נוגע בך במילים
New member
החטא ועונשו
הנישואים שלהם נולדו בחטא ומכל סיבה שההיגיון מהם והלאה. הוא כל כך שונא אותה, אך שונא עוד יותר את העובדה כי הוא איתה כי הוא יודע שאף לא אחת שמעריכה את עצמה לא תסבול אותו – הוא חרא של בן אדם.
היא שונאת אותו, שונאת עוד יותר את העובדה כי אין לה לאן לחזור, ועוד יותר את העובדה כי השנים רק הטיבו עימו ומשיכתה אליו בעודה נותרה, ובעוד היא רואה רק כיעור כשהיא מביטה במראה, רק אלוהים יודע שהיא יפהפייה. נישואיהם נולדו בחטא, ילדיהם נולדו בחטא – הם חיים בחטא. לא מדברים, רק מעיפים, רק צועקים, וכשלא צועקים ולא מעיפים – הם מזדיינים. רק מזדיינים: מנצלים האחד את השנייה וניזונים מהשפלת האחר.
כהרגלו בקודש הוא לא התעורר לעבודה ונשאר בבית, יושב במטבח הרעוע שלהם ואוכל שאריות. בכל כמה רגעים הוא שולח ידו לשחרר את המכנסיים הלוחצים על זקפתו. מבטו מקובע על נקודה אחת בחדר וראשו משחזר איך הוא דפק אותה אתמול ונזרק לאחר מכן מהחדר. הוא לא מסוגל לאכול, התמונות חדות וחיות מדי. הוא מסיט הצלחת, מתרווח לאחור ומשחיל ידו אל עבר הזין הענקי שלו, הזין היחידי שגרם לה לגמור בחדירה, היא שונאת אותו על כך. הוא מאונן מתחת לשולחן כמו בהמה, בדיוק כפי שהוא מתנהג, נזכר איך אתמול גאלה אותו מייסוריו ולאחר חודשים ללא סקס התנתה את התמסרותה בכך שלא ייגע בה, שלא ידבר, שלא ינשק אותה, ואפילו שלא יביט בה. והוא כמו כלב נעמד על שני רגליו ולשונו בחוץ.
היא המתינה לו בחדרם על ארבע, שדיה המנומשים והגדולים מטרפים אותו. כפי שרק הוא ידע הוא עינג את הכוס המגולח לה עם לשונו הארסית, תוחב אותה ומפסק את שפתי הפות הרטוב שלה. שפתיו חבקו את כל הכוס המטריף הזה ואנחותיה פרצו בגרונה. הוא נעמד על ברכיו והחל לזיין אותה בדיוק כפי שהיא אוהבת – כמו חפץ, שכן אם לא יחפיץ אותה היא לא תגמור. היא מעסה את שדיה וראשה נחבט בקצב אחיד בקיר של המיטה. הוא חובט על ישבנה לצד החבטות ממכות אגנו באגנה. הוא מביט בה בשילוב של שנאה המהולה בהתמכרות.
מעל השולחן במטבח הוא מאונן ואנחותיו הבהמיות מתלכדות עם הרגע שבו היא גמרה אתמול ובבעיטה העיפה אותו מעליה והוא נשאר עם זקפה מחוץ לחדרם. אבל כלב כמו כלב יקבל את הבעיטה, העיקר שיתנו לו את העצם.
הוא קרוב לגמור ומתפתל ללא רסן אך גם כעת לא יזכה לגמירה מכובדת: מושא שנאתו והתמכרות חזרה מעבודתה. מילה לא עברה ביניהם, והיא אפילו לא הבחינה כמה הוא אדום ומתנשף – ישר נכנסה למקלחת. מאותו הרגע ששמע את המים זורמים הוא כמו נמר בכלוב הקטן ממידותיו. מדמיין כיצד המים מחליקם ונוגעים בגופה, כפ שחודשים הוא לא זכה לכך.
