קיבלתי 30 אלף ש"ח מהצבא.
אני יכול להתערב על כל הסכום ועל קלף של פליפה מהמורדים שההורים שלי ינגבו לי את התחת בנייר טואלט משובץ יהלומים כדי שאפריש מעט מן הסכום בשבילם. הבאתי לתשומת ליבם את החיסכון שהם פתחו לא מזמן, את הנסיעה לחול, את ההתפלשות בצואה, אקטים מיניים עם כושים ,אכילת זחלים ואלוהים יודע עוד מה. אותם זה לא מעניין "אתה אוכל וחי על חשבוננו" נו באמת, רק כששאני מקבל 30 אלף ש"ח מהצבא אתם נזכרים שאני אינדיודואל? אנושי? שאני אוכל ושותה? חדשות לי אליכם, אני בנאדם

החלטתי לנהוג באסרטיביות לשמור על הגאווה האשכנזית שלי(אין כזה דבר, כמו שלמזרחים אין תובנה, הם לא יודעים לכתוב, הם מציירים אחד לשני ציורים ותוקעים גרעפסים כשהם רוצים לומר משהו

אמרתי להם את הנ"ל. 2 כאפות קיבלתי. סתם לא. אבל הבנתי שאין מה לעשות, אאלץ לחלוק איתם את הקש(קש ^___^) החלטתי שאני הראשון שאשבור את המיתוס של "3 שניות של הנאה בשביל 30 שנות צער ויגון"( ההנאה היא האקט, הפרו ורבו, החלפת המיצים, הזיגוטה, האללים הדומיננטיים והרציסביים...הצער והיגון זה אני

אני יודע שההורים שלי אוהבים אותי, אפילו יותר כשיש לי 30 אלף ש"ח. לא אוכל לבקש מסע קל יותר אלא כתפיים חזקות יותר^_________^ בדוגרי, זה בכלל לא קשור, רציתי להשמע חכם

חשבתי על זה, אולי מדי פעם אכתוב יומנים קטנים על שלבים בחיים שלי, על התפתחויות מעניינות, על פרספקטיבה אישית שלי, על הדרך שבה אני רואה את החיים. קירלנקו, מה אתה אומר?