החיים- זה רק ספורט
<בוקר טוב לכם> מתחילה את חיי בריצת 110 מכשולים.. תינוקת קטנה.. שלומדת לשבת, לקום, לחייך, וליפול.. קשה לדבר.. לא יודעת לומר את מה שרוצה.. רק "בהבהבה" האם רעבה? האם רוצה קצת אהבה? האם החיתול בכלל רטוב? ריצת 200 מטר..כבר ילדה קטנה, בגן, בונים עם התאומות שבגן ארמונות בחול. משחקים בבובות. לומדים על קבוצה. וחברה. חושבים על הציור שאצייר היום. נעשה אותו גדול וענק. עם שמש גדולה וחיוך גדול באמצע. יש לי יום הולדת. קיבלתי עוגה של דובי. אני אוהבת דובונים. יש לי הרבה. ריצת 400 מטר בי"ס יסודי. המורה מלמדת אותנו על סובלנות וסבלנות. על להרים אצבע כשרוצים רשות לדיבור.. אני רצה מהר שישימו לב אליי. הבנים על הבנות.. גומי.. קלאס.. ארץ עיר.. 5 אבנים.. מול מראה גדולה אני שרה לעצמי.. אני רצה. מנסה להיות מקובלת. אבל היא שם. תמיד לפניי. אותה כל הבנות אוהבות. אותה כל הבנים אוהבים. מלכת הכיתה.. ואני חברה שלה. זה אומר שקיבלתי מדליית כסף? ריצת 800 מטר מכשולים. חטיבת ביניים תיכון. כל כך קשה לשמור על ריצה נקייה כשכל פעם נופלים קצת. למה.. השאלה למה, ואיך ומתי משתלטות על חיי. מנסה להשלב, מנסה להירגע, מנסה להתעלם.. רצה קופצת, לפעמים גם המכשול נופל וממשיכה הלאה.. חולמת הרבה.. חושבת הרבה.. בודקת אפשרויות. איפה אני? ריצת 1500, אחרי בי"ס. מתחילה מסגרות חדשות.. רצה מהר..לאט לאט מאיטה את הקצב. אנשים חדשים. חיים משתנים. הריצות האלה מתישות. מחכה לפעמים לשיגרה. להיות באיזשהו מקום ולהישאר שם.. לעיתים עוברת אחרים, לעיתים אחרים עוברים אותי. רוצה לישון. רוצה לקום. ללכת. לעצור. אבל חייבת לרוץ. אלה החיים. תחרות מתמשכת. עם תקוות, ושאיפות, וחלומות. לעיתים.. לוקחת מוט ארוך נאחזת בו חזק, וקופצת לגובה. שם לכוכבים. חולמת על להצליח יותר. על לדעת יותר. בוודאי שלהבין יותר. נאחזת במי שאיתי. באנשים שסובבים את חיי. מנסה שלא להזיז אותם. לא לריב. אם כבר אז שהם יהיו יציבים. שהם יאהבו. וכך בלילה אני קופצת גבוה גבוה. אחרי כל הריצה הזו. מקווה לטוב. לגעת בכוכבים. ולעבור בשלום את הימים הקשים רוצה לקפוץ למרחק.. להגיע כמה שיותר רחוק רצוי מבלי להיפסל קודם. חברויות, אהבה, כסף, שקט נפשי, הכל חלק מהמשחק של חיי. האם אני אצליח? או שמה מישהי תבוא ותפתיע בנסיון האחרון שלה ותעקוף אותי.. חולמת על הריצה הארוכה של חיי, לתוך הנישואים שעדיין לא הגיעו.. דרך הילדים ופניהם התמימות שיסתכלו עליי ויראו אותי וירוצו גם, דרך הנכדים, דרך העבודה שמקווה שלא תשחיק ורק תצמח.. חושבת על הכל.. תוהה מה יהיה במרתון שאולי בעצם לא התחיל.. יודעת שלפעמים אני אזרוק איזה כדור ברזל שישאיר אותי המומה.. שאני לא אדע מה לעשות אלא להרחיק אותו ממני כמה שיותר.. פצצות קטנות שיגרמו לי להבין מה המשמעות האמיתית של החיים וכמה באמת הרגעים חשובים.. תמיד מקווה לטוב.. תמיד מנסה להיות אופטימית.. זוכרת הרבה רגעים. אני גם אזכור.. ואולי רק התחלתי את חיי. וההליכה הארוכה ביותר שעשיתי אי פעם היא לפניי.. צעדים בטוחים ומהירים מתחילים כאן. אולי הגיע הזמן שאני אעשה איזו הליכה של 24 ק"מ.. ובאמת אתבונן בחיים. באמת אצפה.. אולי.. נראה.. שני. שמשום מה הייתה ערה לילה שלם ובילתה בצפייה באתלטיקה קלה.. מעניין..