היא נכנסה לחדר כשרק חלוק פתוח לגופה. לפני שהיא צעקה עליו שיעוף הוא הספיק להביט כיצד חצי משדיה חשופים ושאריות של שבילי מים עדין זורמים על בטנה דרך החזה שלה ונספגים בכוס שלה. היא התכופפה למגירות השידה והמראה של שדיה המרחפים היה כבר יתר מדי בעבורו: הוא פרץ את הכלוב והתנפל עליה. היא היתה משוכנעת שהוא יצא כפי שצעקה לו, ובהלתה הייתה בהתאם. עוד לפני שהספיקה להבין הוא זרק אותה המיטה והשיל את מכנסו, אך המתין עם החדירה. הוא מרתק את ידיה למיטה והחל לעשות בגופה כבתוך שלו – בבטנה, בשדיה ובצווארה. היא הודפת אותו אך הוא חוזר: מפסק בכוח את רגליה ומשפשף את הזין בין הכוס שלה, עדין לא חודר. זה מטריף אותה, תמיד זה הטריף אות ובאחת מצמידה אותו אליה, מחליקה הזין הבהמי שלו בכוס שלה, רגליה כרוכות סביב גבו וידיה חובטות ללא רחם בישבנו. הוא מזיין אותה ומבטי השנאה שלהם מצטלבים, שדיה מתפזרים הלוך ושוב לכל עבר. הוא יוצא ממנה ועולה לכיוון פניה ותוחב את הזין לפיה – הוא מזיין לה הפה, מזיין לה את הצורה והיא מתענגת מכל רגע שהוא נכנס עמוק יותר, מתחרפנת כשהוא מפציר בה למצוץ את כולו. טיפות הזרע נוגעים כבר בגרונה. רגליה פתוחות והיא מאוננת את עצמה לדעת. היא מנערת אותו ממנה והופכת אותו על גבו, מכניסה שוב את הזין שלו לפיה, מוצצת תוך שמאוננת לו, מוצצת במעגלים, מוצצת ויורקת עליו. היא יושבת עליו, ולא מאפשרת לו לגעת בשדיה, ויודעת שהוא רוצה. היא יורקת לתוך פיו וסוטרת לפניו בעוד היא מקפצת על הזין שלו, שדיה בורחים ומתחבאים לסירוגין מהחלוק שמזמן נספג בזיעה ומים. "זיין אותי יא כלב" מפצירה בו. הוא נעמד ואוסף אותה אליו. מצמיד אותה אל הקיר ופותח את דלת הארון כדי שיהיה לה במה לאחוז. מצד אחד היא נתמכת בדלת הארון, מצד שני במתלה הבגדים, ורגלה על השידה הנמוכה. היא מקפצת על גופו החסון והמותש, נדפקת ללא הכר – בדיוק כפי שהיא רוצה, בדיוק כמו בימיהם הטובים.
הצרחות שלה לא הותירו שום מקום לספק – היא גמרה וחשבה כי היא מאבדת עצמה לדעת. הוא היה החטא שלה, הוא היה העונש שלה.
הנישואים שלהם נולדו בחטא ומכל סיבה שההיגיון מהם והלאה. הוא כל כך שונא אותה, אך שונא עוד יותר את העובדה כי הוא איתה כי הוא יודע שאף לא אחת שמעריכה את עצמה לא תסבול אותו – הוא חרא של בן אדם.
היא שונאת אותו, שונאת עוד יותר את העובדה כי אין לה לאן לחזור, ועוד יותר את העובדה כי השנים רק הטיבו עימו ומשיכתה אליו בעודה נותרה, ובעוד היא רואה רק כיעור כשהיא מביטה במראה, רק אלוהים יודע שהיא יפהפייה. נישואיהם נולדו בחטא, ילדיהם נולדו בחטא – הם חיים בחטא. לא מדברים, רק מעיפים, רק צועקים, וכשלא צועקים ולא מעיפים – הם מזדיינים. רק מזדיינים: מנצלים האחד את השנייה וניזונים מהשפלת האחר.
כהרגלו בקודש הוא לא התעורר לעבודה ונשאר בבית, יושב במטבח הרעוע שלהם ואוכל שאריות. בכל כמה רגעים הוא שולח ידו לשחרר את המכנסיים הלוחצים על זקפתו. מבטו מקובע על נקודה אחת בחדר וראשו משחזר איך הוא דפק אותה אתמול ונזרק לאחר מכן מהחדר. הוא לא מסוגל לאכול, התמונות חדות וחיות מדי. הוא מסיט הצלחת, מתרווח לאחור ומשחיל ידו אל עבר הזין הענקי שלו, הזין היחידי שגרם לה לגמור בחדירה, היא שונאת אותו על כך. הוא מאונן מתחת לשולחן כמו בהמה, בדיוק כפי שהוא מתנהג, נזכר איך אתמול גאלה אותו מייסוריו ולאחר חודשים ללא סקס התנתה את התמסרותה בכך שלא ייגע בה, שלא ידבר, שלא ינשק אותה, ואפילו שלא יביט בה. והוא כמו כלב נעמד על שני רגליו ולשונו בחוץ.
