החד-נס
תל חי! או יותר נכון privet comrat נפתח,אם הרעיון החד-נס - אמונה באידיאל אחד. *מילה נרדפת לחד-נס היא המוניזם. החד-נס "[...]שני אידיאלים הם אבסורד,בדיוק כשני אלוהים,כשני מזבחות שונים,ושני בתי-מקדש.[...]נשמה היכולה למזג שני אידיאלים ולהיות בכך מאושרת,נשמה פגומה היא. נשמה מושלמת היא רק נשמה המוניסטית. על פתי התוכן אין למלה אידיאל מספר רבים. נשמה בריאה בה מקנן אידיאל, אין בה מקום לשני. אם הציונות היא אידיאל, אין על-ידה מקום לעוד שאיפה עצמאית ושוות-זכויות כלשהי,ואי -אפשר לעשות אתה לא שותפות,לא קארטל ולא שום 'קומבינציה'. אידיאל מסלק כל דבר צדדי יהיה יפה, טהור וקדוש עד כמה שיהיה ויחד עם זאת אין לו כל טענה שמה שסולק אינו נאה, או אינו קדוש." לפי משנתו ז'בוטינסקי,אם את/ה מעוניין להיות מנהיג מהפכות אליכם לאמין רק באמת אחד,רק בצד אחד של המטבע,לאמין באמת הזאת ללא גבולות. האמת של ז'בוטינסקי היא אחת - הקמת מדינה יהודית. ז'בוטינסקי אומר,שאדם שמעוניין להביא מהפכה,לא יכול להמאין בכמה אידיאלים,משתי סיבות: 1.יכולה להיות סתירה בין אידיאל אחד למשנהו,לכן עליך לבחור אידיאל אחד,ולזנוח את השני. 2.כל מאמין בכמה אידיאלים חייב לחלק את זמנו,כדי לפעול למען כל אידיאל בנפרד - מה שימנע הקרבה אמיתי וטוטאלית/אצל ז'בוטינסקי למעל המאבק למען אידיאל הציונות. אבל,ז'בוטינסקי לא אומר שאסור להאמין בכמה אידיאלים בעת ובאותה אחת העניין בז'בוטינסקי בחלקים נכבדים ממשתנו נוהג לקיים שתי תקופות,תקופת הפריצה - המאבק להקמת המדינה,והתקופה ה"נורמלית" - התקופה שיש לעם היהודי מדינה. לכן לפי ז'בוטינסקי בתקופה ה"נורמלית" (התקופה שלנו) יכול האדם להאמין בכמה אידיאלים ולקדם כל פעם כל אידיאל בנפרד או אפילו את שניהם ביחד,הייחוד בתקופת הפריצה שהיא מחייבת גיוס טוטלי של כל המשאבים בנפש האדם,שאם לא כן,השינוי המהפכני האמור להתחולל בא לא יצליח! לכן - בתקופת הפריצה חייב האדם לאמין רק באידיאל אחד ולהניח בצד אידיאלים אחרים גם אם הוא "מאוהב" בהם. "[...]המחזה הוא 'אנו בונים מדינה עברית',ושמו של הבמאי הוא 'הרעיון הממלכתי'. היום, משחק הוא את תפקידו כשהמעדר בידו, מחר עלול הוא להופיע כמורה, מחרתיים כאיש הגדוד; הוא משחק ביושר ובכנות, אולם הוא עצמו אינו לא מורה ולא חייל, לא בורגני ולא פרוליטרי. הוא בעת ובעונה אחת הכל, הוא הנהו החלוץ." ז'בוטינסקי אומר שהחד-נס צריך להתקיים עד שייווצר רוב יהודי בארץ ישראל שזה היעד הראשון,היעד השני הוא יצירת מדינה יהודית והיעד השלישי הוא להפוך את מדינת היהודים לנושאת דגל הקידמה האנושית! אבל יש לפעול בשלבים,לא לנסות ולקדם את כל האידילים ביחד,שעליו צריכים להקריב. ז'בוטינסקי ראה את הנוער כמי שיבואו ויקדישו את חייהם למען אותו האידיאל(יצרית רוב היהודי בארץ ישראל),וזאת הסיבה למה החד-נס מאפיין את השקפת העולם הבית"רית: "הנה זה הוא הבסיס היחיד,שעליו מיוסדת כל השקפת-העולם הבית"רית: ליצור את מדינת היהודים, היינו מדינת עם רוב יהודי על שני עברי הירדן. גאונה ותפארתה של בית"ר הוא ה'מוניזם' שלה, והוא מבדיל בינה לבין יתר הסתדרויות הנוער ביהדות: בית"ר פירושה דור אשר הקדיש