החיים בשחור לבן

[תמי תמנונה]

תודה. ננסה את העצות

 

[תמי תמנונה]

החיים בשחור לבן

המתבגרת הצעירה (כדרכם של מתבגרים כנראה), רואה ככה את החיים. לכל בעיה יש פתרון אפשרי אחד ואי אפשר להתגמש ממנו/לשנות קצת/לעשות אחרת. אם במקרה הפתרון האחד הזה אינו אפשרי - היא בשום אופן לא מוכנה לשמוע על אלטרנטיבה.
זה לא נובע מפרפקציוניזם, כי היא ממש לא כזאת.
אתמול בערב כבר הראיתי לה שהיא נוהגת בחוסר היגיון עם צורת החשיבה הזאת והיא ענתה לי "אבל אני בגיל ההתבגרות וככה זה בגיל ההתבגרות, אז אין מה לעשות..." (תשובה נפוצה אצלה לאחרונה)
יש לכן רעיונות איך לעזור לה לפתוח קצת את החשיבה?

 

[פרמלה]

וולקאם טו הל

גם בכורית לוקה בתסמונת הזו וגם היא אינה פרפקציוניסטית.

אני מוצאת שם צד שלישי כשלהו שאינו אחד מהוריה מביע את דעתו, קל לה יותר להיפתח לאפשרויות אחרות. מכיוון שלא תמיד צד שלישי זמין ברגע האמת, אני אומרת את דעתי פעם אחת (מול בכורית כל מילה מיותרת אוטמת אותה עוד יותר) ונותנת לה להינות בעצמה מתוצאות הבחירות שלה.

 

[תמי תמנונה]

תודה. באמת לגורם שלישי מקשיבים יותר

הבעיה, שהרבה פעמים מדובר בעניינים של "הרגע" ולא תמיד יש מישהו נוסף שאפשר להיעזר בו
נחכה בסבלנות עד שזה יעבור

 

[סקרלט אוהרה 2]

שום תובנות עדיין. אבל בהצלחה

 

[sharonwe]

את בת מזל אם זה התחיל לה רק בגיל ההתבגרות...

הגדול שלי נולד ככה: יש רק דרך אחת, ואם היא לא עובדת - האלטרנטיבה היא "כניסה לפינה" (לרבות בכי, זעם וכיו"ב).
אנחנו מחפשים פתרון כבר שנים. אם תמצאי אחד - אל תשמרי אותו בסוד

 

[adif11]

זה אכן נשמע כמו גיל ההתבגרות וסביר שיעבור מעצמו עם השנים .

 

[קשת וגם שמש]

חוסר גמישות זה באסה

השניים שלי ידועים בזה
כל אחד מגיב בדרך אחרת אבל הם שניהם שם
חייבת להודות שלא מצאנו פיתרון ואני כבר עייפה ברמות