היא המתינה לו בחדרם על ארבע, שדיה המנומשים והגדולים מטרפים אותו. כפי שרק הוא ידע הוא עינג את הכוס המגולח לה עם לשונו הארסית, תוחב אותה ומפסק את שפתי הפות הרטוב שלה. שפתיו חבקו את כל הכוס המטריף הזה ואנחותיה פרצו בגרונה. הוא נעמד על ברכיו והחל לזיין אותה בדיוק כפי שהיא אוהבת – כמו חפץ, שכן אם לא יחפיץ אותה היא לא תגמור. היא מעסה את שדיה וראשה נחבט בקצב אחיד בקיר של המיטה. הוא חובט על ישבנה לצד החבטות ממכות אגנו באגנה. הוא מביט בה בשילוב של שנאה המהולה בהתמכרות.
מעל השולחן במטבח הוא מאונן ואנחותיו הבהמיות מתלכדות עם הרגע שבו היא גמרה אתמול ובבעיטה העיפה אותו מעליה והוא נשאר עם זקפה מחוץ לחדרם. אבל כלב כמו כלב יקבל את הבעיטה, העיקר שיתנו לו את העצם.
הוא קרוב לגמור ומתפתל ללא רסן אך גם כעת לא יזכה לגמירה מכובדת: מושא שנאתו והתמכרות חזרה מעבודתה. מילה לא עברה ביניהם, והיא אפילו לא הבחינה כמה הוא אדום ומתנשף – ישר נכנסה למקלחת. מאותו הרגע ששמע את המים זורמים הוא כמו נמר בכלוב הקטן ממידותיו. מדמיין כיצד המים מחליקם ונוגעים בגופה, כפ שחודשים הוא לא זכה לכך.
היא נכנסה לחדר כשרק חלוק פתוח לגופה. לפני שהיא צעקה עליו שיעוף הוא הספיק להביט כיצד חצי משדיה חשופים ושאריות של שבילי מים עדין זורמים על בטנה דרך החזה שלה ונספגים בכוס שלה. היא התכופפה למגירות השידה והמראה של שדיה המרחפים היה כבר יתר מדי בעבורו: הוא פרץ את הכלוב והתנפל עליה. היא היתה משוכנעת שהוא יצא כפי שצעקה לו, ובהלתה הייתה בהתאם. עוד לפני שהספיקה להבין הוא זרק אותה המיטה והשיל את מכנסו, אך המתין עם החדירה. הוא מרתק את ידיה למיטה והחל לעשות בגופה כבתוך שלו – בבטנה, בשדיה ובצווארה. היא הודפת אותו אך הוא חוזר: מפסק בכוח את רגליה ומשפשף את הזין בין הכוס שלה, עדין לא חודר. זה מטריף אותה, תמיד זה הטריף אות ובאחת מצמידה אותו אליה, מחליקה הזין הבהמי שלו בכוס שלה, רגליה כרוכות סביב גבו וידיה חובטות ללא רחם בישבנו. הוא מזיין אותה ומבטי השנאה שלהם מצטלבים, שדיה מתפזרים הלוך ושוב לכל עבר. הוא יוצא ממנה ועולה לכיוון פניה ותוחב את הזין לפיה – הוא מזיין לה הפה, מזיין לה את הצורה והיא מתענגת מכל רגע שהוא נכנס עמוק יותר, מתחרפנת כשהוא מפציר בה למצוץ את כולו. טיפות הזרע נוגעים כבר בגרונה. רגליה פתוחות והיא מאוננת את עצמה לדעת. היא מנערת אותו ממנה והופכת אותו על גבו, מכניסה שוב את הזין שלו לפיה, מוצצת תוך שמאוננת לו, מוצצת במעגלים, מוצצת ויורקת עליו. היא יושבת עליו, ולא מאפשרת לו לגעת בשדיה, ויודעת שהוא רוצה. היא יורקת לתוך פיו וסוטרת לפניו בעוד היא מקפצת על הזין שלו, שדיה בורחים ומתחבאים לסירוגין מהחלוק שמזמן נספג בזיעה ומים. "זיין אותי יא כלב" מפצירה בו. הוא נעמד ואוסף אותה אליו. מצמיד אותה אל הקיר ופותח את דלת הארון כדי שיהיה לה במה לאחוז. מצד אחד היא נתמכת בדלת הארון, מצד שני במתלה הבגדים, ורגלה על השידה הנמוכה. היא מקפצת על גופו החסון והמותש, נדפקת ללא הכר – בדיוק כפי שהיא רוצה, בדיוק כמו בימיהם הטובים.
הצרחות שלה לא הותירו שום מקום לספק – היא גמרה וחשבה כי היא מאבדת עצמה לדעת. הוא היה החטא שלה, הוא היה העונש שלה.