את חייו רק לאידיאל האחד הזה של יצירת מדינת-היהודים ואין הוא יודע אידיאלים אחרים על פניו." אבל זה לא אומר,שצריך לשכוח את האידיאל של צדק חברתי או כל אדיאל אחר,אבל הזמן למימוש יבוא לאחר קום מדינת היהודים. "אולם לפני הכל צריך העם היהודי להקים את מדינתו,ותפקיד זה כה קשה הוא וכה מסובך, שהוא תובע את כל כוחתיו של דור שלם. ועל כן על הדור הנוכחי של הנוער היהודי להקדיש עצמו כליל לתפקיד האחד הזה; כל הרעיונות האחרים על יופיים ואצילותם, יכולים להשפיע עלינו כל הזמן שאין הם מפריעים אותנו במלאכת-הבנין של מדינת היהודים. בו ברגע שאחד הרעיונות מתחיל להיות אבן נגף (ואפילו באופן בלתי ישיר!) על דרך הקמתה של מדינת היהודים, עלינו להקריבו בלי רחמים לטובת האידיאל היחידי[...] כל המפריע להקמת מדינת היהודים - ויהא זה ענין פרטי ואישי,או ענינה של קבוצה או 'מעמד' - כל שאיפה אחרת חייבת,ויהי מה, להרכין את ראשה בפני הדגל היחיד,בפני צו האידיאל העליון והשליט היחיד: מדינת היהודים". טכנית,תפקידה של בית"ר מסתיימת לאחר הקמת מדינת היהודים,זאת הייתה הכוונה של ז'בוטינסקי,אבל אני לא רואה זאת כך,לפי דעתי הכוונה של ז'בוטינסקי הייתה מדינה על שני עברי הירדן! וכמה שזה נראה לא "הגיוני" בימנו,צריך להמשיך ולחנך את הדורות הבאים,כדי שיזכרו את המטרה - ארץ ישראל על שני עברי הירדן,וזה אחד התפקידים של בית"ר קיום. -פה מסתיים החלק הראשון - על החד-נס,בחלק שני נדבר על החלוץ וההקרבה שלדעת ז'בוטינסקי האדם צריך לעשות למען אותו אידיאל נשגב! כל הפילוסופיה של תרומפלדור מתמצית בשתי מילים "אין דבר",תרופמלדור היה החלוץ במובן הז'בוטינסקאי: מוכן לעסוק בכל תעסוקה המשרתת את השגת היעד של תקופת הפריצה. ז'בוטינסקי מגדיר את החלוץ באופן הבא: "ייתכן שנאיבי אני, אולם, עת שמעתי בראשונה את ההגדרה 'חלוץ', כך הבנתי אותה: געגועים על קרבנות, על קרבנות קשים ביותר למען אידיאל גדול. אולם בטוח אני בדבר אחד: כך הבין את המושג 'חלוץ' יוסף תרומפלדור, עד שמעתי בפעם הראשונה ב-1917,בחדר קטן בלונדון,מפיו את התכנית על הוואנגארד,ובטחוני שכך הבינו את הדבר גם החלוצים הראשונים, האמיתיים; ואם לא כך היה הדבר, מה הסיבה שהם שרו בהתלהבות כזו 'לאכול לחם וללבוש בגד'?[...] אין איש מחויב להיות חלוץ ולהביא קרבנות, אולם החלוץ הוא רק האיש, המביא קרבנות מבלי לעשות חשבונות-רוקח על מספרם ומבלי להעלות דרישות בעד קרבונותיו". אף אחד לא מחויב להיות חלוץ,החלוץ הוא מתנדב לכל משימה נדרשת מרצונו החופשי,אומר ז'בוטינסקי: "הוא יודע,שלהיות חלוץ - פירושו לסבול,כי בארץ חדשה, שבה אין דבר בטוח, חי הפועל חיים קשים הרבה יותר,מאשר בארצות הישנות הנורמליות. אם תנאים כאלו אינם נראים בעינינו,אין איש מכריח אותו להיות מתנדב וחלוץ" החלוץ הוא מתנדב,שלא מחפש סיפוק עצמי,לחלוץ שהוא מתנדב אין תביעות מהם,אלא רק מעצמו. "[...]אם גאוותך מושלמת היא,שגם סיפוק עצמי עמה,גאווה שאינה זקוקה להוקרתם של אחרים,גאון אשר עיקרו במתן ביטוי חוזר ונשנה למנגינת נפשך הטבעית,אזי תישאר במקומך, תמשיך לחצוב את דרכך בלי שים לב לכך, באם ישימו השמים לב אליך, באם השערים פתוחים המה, או נעולים, עד אשר ייפתחו וגם האזניים האטומות, או שתיעלם כליל - גאה". לסיום - אני מאחל לכולנו שיום אחד נהפוך לחלוצים =]
