החיים !

[אביגדור שפיצר]

החיים !

יום שישי מוזר זה היה, בוקר כוס קפה ביד מנסה להיות במצב של רגיעה. צוהרים אנחנו בבריתה חיים חדשיים תינוקת בחוג המשפחה אה... איזה נחת ואני עדיןבמצב רגיעה,משם ממשכים ונוסעים לדודה של אשתי מחלה במצב סופני עניין של שעות, חיים חולפים ונגדעים הרגיעה ממני חלפה העצב חזר לשלוט, אחה"צ הביתה , הילדים חוזרים ואנו שוב ביחד, ארוחת ערב משפחתית כולם בבית שעת ערב מוקדמת עוד כוס קפה ביד מנסה כמו בבוקר לחזור למצב של רגיעה, חלפו השעות כבר מזמן עברה שעת חצות אשתי ישנה וגם הבן הקטן,הגדולים לא מזמן יצאו לבלות (אכשיו כמובן יש למי לדאוג)אני כמו מרבית לילותי מטייל ,בודק, קורא,חוזר למחשבות לאחור,את כדור השינה לקחתי זה עתה, השפעה עם תהיה לפחות בעוד שעה(ולא ללילה שלם)לפחות מעט ישנים ואז קמים וישנים קמים וישנים כך לפחות 30 שנים היה עוד יותר גרוע שלא היו כדורים, פותח את המחשב מגיע גם לפרום הנ"ל ואז נתקלתי בכרטיס ביקור קורא : 1.זה בחיי אני2 .אני3 כן..כן מוכר זה גם אני וכן הלאה והלאה את הכל מכיר מזדהה ,וכואב לי אחי ההלומים אני זוכר אז בתחילת הדרך לפני שנים היתי עוד חייל בסדיר לא ידעתי מה עובר עלי וקורה בתל-השןמר זריקות טישטוש ,וכדורים, לא עברו שבוע שבועיים ואנו כבר מכורים לאותם הכדורים ארורים הלכה החירות כדורים אלו משטלטים על חייך-ואנו חלשים ותממים עדין מאמנים. לי לא עזרו לא הפסכלוגים,לא הפסכיטרים לנסות ולהאחז בחיים,היתה זו אשתי האהובה(חברה עוד מהתיכון,ועדין חברה לחיים)כמה סבלה לשגענות שלי בשנים הראשנות לאחר הנשוים בלילה חלנות סגרתי דלת חדר השינה סגרתי באמצע הלילה בדיקת המנעולים הינו גרים לי אולמות שמחה בשעת זקוקים איזה בלגן היתי עושה בבית, השיא באמצע הלילה משאית קפצה מול הבית היתי בטוח שיש פצןץ העפתי אותה אחריי לריצפה והיא המסכנה לא ידעה מה עובר אליה במשך הזמן כאזרח התקבלתי לטיפולים ב"גהה"הדבר היחיד וטוב שהיה שם למודים של הרפייה עצמית. עברו שנים ורק היא אשתי היקרה ובהמשך הילדים(שלא בידעתם) שנתנו לי את הכח ולנסות מידי פעם להאמיןולהאחז בחיים את הכדורים למשך היום מזמן כבר זרקתי קשה לפעמים אבל מוטב כך, הגענו עד הלום וזה לא חלום,הלילות עדין קשים ורק אותם עוברים בעזרת הכדורים. או קי חברים זה פחות או יותר ולא הכל פה סופר ויהי ערב ויהי עוד מעט בוקר מחר יום חדש ומי יתן לנו רגיעה...רגיעה...רגע שלכם אבי.ש נ.ב במייל לא הזכרתי את ההתקפים - שאתנו בידי זמן תוקפים.

 

[smile2life]

אבי

אתה מתאר מצב שהלומי קרב ופגועי PTSD עוברים כמעט מידי יום. ובמקרה הזה צרת רבים היא לא חצי נחמה, בעיקר מכיוון שצריך לעבור כל פעם את "נקודת האל-חזור" מחדש עם טריגרים קטנים מהחיים, שמחזירים אותך אחורה בזמן... לא יודע לגביך או לגבי כל אחד אחר כאן אבל אצלי כל קול נפץ פתאומי, אופנוע שעובר או סתם דלת נטרקת מחזירים אותי שמונה שנים אחורה לרמאללה. אצל רובנו מי שסובל זו הסביבה שחייבת לחיות את הכל מחדש יחד איתנו בין אם אנשים רוצים ובין אם לאו. אנחנו כאן כדי להקשיב לך אם תחפוץ בכך

 

[מאי של ענת]

אבי היקר../images/Emo24.gif

אני חושבת שנכות,ולא משנה איזה,מידי פעם משתלטת על חיינו. מידי פעם ולא תמיד. אני מבינה את המצוקה,אני מתארת את המצוקה. אבי יקירי-אני מאוד שמחה לשמוע שיש לך משפחה תומכת,כי לדעתי זה הכרחי ,במיוחד שיש איזה פציעה. אני שמחה שאתה מתמודד,ומנסה לגבור על הפציעה(כמו שכתבת- "את הכדורים זרקתי" אני חושבת שתמיד בחיים אפשר למצא רגעים קשים עקב הנכות. גם לי יש.... אבל חמודי איך שאמרת לי "יהיו תקופות וזמנים יותר טובים" לסיום- אתה יודע גם לי משפחה תומכת ובעל מקסים. ואני לא יודעת איך הייתי עוברת מה שעברתי,ללא תמיכתם ואהבתם. טוב:אני רק רוצה להזכיר לך שכאן אתה יכול לשתף אותנו בכל מה שתרצה,הרי אנחנו שותפים.... לכולנו יש פציעה,ולא חשוב אם לחלק יש פציעה שונה. מה שחשוב:שנכות לא חשוב איזה היא אותה נכות:אותה נכות שחייב אבל חייב להתגבר עליה,למרות שקיימים קשיים(ואי אפשר להתעלם מהם. אתם יודעים לא פגשתי נכה מעולם שאמר: איזה כיף שאני נכה. כל נכות זה דבר לא נעים. אך- זה מה יש-ועם זה ננצח. אין ברירה! עלינו להראות למשפחתנו,ובעיקר לעצמנו שהנכות לא גמרה אותנו. אלא אנחנו מתפקדים למרות הנכות. מקווה שיהיה לכולנו יום נפלא

 

[c a t c h 22]

אביגדור אנחנו כאן בשבילך../images/Emo96.gif

להיות לבד בלילה זה קשה אנחנו משתדלים להיות כאן גם בשעות הלילה. אומרים צרת רבים חצי נחמה אז יש אמת בדבר לקחת כדורים אינה בושה ורבים הנכים הזכוכים לאזרה תרופתית על מנת להמשיך לחיות באיכות סבירה