החיים בפרדוקס והבחירה שלי
מישהו גם הרגיש פעם כמוני שהחיים שלו הם בעצם פרדוקס- אין פתרון וכל צד שתבחר אתה בעצם אוכל אותה? שהחיים מיום ליום מסתבכים ואין שום ציפיה ליום הבא- כי פשוט אין פיתרון? אני זוכר פעם שחבר שלי שאל אותי בכיתה ט' את הפרדוקס הטיפשי אבל הנחמד הבא: האם אלוהים יכול לברוא אבן כה גדולה שאינו מסוגל להרים?- חמוד נכון? ובכן להיות צופה מהצד על פרדוקס כזה ,למשל, ולנסות ולחשוב עליו במציאת פתרונות משעשעים זה נחמד. אולם לחיות בפרדוקס ולנסות ולצאת מהמבוך הבלתי אפשרי הזה- זה הבדל שמים וארץ. חיים דכאוניים ללא מוצא. לשמחתי כבר עברתי את השלב של הדכאונות הממושכים. מצאתי את הפתרון עבורי (ואני בטוח שיבואו אנשים בביקורת) אבל ברגע שהכנסתי את אלוהים לארון, את הכיפה לגניזה ומצאתי את החבר שלי שמיום ליום אהבתי אליו גדלה- אני יכול להגיד שאני מאושר. פעם הייתי מתייחס לנטיות שלי כמו להוולד עם פגם או מום- היום אני שלם עם עצמי ואני שמח בחלקי. עדיין מאמין באלוהים ומדי פעם מגחך למעלה ואומר לו שסחתיין על הדמיון הפורה בקומדיה ההזויה שלך- אני שובר את הכללים ולא משתתף. פתרונות לפרדוקסים ניתנים אך ורק על ידי שבירת כללים ואני רוצה למצוא את הבן זונה שיגיד לי אחרת. גם לשאלה שלכאורה נשמעת תמימה וחמודה ששאלתי לעיל לגבי אותה אבן- אם לא תשבור את הכללים- לא תגיע לפתרון. בשביל כבוד אבא ואמא אני שם כיפה בבית ובזה מסתכם עבורי הדת פחות או יותר. אגב צוחקים עלי שדווקא את הדעות הפוליטיות שלי שמרתי ומצחיק אותי לפעמים להסתובב בין החברים ההומואים שלי עם הצמיד הכתום נגד ההתנתקות. אני אגב מצפה ליום הבא. אשמח לשמוע תגובות ושיהיה לכם רק טוב.
מישהו גם הרגיש פעם כמוני שהחיים שלו הם בעצם פרדוקס- אין פתרון וכל צד שתבחר אתה בעצם אוכל אותה? שהחיים מיום ליום מסתבכים ואין שום ציפיה ליום הבא- כי פשוט אין פיתרון? אני זוכר פעם שחבר שלי שאל אותי בכיתה ט' את הפרדוקס הטיפשי אבל הנחמד הבא: האם אלוהים יכול לברוא אבן כה גדולה שאינו מסוגל להרים?- חמוד נכון? ובכן להיות צופה מהצד על פרדוקס כזה ,למשל, ולנסות ולחשוב עליו במציאת פתרונות משעשעים זה נחמד. אולם לחיות בפרדוקס ולנסות ולצאת מהמבוך הבלתי אפשרי הזה- זה הבדל שמים וארץ. חיים דכאוניים ללא מוצא. לשמחתי כבר עברתי את השלב של הדכאונות הממושכים. מצאתי את הפתרון עבורי (ואני בטוח שיבואו אנשים בביקורת) אבל ברגע שהכנסתי את אלוהים לארון, את הכיפה לגניזה ומצאתי את החבר שלי שמיום ליום אהבתי אליו גדלה- אני יכול להגיד שאני מאושר. פעם הייתי מתייחס לנטיות שלי כמו להוולד עם פגם או מום- היום אני שלם עם עצמי ואני שמח בחלקי. עדיין מאמין באלוהים ומדי פעם מגחך למעלה ואומר לו שסחתיין על הדמיון הפורה בקומדיה ההזויה שלך- אני שובר את הכללים ולא משתתף. פתרונות לפרדוקסים ניתנים אך ורק על ידי שבירת כללים ואני רוצה למצוא את הבן זונה שיגיד לי אחרת. גם לשאלה שלכאורה נשמעת תמימה וחמודה ששאלתי לעיל לגבי אותה אבן- אם לא תשבור את הכללים- לא תגיע לפתרון. בשביל כבוד אבא ואמא אני שם כיפה בבית ובזה מסתכם עבורי הדת פחות או יותר. אגב צוחקים עלי שדווקא את הדעות הפוליטיות שלי שמרתי ומצחיק אותי לפעמים להסתובב בין החברים ההומואים שלי עם הצמיד הכתום נגד ההתנתקות. אני אגב מצפה ליום הבא. אשמח לשמוע תגובות ושיהיה לכם רק טוב.