החופש להחליט

החופש להחליט

אין כמו לשחות בים ולחשוב חופש
לחשוב שיש לי
את החופש להחליט
החופש לדעת
החופש להרגיש
החופש לעשות
החופש לחשוב
ואז גם באות המחשבות מפעם
חוסר אונים
אני לא זוכרת כמה חוסר אונים זה היה
אבל אני זוכרת את שיאו
2 תינוקות בוכים ואני ילדה בת 22 חסרת אונים
ואז באה ההחלטה לעשות שינוי
רק שאז לא ידעתי כמה אני אלך רחוק
בדרך אל החופש

ותרשו לי לצטט בלי קשר את דויד גרוסמן:
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח
 

EFF8

New member
האם אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות עם החופש?

 

freeonly

New member
בוודאי

כאשר אחד מהדברים הוא החופש לדון בנושא מה לעשות עם החופש.
 

EFF8

New member
אולי

מנסיוני (ויש לי הרבה) למדתי שחופש מוחלט הוא לא התפרעות אלא החופש לקבוע לעצמך את סדר היום ואת הדברים החשובים לדעתך.

מחלק גדול של הכותבים נראה ששכרון החופש מוביל לעשיית דברים ללא משמעות כלל ולהתגאות בהם כאילו המציאו בזה את הגלגל לפחות.
לאכול חזיר איננו מבחן של עצמאות מחשבה אלא של התרסה .
אין שום מניעה לטעום חזיר על מנת לראות אם הוא טעים לך או לא, אבל לאכול אותו רק בגלל שהוא מסמל משהוא זה אינו חופש (משום שאז אתה אוכל משהוא שלא טעים לך בגלל הוראה שלא לעשות זאת)
 
החופש להתריס, החופש לעשות דברים ללא משמעות


החופש לאכול דברים לא טעימים
 
החופש...

החופש למצוא את המשמעות העדינה, החמקמקה, המלאה באור גדול בתוך החופש המוחלט...

החופש לפלס את הדרך לבד עם סכין משטי ענקית בתוך הסבך העמוק והפתלתל של יער העד האפל, כשהלב לבדו משמש כמגדלור באפילה...

החופש להרגיש ולדעת לבד, דרך החושים והנפש והכלים שעמם הגענו לעולם (הם ורק הם!) מה טוב ומה רע. מה יפה ומה כעור. איפה אור ואיפה חושך...

החופש לבחור מתוך המקהלה של אינסוף קולות אנושיים שהיו ושעוד יהיו - איזה מהקולות אני אוספת אלי, אילו אני זונחת בצד, ואילו אני מוקיעה במיאוס...

החופש לחקור ולהפוך כל אבן, החופש לשקול כל אפשרות בכלים שהם רק שלי, החופש לשנות את דעתי מתי שרק אחפוץ ולבחור בדיעה חדשה ורעננה שמתאימה לבגדים שחפצתי ללבוש דווקא היום...

בתוך החופש הכי גדול הנפש שלנו יודעת לבצע את הלהטוטים המרהיבים ביותר, בלא מוסרות ובלא כבלים, באלף צבעים בוהקים וזוהרים.
 

freeonly

New member
תגובה בשני חלקים נפרדים

בחלק הראשון, אתה צודק (לדעתי) שחופש "מוחלט" לא הוא כנראה החופש האמתי. אנו שמים לעצמנו סייגים, ואלה נובעים מהערכים והמוסר הפנימי שלנו, כמו גם מחוקי החברה שסביבנו שנגזרים בחלקם מערכים אלה. אחד מהסעיפים העיקריים בהגדרה האמתית של "חופש", לטעמי, צריך להיות הסעיף שדן בהיותם של ערכים ומוסר אלה באים מתוכנו ומחברת בני האדם שסביבנו, ונתונים לשינוי ולעדכון - בניגוד להיותם "מוכתבים" כביכול על ידי מקור "אלוהי" ובלתי נתונים לשינוי ועדכון.

בחלק השני, הבלתי-קשור, קיים המושג של "אפליה מתקנת". אם, למשל, רוב אזרחי המדינה יתחלקו לשתי קבוצות- אלה שאוכלים רק כשר ואלה שלא איכפת להם בכלל, ואתה נמצא עכשיו לפני ההחלטה העסקית איזו מסעדה לפתוח... מה היית פותח?? בדיוק לשם כך אני חושב שרצוי גם רצוי להעניק משקל אוהד מסוים דווקא לצריכה של דברים שאינם כשרים. הוסף על כך את האלמנט החינוכי - אתה מעודד את תרבות הצריכה בנושא באופן כללי, מתכונים, תכניות טלויזיה, פטפטת, ואפילו השפעה על דעתם של בורים שחונכו כאילו זה לא כשר כיוון שזה לא בריא.
 

EFF8

New member
החלטות

בהנחה שאין לי כלל דעה אישית לגבי כשרות, אם הייתי פותח מסעדה הייתי צריך קודם כל לבדוק האם הלקוחות הפוטנציאלים של המסעדה יבואו באם המסעדה לא תהיה כשרה, ולחלופין , האם תנועת הלקוחות בשישי שבת תפצה על אותם הלקוחות שלא יבואו בגלל כשרות. כך שההחלטה היא עיסקית בלבד וללא שום מוטיב דתי.

לגבי צריכה של דברים שאינם כשרים, אין לי דבר וחצי דבר נגדם, יש לי רק נגד הצורך להוכיח משהו (למי?) באכילתם.

במסורת היהודית ישנם 'מומרים לתיאבון' שהם אותם אנשים שמוכנים לאכול אוכל טוב וטעים גם את הוא מכיל חזיר. ולעומת זה ישנם 'מומרים להכעיס' שיאכלו חזיר עם גבינה גם אם זה מאד לא טעים.
ואני נגד המומרים להכעיס, כי לדעתי הצורך הנפשי לאכול משהו מגעיל רק בגלל שאסרו אותו , הוא הכפייה (גם אם כפייה עצמית) ונוגד את החופש.
 

moshe010

New member
לבין אדם יש צרכים מגוונים

וכמו שאת מבינה שמי שאוכל חזיר בגלל שהוא אוהב את הטעם
זה לא כפיה, אז גם אם הסיבה היא להרגיש חופשי, להרגיש ניצחון על השטיפת מוח, זה גם לא כפיה

בן אדם רוצה לאכול חזיר, מה משנה מה הסיבה, ברגע שהוא לא "מרגיש" שמשהו מונע ממנו את רצונו, זה הוא חופש אמיתי

בסוף "חופש" זה בסך הכול רגש, ומי שאוכל חזיר כדי להרגיש שהוא מצפצף על המערכת מרגיש יותר חופש ממי שאוכל אותו בגלל שזה טעים
 

lovly7

New member
ריגשת אותי

בגלל שהייתי במצב שלך בדיוק בת 22 פלוס 2 תינוקות מתחת לגיל שנתיים
זו היתה הפעם הראשונה שבה "בחרתי"
להתגרש ולהתחיל לבחור.. לחשוב לבד.. להחליט.. אם לשמוח, לבכות
לצחוק, לבכות, מה ללבוש, לאן ללכת, מה לעשות
חופש הבחירה זו מתנה שלקחתי בגיל 22
ועד היום אני מודה ליקום על המתנה המדהימה הזו
ולא, לא אכלתי חזיר ולא שרימספים .. איכסססס
 

EFF8

New member
כן אכלתי

לפעמים זה היה איכסססססססססס ולפעמים היה יופי
אבל זאת היתה החלטה שלי, וטעם שלי
 
למעלה