החוסר סבלנות שלנו

החוסר סבלנות שלנו

אני מסתכלת מסביבי על החודש האחרון וזה מרגיש כמו הר געש לפני פיצוץ. כן אני מודה גם אני ככה.
אני רואה את האנשים מתלהמים. הימין צועק והשמאל צורח.. עושה רושם שאיבדנו משהו בחודש האחרון.
עד היום תמיד היינו גאים בכמה עם ישראל מאוחד ברגעים הקשים. למה הפעם זה שונה?
אחת התחושות החזקות שעולות מהחודש האחרון זה דווקא כמה איבדנו את הסבלנות אחד לשני.. כמה הדעות שלא מתאימות לנו הפכו לא רק ללא לגיטימיות אלא לאסורות. בשני הצדדים.
אנשים בתל אביב סוגרים את המקלטים שלהם לתושבים שהם לא תושבי הבניין..החוסר רגישות של המידע שמועבר דרך הסמארטפונים..
ופתאום אנחנו מתחילים להתקדם בצעדי ענק לתרבויות שאנחנו סולדים מהם.. ואני תוהה לעצמי למה הפעם זה שונה?
 
לדעתי זה ככה כדי להכיר בחשיבות

של הצורך להתגבר על האגו והפילוג בינינו.
אני לא אדחוף את האמונות שלי אבל לדעתי זה שלב
כדי שנתעורר
 

niva99

New member
קשה להשאר אדישים לנוכח המצב

כי בדמנו היא.
ברור שכלן צד מנסה להשמיע את דעתו ולהשפיע על כמה שיותר אנשים.

הפעם אין אחדות בעם - כי יש אנשים שפחות נחשפים לסבל וכתוצאה מכך, הם פחות סולידריים לאחיהם.
רבות דובר על "הבועה התל אביבית" - נכון ת"א מותקפת, אבל עדיין ישנם אנשים בשמאל הרדיקאלי דוגמת גדעון לוי, יהונתן שפירא, אורנה בנאי ועוד כמה "צדיקים/ות" שבוחרים להשמיע אמרות כנף בגנות עמנו. אני משארת שהמוטיבציות שלהם שונות - אך מה שמאפיין אותם זו ראיה מתעתעת של המציאות בה אנו חיים ושאיפה לאוטופיה שאיננה ברת השגה...

מצרפת שוב את הכתבה על משאבי החמאס והשימוש שנעשה בהם.
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3636516,00.html
 
למעלה