השוחר המצוי
New member
החופש ../images/Emo10.gif ../images/Emo10.gif
המצב היה קשה. קשה. באתי הבייתה ביום חמישי, קפוא מקור, אך מרוצה. חודשיים תמימים מאז סוכות נשאתי את עיניי לחופש הזה. 8 שבועות רגילים לגמריי, באים בראשון, הולכים בחמישי, זה יותר מדי רצוף. החופש הזה היה ממש דרוש. התכוננתי נפשית, עשיתי תוכניות, והעתיד היה מזהיר. אבל, ביום שישי בערב לא הרגשתי כבר ממש טוב, אז כבר ביטלתי בפעם הראשונה. ביום שבת זה החמיר, התחלתי עם התרופות. ביום ראשון המצב התחיל להיות קשה יותר. ביום שני נכנעתי והלכתי לרופא. הרופאה האינטיליגנטית המדהימה שהייתה לי אמרה שאין לי כלום, שאני אקח אקמול וזה יעבור תוך יום-יומיים. כמובן שהיא טעתה וביום למחרת כשהצלחתי לזחול שוב לקופת חולים וראיתי רופא נורמלי סוףסוף התברר שיש לי איזו מחלה שנקראת "מחלת הנשיקה". המב רק החמיר, אבל לפחות קיבלתי טונות של תרופות ובלה בלה בלה. רק עכשיו אני מתחיל להתאושש מספיק בשביל להדליק את המחשב. אז הגעתי למסקנה אחת מאוד ברורה: הגורל לא היה לצידי. זו התעללות אחת גדולה. חודשיים שאני מחכה לחופש הזה, וביליתי אותו בלשכב על המיטה בכאבים.
עוד מסמך אנושי מזעזע... רחמים ו"תתמודד עם זה" ניתן לשרשר כאן.
המצב היה קשה. קשה. באתי הבייתה ביום חמישי, קפוא מקור, אך מרוצה. חודשיים תמימים מאז סוכות נשאתי את עיניי לחופש הזה. 8 שבועות רגילים לגמריי, באים בראשון, הולכים בחמישי, זה יותר מדי רצוף. החופש הזה היה ממש דרוש. התכוננתי נפשית, עשיתי תוכניות, והעתיד היה מזהיר. אבל, ביום שישי בערב לא הרגשתי כבר ממש טוב, אז כבר ביטלתי בפעם הראשונה. ביום שבת זה החמיר, התחלתי עם התרופות. ביום ראשון המצב התחיל להיות קשה יותר. ביום שני נכנעתי והלכתי לרופא. הרופאה האינטיליגנטית המדהימה שהייתה לי אמרה שאין לי כלום, שאני אקח אקמול וזה יעבור תוך יום-יומיים. כמובן שהיא טעתה וביום למחרת כשהצלחתי לזחול שוב לקופת חולים וראיתי רופא נורמלי סוףסוף התברר שיש לי איזו מחלה שנקראת "מחלת הנשיקה". המב רק החמיר, אבל לפחות קיבלתי טונות של תרופות ובלה בלה בלה. רק עכשיו אני מתחיל להתאושש מספיק בשביל להדליק את המחשב. אז הגעתי למסקנה אחת מאוד ברורה: הגורל לא היה לצידי. זו התעללות אחת גדולה. חודשיים שאני מחכה לחופש הזה, וביליתי אותו בלשכב על המיטה בכאבים.