<בוקר טוב לכם> מתחילה את חיי בריצת 110 מכשולים.. תינוקת קטנה.. שלומדת לשבת, לקום, לחייך, וליפול.. קשה לדבר.. לא יודעת לומר את מה שרוצה.. רק "בהבהבה" האם רעבה? האם רוצה קצת אהבה? האם החיתול בכלל רטוב? ריצת 200 מטר..כבר ילדה קטנה, בגן, בונים עם התאומות שבגן ארמונות בחול. משחקים בבובות. לומדים על קבוצה. וחברה. חושבים על הציור שאצייר היום. נעשה אותו גדול וענק. עם שמש גדולה וחיוך גדול באמצע. יש לי יום הולדת. קיבלתי עוגה של דובי. אני אוהבת דובונים. יש לי הרבה. ריצת 400 מטר בי"ס יסודי. המורה מלמדת אותנו על סובלנות וסבלנות. על להרים אצבע כשרוצים רשות לדיבור.. אני רצה מהר שישימו לב אליי. הבנים על הבנות.. גומי.. קלאס.. ארץ עיר.. 5 אבנים.. מול מראה גדולה אני שרה לעצמי.. אני רצה. מנסה להיות מקובלת. אבל היא שם. תמיד לפניי. אותה כל הבנות אוהבות. אותה כל הבנים אוהבים. מלכת הכיתה.. ואני חברה שלה. זה אומר שקיבלתי מדליית כסף? ריצת 800 מטר מכשולים. חטיבת ביניים תיכון. כל כך קשה לשמור על ריצה נקייה כשכל פעם נופלים קצת. למה.. השאלה למה, ואיך ומתי משתלטות על חיי. מנסה להשלב, מנסה להירגע, מנסה להתעלם.. רצה קופצת, לפעמים גם המכשול נופל וממשיכה הלאה.. חולמת הרבה.. חושבת הרבה.. בודקת אפשרויות. איפה אני? ריצת 1500, אחרי בי"ס. מתחילה מסגרות חדשות.. רצה מהר..לאט לאט מאיטה את הקצב. אנשים חדשים. חיים משתנים. הריצות האלה מתישות. מחכה לפעמים לשיגרה. להיות באיזשהו מקום ולהישאר שם.. לעיתים עוברת אחרים, לעיתים אחרים עוברים אותי. רוצה לישון. רוצה לקום. ללכת. לעצור. אבל חייבת לרוץ. אלה החיים. תחרות מתמשכת. עם תקוות, ושאיפות, וחלומות. לעיתים.. לוקחת מוט ארוך נאחזת בו חזק, וקופצת לגובה. שם לכוכבים. חולמת על להצליח יותר. על לדעת יותר. בוודאי שלהבין יותר. נאחזת במי שאיתי. באנשים שסובבים את חיי. מנסה שלא להזיז אותם. לא לריב. אם כבר אז שהם יהיו יציבים. שהם יאהבו. וכך בלילה אני קופצת גבוה גבוה. אחרי כל הריצה הזו. מקווה לטוב. לגעת בכוכבים. ולעבור בשלום את הימים הקשים רוצה לקפוץ למרחק.. להגיע כמה שיותר רחוק רצוי מבלי להיפסל קודם. חברויות, אהבה, כסף, שקט נפשי, הכל חלק מהמשחק של חיי. האם אני אצליח? או שמה מישהי תבוא ותפתיע בנסיון האחרון שלה ותעקוף אותי.. חולמת על הריצה הארוכה של חיי, לתוך הנישואים שעדיין לא הגיעו.. דרך הילדים ופניהם התמימות שיסתכלו עליי ויראו אותי וירוצו גם, דרך הנכדים, דרך העבודה שמקווה שלא תשחיק ורק תצמח.. חושבת על הכל.. תוהה מה יהיה במרתון שאולי בעצם לא התחיל.. יודעת שלפעמים אני אזרוק איזה כדור ברזל שישאיר אותי המומה.. שאני לא אדע מה לעשות אלא להרחיק אותו ממני כמה שיותר.. פצצות קטנות שיגרמו לי להבין מה המשמעות האמיתית של החיים וכמה באמת הרגעים חשובים.. תמיד מקווה לטוב.. תמיד מנסה להיות אופטימית.. זוכרת הרבה רגעים. אני גם אזכור.. ואולי רק התחלתי את חיי. וההליכה הארוכה ביותר שעשיתי אי פעם היא לפניי.. צעדים בטוחים ומהירים מתחילים כאן. אולי הגיע הזמן שאני אעשה איזו הליכה של 24 ק"מ.. ובאמת אתבונן בחיים. באמת אצפה.. אולי.. נראה.. שני. שמשום מה הייתה ערה לילה שלם ובילתה בצפייה באתלטיקה קלה.. מעניין..
))