תל חי! או יותר נכון privet comrat נפתח,אם הרעיון החד-נס - אמונה באידיאל אחד. *מילה נרדפת לחד-נס היא המוניזם. החד-נס "[...]שני אידיאלים הם אבסורד,בדיוק כשני אלוהים,כשני מזבחות שונים,ושני בתי-מקדש.[...]נשמה היכולה למזג שני אידיאלים ולהיות בכך מאושרת,נשמה פגומה היא. נשמה מושלמת היא רק נשמה המוניסטית. על פתי התוכן אין למלה אידיאל מספר רבים. נשמה בריאה בה מקנן אידיאל, אין בה מקום לשני. אם הציונות היא אידיאל, אין על-ידה מקום לעוד שאיפה עצמאית ושוות-זכויות כלשהי,ואי -אפשר לעשות אתה לא שותפות,לא קארטל ולא שום 'קומבינציה'. אידיאל מסלק כל דבר צדדי יהיה יפה, טהור וקדוש עד כמה שיהיה ויחד עם זאת אין לו כל טענה שמה שסולק אינו נאה, או אינו קדוש." לפי משנתו ז'בוטינסקי,אם את/ה מעוניין להיות מנהיג מהפכות אליכם לאמין רק באמת אחד,רק בצד אחד של המטבע,לאמין באמת הזאת ללא גבולות. האמת של ז'בוטינסקי היא אחת - הקמת מדינה יהודית. ז'בוטינסקי אומר,שאדם שמעוניין להביא מהפכה,לא יכול להמאין בכמה אידיאלים,משתי סיבות: 1.יכולה להיות סתירה בין אידיאל אחד למשנהו,לכן עליך לבחור אידיאל אחד,ולזנוח את השני. 2.כל מאמין בכמה אידיאלים חייב לחלק את זמנו,כדי לפעול למען כל אידיאל בנפרד - מה שימנע הקרבה אמיתי וטוטאלית/אצל ז'בוטינסקי למעל המאבק למען אידיאל הציונות. אבל,ז'בוטינסקי לא אומר שאסור להאמין בכמה אידיאלים בעת ובאותה אחת העניין בז'בוטינסקי בחלקים נכבדים ממשתנו נוהג לקיים שתי תקופות,תקופת הפריצה - המאבק להקמת המדינה,והתקופה ה"נורמלית" - התקופה שיש לעם היהודי מדינה. לכן לפי ז'בוטינסקי בתקופה ה"נורמלית" (התקופה שלנו) יכול האדם להאמין בכמה אידיאלים ולקדם כל פעם כל אידיאל בנפרד או אפילו את שניהם ביחד,הייחוד בתקופת הפריצה שהיא מחייבת גיוס טוטלי של כל המשאבים בנפש האדם,שאם לא כן,השינוי המהפכני האמור להתחולל בא לא יצליח! לכן - בתקופת הפריצה חייב האדם לאמין רק באידיאל אחד ולהניח בצד אידיאלים אחרים גם אם הוא "מאוהב" בהם. "[...]המחזה הוא 'אנו בונים מדינה עברית',ושמו של הבמאי הוא 'הרעיון הממלכתי'. היום, משחק הוא את תפקידו כשהמעדר בידו, מחר עלול הוא להופיע כמורה, מחרתיים כאיש הגדוד; הוא משחק ביושר ובכנות, אולם הוא עצמו אינו לא מורה ולא חייל, לא בורגני ולא פרוליטרי. הוא בעת ובעונה אחת הכל, הוא הנהו החלוץ." ז'בוטינסקי אומר שהחד-נס צריך להתקיים עד שייווצר רוב יהודי בארץ ישראל שזה היעד הראשון,היעד השני הוא יצירת מדינה יהודית והיעד השלישי הוא להפוך את מדינת היהודים לנושאת דגל הקידמה האנושית! אבל יש לפעול בשלבים,לא לנסות ולקדם את כל האידילים ביחד,שעליו צריכים להקריב. ז'בוטינסקי ראה את הנוער כמי שיבואו ויקדישו את חייהם למען אותו האידיאל(יצרית רוב היהודי בארץ ישראל),וזאת הסיבה למה החד-נס מאפיין את השקפת העולם הבית"רית: "הנה זה הוא הבסיס היחיד,שעליו מיוסדת כל השקפת-העולם הבית"רית: ליצור את מדינת היהודים, היינו מדינת עם רוב יהודי על שני עברי הירדן. גאונה