החופש
הכותבים טוענים שהם רוצים חופש או לא מוותרים על חופש ולכן עזבו את הדת. השאלה היא מה ההגדרה של חופש, ההגדרה של חופש הוא סובייקטיבי. יש לי חבר בן 45 שיודע לנהוג ומבין ברכב שאלתי אותו מדוע אין לך רישיון ענה לי כשהיינו צעירים נהגנו בלי רישיון בטענה שהשוטרים לא יגידו לו מה לעשות הוא ייסע מתי שרוצה ואיך שרוצה "הוא רוצה חופש" ולא שמשהו יגיד לו מה לעשות, ואם שוטר מגיע נותנים רייס ובורחים. אני באופן אישי גם מרגיש הרבה פעמים שמצוות מסוימות קשות לי ולוקחים לי את החופש, לדוגמא אני רוצה לנסוע לטיול בחו"ל וזה לא פשוט יש כשרות יש צניעות וכו'. (ויש דברים מסוימים שאני לא מקפיד עליהם משום כך) לעומת זה כשמגיע שבת אני מרגיש כיף וחופש, אין טלפונים אין אינטרנט אין נסיעות אין עבודה אין רכב אני בבית עם המשפחה, אוכל, יושן מאוחר, נהנה בארוחות עם המשפחה, שומע פרושים יפים בפרשת שבוע, הרגשה של חופש. לפעמים אני פוגש אנשים שאוכלים אוכל לא בריא ואלא מרגישים כל כך טוב, אני שואל אותם אולי האוכל הלא בריא הסיבה לכך, תנסו לעבור לאוכל בריא, הם טוענים אני רוצה ליהנות ולא להיות מוגבל, במילים אחרות "אני רוצה חופש". בקיצור "ההגדרה של חופש הוא סובייקטיבי". וטועים בו בקלות גם בצורה השקפתית וגם בצורה רגשית. יש לכל אחד אפשרות לחיות איך שהוא רוצה רק שידע שהבורא עולם יודע מהו החופש האמיתי בשבילנו, ואם אנו מרגישים אחרת יש לנו חסימה. ידוע בעולם הרוחני למי שלומד הילינגים למיניהם שיש חסימות אנרגטיות. למשל מי שלא יכול להתעורר לפני השעה 9 בבקר, מי שכועס על כל דבר קטן, מי שתמיד מסתבך עם חובות, ועוד ועוד. לאדם כזה יש חסימות. יתכן מחיים אלו ויתכן מחיים קודמים, אין אדם שאין לו חסימות, דתי, חלוני, יהודי, גוי. יש שמכוח החסימה שלהם יבנו תיאוריה כדי להצדיק את מה שהם עושים ולא יודו בחסימה. יש שאדם יצדיק את זה שהוא כועס על כל דבר קטן, יש שיגיד התורה לא נכונה בגלל שהוא לא מתחבר לדת או בגלל ביקורת על אנשי הדת שגם להם יש חסימות שגורמים להם להתנהג בצורה לא מוצדקת, בקיצור "תיאוריה סובייקטיבית". (אלא א"כ אדם יעשה מחקר אובייקטיבי בלי קשר למצב שהוא נמצא בו ויגיע למסקנה שהדת לא נכונה). אני הגעתי למסקנה שחלק ממערכת השקפות שרוב בני אדם בונים לעצמם הוא "מתיאוריה סובייקטיבית". לכן החשוב ביותר לדעת מה האמת, ואם יש לי חסימה בשלב זה של החיים ואני לא יכול לחיות לפי האמת, אני חייב לעשן סיגריות, אני חייב לאכול כל יום ארטיק, אני חייב לצפות כל יום בסרט כחול, לא להיבהל מזה, לתת לדברים לזרום בשלב זה, להיות מודע למצב, להיות בשמחה ושעשוע, לא להתרגש מטעויות, ליהנות מכל מצב, לא לבנות תיאוריות ופנטזיות, לתת לדברים להתגלגל, להיות פתוח לרעיונות חדשים לשנויים בחיים, ולראות מה יקרה.
