החיטה צומחת שוב ...
במשך כל יום הזכרון הזה מתנגן לי בראש השיר הזה, שאני כל כך אוהבת, וששומעים אותו כל כך הרבה בימים האלה. לפי מה שהבנתי, הוא נכתב על שני בני קיבוץ השיטה שנפלו. הרעיון המרכזי של השיר, הוא משהו שכל כך אפשר להזדהות איתו. מצד אחד - איך זה שהכל ממשיך כרגיל, למרות האובדן? איך קרה שהחיטה צומחת שוב, ועולם כמנהגו נוהג? ומצד שני, אין מה לעשות - העולם ממשיך הלאה, החיטה צומחת שוב, וגם אנחנו כנראה ... החיטה צומחת שוב ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: דורית צמרת לחן: חיים ברקני שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סוֹף וַחֲרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבֹּעַ - וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף בְּיֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ. זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת עַל מַה שֶׁבּוֹ וּמַה שֶׁבְּלִבּוֹ זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק... וְכָל מַה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ בָּא עוֹד הַשִּׁירִים שָׁרִים, אַךְ אֵיךְ יֻגַּד כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה. הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
במשך כל יום הזכרון הזה מתנגן לי בראש השיר הזה, שאני כל כך אוהבת, וששומעים אותו כל כך הרבה בימים האלה. לפי מה שהבנתי, הוא נכתב על שני בני קיבוץ השיטה שנפלו. הרעיון המרכזי של השיר, הוא משהו שכל כך אפשר להזדהות איתו. מצד אחד - איך זה שהכל ממשיך כרגיל, למרות האובדן? איך קרה שהחיטה צומחת שוב, ועולם כמנהגו נוהג? ומצד שני, אין מה לעשות - העולם ממשיך הלאה, החיטה צומחת שוב, וגם אנחנו כנראה ... החיטה צומחת שוב ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: דורית צמרת לחן: חיים ברקני שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סוֹף וַחֲרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבֹּעַ - וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף בְּיֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ. זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת עַל מַה שֶׁבּוֹ וּמַה שֶׁבְּלִבּוֹ זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק... וְכָל מַה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ בָּא עוֹד הַשִּׁירִים שָׁרִים, אַךְ אֵיךְ יֻגַּד כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה. הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.