החיים בכלא
לפני כמה שנים ביצעתי פשע. נכנסתי לכלא, מרצוני החופשי. אף אחד לא הכריח אותי. היה לי שותף לדבר העבירה, שנכנס לכלא יחד איתי. יש כמונו עוד מיליוני אנשים בעולם, שיושבים בדיוק על אותה עבירה. כולם היו בטוחים שיוכלו לפשוע מבלי שיצטרכו לשלם על זה. אבל בסופו של דבר, גם הם נכנסו לכלא מרצונם החופשי. הכלא הזה הוא כלא מוזר. השומרים היחידים שיש בו הם המצפון והנאמנות. לפעמים הם מתרשלים בעבודתם ואז האסיר מקבל שליש ויוצא לחופשי. יש כאלה שיוצאים מהכלא ונשבעים שלא יחזרו לשם אף פעם. חלק מצליחים ואפילו פורחים שם בחוץ. אבל חלק, אחרי תקופה מסוימת, חוזרים אליו (רצידיביסטים, בז`רגון המקצועי). בכלא הזה האבטחה מינימלית. התנאים בדרך כלל מעולים. בשנים הראשונות הוא אפילו עדיף על החיים מחוצה לו. הרבה אנשים בחוץ מקנאים באלה שבפנים ומחפשים שותף כדי לבצע איתו את הפשע הנכסף הזה. את הפשע לא מבצעים בהיחבא. להפך. מזמינים את כל הקרובים והחברים שיחזו בביצוע. משתדלים שהביצוע יהיה מושלם. כולם רוצים שהפשע שלהם יהיה הכי מדובר. היציאה מהכלא היא חופשית. כמו שנכנסת, ככה אתה יכול גם לצאת. לפעמים אתה רוצה לצאת רק בשביל לחזור עם עבריינית אחרת, מתוך תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. העניין הוא שלרוב האנשים אין אומץ לצאת משם. התרגלו. לחיים הנוחים, לזה שהם לא לבד בחגים, לשותף שלהם ולתא המשותף איתו. מפחדים משינויים. אני? אני אסירה למופת, בחיי. מתה על השותף שלי ועל התא המשותף שלנו. לפעמים חולמת על השליש (מודה) אבל...רוב הזמן לא רואה ת`צמי יוצאת החוצה. לפעמים רוקמת מזימות עם עבריינים וירטואלים שכלואים בכלא אחר, אבל לא יותר מזה. אלה ששומרים עלי עושים את עבודתם נאמנה. כולי תקווה שלא יישחקו.
לפני כמה שנים ביצעתי פשע. נכנסתי לכלא, מרצוני החופשי. אף אחד לא הכריח אותי. היה לי שותף לדבר העבירה, שנכנס לכלא יחד איתי. יש כמונו עוד מיליוני אנשים בעולם, שיושבים בדיוק על אותה עבירה. כולם היו בטוחים שיוכלו לפשוע מבלי שיצטרכו לשלם על זה. אבל בסופו של דבר, גם הם נכנסו לכלא מרצונם החופשי. הכלא הזה הוא כלא מוזר. השומרים היחידים שיש בו הם המצפון והנאמנות. לפעמים הם מתרשלים בעבודתם ואז האסיר מקבל שליש ויוצא לחופשי. יש כאלה שיוצאים מהכלא ונשבעים שלא יחזרו לשם אף פעם. חלק מצליחים ואפילו פורחים שם בחוץ. אבל חלק, אחרי תקופה מסוימת, חוזרים אליו (רצידיביסטים, בז`רגון המקצועי). בכלא הזה האבטחה מינימלית. התנאים בדרך כלל מעולים. בשנים הראשונות הוא אפילו עדיף על החיים מחוצה לו. הרבה אנשים בחוץ מקנאים באלה שבפנים ומחפשים שותף כדי לבצע איתו את הפשע הנכסף הזה. את הפשע לא מבצעים בהיחבא. להפך. מזמינים את כל הקרובים והחברים שיחזו בביצוע. משתדלים שהביצוע יהיה מושלם. כולם רוצים שהפשע שלהם יהיה הכי מדובר. היציאה מהכלא היא חופשית. כמו שנכנסת, ככה אתה יכול גם לצאת. לפעמים אתה רוצה לצאת רק בשביל לחזור עם עבריינית אחרת, מתוך תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. העניין הוא שלרוב האנשים אין אומץ לצאת משם. התרגלו. לחיים הנוחים, לזה שהם לא לבד בחגים, לשותף שלהם ולתא המשותף איתו. מפחדים משינויים. אני? אני אסירה למופת, בחיי. מתה על השותף שלי ועל התא המשותף שלנו. לפעמים חולמת על השליש (מודה) אבל...רוב הזמן לא רואה ת`צמי יוצאת החוצה. לפעמים רוקמת מזימות עם עבריינים וירטואלים שכלואים בכלא אחר, אבל לא יותר מזה. אלה ששומרים עלי עושים את עבודתם נאמנה. כולי תקווה שלא יישחקו.
