידור בחופשת חנוכה ומנסה לבדר את בני,
בין המשרד בחברה בה אני עובדת ומנסה למלא את חובותיי,
ובין עבודתי הנוספת שלקחתי על עצמי לאחרונה ...
יכולתי להרגיש אתמול את שריקת הגלגלים על הכביש הסואן הזה בראשי.
הייתי בפגישה במשרדים שלא ביקרתי בעבר אך יש לנו יחסי גומלין בעבודה,
הכל באמצעות תקשורת מרוחקת.
כמובן שכל הנוכחים שם היו מאוד סקרנים לדמויות שמאחורי המקלדת והאפרכסת.
ואז פצתה את פיה אישה שנראת ונשמעת מאוד אינטלגנטית ובעלת תפקיד דיי חשוב במערכת
ושאלה אותי לגבי קולגה שלי שיוצא לה לשוחח עימה מידי פעם.
כמובן ששיבחתי את מתיקותה של הקולגה שלי, לא טרחתי להכנס לענייני עבודה.
ואז היא אמרה: "נכון שהיא לא העיפרון הכי חד בקלמר?"
יכולתי להבין מדוע היא חושבת כך, מה שגם היא לא ממש מכירה אותה.
לא חשבתי לשפוט אותה על הרדידות הזו וההתעסקות הזו, אני מניחה שרובנו עושים זאת.
ריחמתי עלינו, על כולנו, שאנחנו לא מסוגלים להעריך את חכמתו של הלב כחכמה ראויה,
אלא להתעסק אך ורק ביכולות קוגניטיביות מושכלות.
משעשיתי את העצירה הזו ניסיתי להגדיר לעצמי מחדש את המושג "חכמה",
נתקלתי במשפט שהתחלתי איתו.
אני מכירה את הקולגה הזו באופן דיי עמוק,
בעקבות מספר אירועים משותפים שהיו לנו בשנים האחרונות.
טיפשה אי אפשר לומר עליה, בשום אופן.
גודל הלב שלה, האצילות, האופטימיות, החוזק, הראש המורם למרות כל מה שעברה.
זו אישה חכמה עבורי!
....
תמיד נבלמת ונעצרת בנקודת הגבול שבין אודות האדם עצמו, כמות שהוא,
ובין הרגשות המנופחים של אותו אדם".
-עמנואל קאנט
אתמול המשפט הזה גרם לי לעצירת פתע!
תוך שאני מג'נגלת בין היותי צוות ובידור בחופשת חנוכה ומנסה לבדר את בני,
בין המשרד בחברה בה אני עובדת ומנסה למלא את חובותיי,
ובין עבודתי הנוספת שלקחתי על עצמי לאחרונה ...
יכולתי להרגיש אתמול את שריקת הגלגלים על הכביש הסואן הזה בראשי.
הייתי בפגישה במשרדים שלא ביקרתי בעבר אך יש לנו יחסי גומלין בעבודה,
הכל באמצעות תקשורת מרוחקת.
כמובן שכל הנוכחים שם היו מאוד סקרנים לדמויות שמאחורי המקלדת והאפרכסת.
ואז פצתה את פיה אישה שנראת ונשמעת מאוד אינטלגנטית ובעלת תפקיד דיי חשוב במערכת
ושאלה אותי לגבי קולגה שלי שיוצא לה לשוחח עימה מידי פעם.
כמובן ששיבחתי את מתיקותה של הקולגה שלי, לא טרחתי להכנס לענייני עבודה.
ואז היא אמרה: "נכון שהיא לא העיפרון הכי חד בקלמר?"
יכולתי להבין מדוע היא חושבת כך, מה שגם היא לא ממש מכירה אותה.
לא חשבתי לשפוט אותה על הרדידות הזו וההתעסקות הזו, אני מניחה שרובנו עושים זאת.
ריחמתי עלינו, על כולנו, שאנחנו לא מסוגלים להעריך את חכמתו של הלב כחכמה ראויה,
אלא להתעסק אך ורק ביכולות קוגניטיביות מושכלות.
משעשיתי את העצירה הזו ניסיתי להגדיר לעצמי מחדש את המושג "חכמה",
נתקלתי במשפט שהתחלתי איתו.
אני מכירה את הקולגה הזו באופן דיי עמוק,
בעקבות מספר אירועים משותפים שהיו לנו בשנים האחרונות.
טיפשה אי אפשר לומר עליה, בשום אופן.
גודל הלב שלה, האצילות, האופטימיות, החוזק, הראש המורם למרות כל מה שעברה.
זו אישה חכמה עבורי!