הכותבים טוענים שהם רוצים חופש או לא מוותרים על חופש ולכן עזבו את הדת. השאלה היא מה ההגדרה של חופש, ההגדרה של חופש הוא סובייקטיבי. יש לי חבר בן 45 שיודע לנהוג ומבין ברכב שאלתי אותו מדוע אין לך רישיון ענה לי כשהיינו צעירים נהגנו בלי רישיון בטענה שהשוטרים לא יגידו לו מה לעשות הוא ייסע מתי שרוצה ואיך שרוצה "הוא רוצה חופש" ולא שמשהו יגיד לו מה לעשות, ואם שוטר מגיע נותנים רייס ובורחים. אני באופן אישי גם מרגיש הרבה פעמים שמצוות מסוימות קשות לי ולוקחים לי את החופש, לדוגמא אני רוצה לנסוע לטיול בחו"ל וזה לא פשוט יש כשרות יש צניעות וכו'. (ויש דברים מסוימים שאני לא מקפיד עליהם משום כך) לעומת זה כשמגיע שבת אני מרגיש כיף וחופש, אין טלפונים אין אינטרנט אין נסיעות אין עבודה אין רכב אני בבית עם המשפחה, אוכל, יושן מאוחר, נהנה בארוחות עם המשפחה, שומע פרושים יפים בפרשת שבוע, הרגשה של חופש. לפעמים אני פוגש אנשים שאוכלים אוכל לא בריא ואלא מרגישים כל כך טוב, אני שואל אותם אולי האוכל הלא בריא הסיבה לכך, תנסו לעבור לאוכל בריא, הם טוענים אני רוצה ליהנות ולא להיות מוגבל, במילים אחרות "אני רוצה חופש". בקיצור "ההגדרה של חופש הוא סובייקטיבי". וטועים בו בקלות גם בצורה השקפתית וגם בצורה רגשית. יש לכל אחד אפשרות לחיות איך שהוא רוצה רק שידע שהבורא עולם יודע מהו החופש האמיתי בשבילנו, ואם אנו מרגישים אחרת יש לנו חסימה. ידוע בעולם הרוחני למי שלומד הילינגים למיניהם שיש חסימות אנרגטיות. למשל מי שלא יכול להתעורר לפני השעה 9 בבקר, מי שכועס על כל דבר קטן, מי שתמיד מסתבך עם חובות, ועוד ועוד. לאדם כזה יש חסימות. יתכן מחיים אלו ויתכן מחיים קודמים, אין אדם שאין לו חסימות, דתי, חלוני, יהודי, גוי. יש שמכוח החסימה שלהם יבנו תיאוריה כדי להצדיק את מה שהם עושים ולא יודו בחסימה. יש שאדם יצדיק את זה שהוא כועס על כל דבר קטן, יש שיגיד התורה לא נכונה בגלל שהוא לא מתחבר לדת או בגלל ביקורת על אנשי הדת שגם להם יש חסימות שגורמים להם להתנהג בצורה לא מוצדקת, בקיצור "תיאוריה סובייקטיבית". (אלא א"כ אדם יעשה מחקר אובייקטיבי בלי קשר למצב שהוא נמצא בו ויגיע למסקנה שהדת לא נכונה). אני הגעתי למסקנה שחלק ממערכת השקפות שרוב בני אדם בונים לעצמם הוא "מתיאוריה סובייקטיבית". לכן החשוב ביותר לדעת מה האמת, ואם יש לי חסימה בשלב זה של החיים ואני לא יכול לחיות לפי האמת, אני חייב לעשן סיגריות, אני חייב לאכול כל יום ארטיק, אני חייב לצפות כל יום בסרט כחול, לא להיבהל מזה, לתת לדברים לזרום בשלב זה, להיות מודע למצב, להיות בשמחה ושעשוע, לא להתרגש מטעויות, ליהנות מכל מצב, לא לבנות תיאוריות ופנטזיות, לתת לדברים להתגלגל, להיות פתוח לרעיונות חדשים לשנויים בחיים, ולראות מה יקרה.