ותפארתה של בית"ר הוא ה'מוניזם' שלה, והוא מבדיל בינה לבין יתר הסתדרויות הנוער ביהדות: בית"ר פירושה דור אשר הקדיש את חייו רק לאידיאל האחד הזה של יצירת מדינת-היהודים ואין הוא יודע אידיאלים אחרים על פניו." אבל זה לא אומר,שצריך לשכוח את האידיאל של צדק חברתי או כל אדיאל אחר,אבל הזמן למימוש יבוא לאחר קום מדינת היהודים. "אולם לפני הכל צריך העם היהודי להקים את מדינתו,ותפקיד זה כה קשה הוא וכה מסובך, שהוא תובע את כל כוחתיו של דור שלם. ועל כן על הדור הנוכחי של הנוער היהודי להקדיש עצמו כליל לתפקיד האחד הזה; כל הרעיונות האחרים על יופיים ואצילותם, יכולים להשפיע עלינו כל הזמן שאין הם מפריעים אותנו במלאכת-הבנין של מדינת היהודים. בו ברגע שאחד הרעיונות מתחיל להיות אבן נגף (ואפילו באופן בלתי ישיר!) על דרך הקמתה של מדינת היהודים, עלינו להקריבו בלי רחמים לטובת האידיאל היחידי[...] כל המפריע להקמת מדינת היהודים - ויהא זה ענין פרטי ואישי,או ענינה של קבוצה או 'מעמד' - כל שאיפה אחרת חייבת,ויהי מה, להרכין את ראשה בפני הדגל היחיד,בפני צו האידיאל העליון והשליט היחיד: מדינת היהודים". טכנית,תפקידה של בית"ר מסתיימת לאחר הקמת מדינת היהודים,זאת הייתה הכוונה של ז'בוטינסקי,אבל אני לא רואה זאת כך,לפי דעתי הכוונה של ז'בוטינסקי הייתה מדינה על שני עברי הירדן! וכמה שזה נראה לא "הגיוני" בימנו,צריך להמשיך ולחנך את הדורות הבאים,כדי שיזכרו את המטרה - ארץ ישראל על שני עברי הירדן,וזה אחד התפקידים של בית"ר קיום. -פה מסתיים החלק הראשון - על החד-נס,בחלק שני נדבר על החלוץ וההקרבה שלדעת ז'בוטינסקי האדם צריך לעשות למען אותו אידיאל נשגב! כל הפילוסופיה של תרומפלדור מתמצית בשתי מילים "אין דבר",תרופמלדור היה החלוץ במובן הז'בוטינסקאי: מוכן לעסוק בכל תעסוקה המשרתת את השגת היעד של תקופת הפריצה. ז'בוטינסקי מגדיר את החלוץ באופן הבא: "ייתכן שנאיבי אני, אולם, עת שמעתי בראשונה את ההגדרה 'חלוץ', כך הבנתי אותה: געגועים על קרבנות, על קרבנות קשים ביותר למען אידיאל גדול. אולם בטוח אני בדבר אחד: כך הבין את המושג 'חלוץ' יוסף תרומפלדור, עד שמעתי בפעם הראשונה ב-1917,בחדר קטן בלונדון,מפיו את התכנית על הוואנגארד,ובטחוני שכך הבינו את הדבר גם החלוצים הראשונים, האמיתיים; ואם לא כך היה הדבר, מה הסיבה שהם שרו בהתלהבות כזו 'לאכול לחם וללבוש בגד'?[...] אין איש מחויב להיות חלוץ ולהביא קרבנות, אולם החלוץ הוא רק האיש, המביא קרבנות מבלי לעשות חשבונות-רוקח על מספרם ומבלי להעלות דרישות בעד קרבונותיו". אף אחד לא מחויב להיות חלוץ,החלוץ הוא מתנדב לכל משימה נדרשת מרצונו החופשי,אומר ז'בוטינסקי: "הוא יודע,שלהיות חלוץ - פירושו לסבול,כי בארץ חדשה, שבה אין דבר בטוח, חי הפועל חיים קשים הרבה יותר,מאשר בארצות הישנות הנורמליות. אם תנאים כאלו אינם נראים בעינינו,אין איש מכריח אותו להיות מתנדב וחלוץ" החלוץ הוא מתנדב,שלא מחפש סיפוק עצמי,לחלוץ שהוא מתנדב אין תביעות מהם,אלא רק מעצמו. "[...]אם גאוותך מושלמת היא,שגם סיפוק עצמי עמה,גאווה שאינה זקוקה להוקרתם של אחרים,גאון אשר עיקרו במתן ביטוי חוזר ונשנה למנגינת נפשך הטבעית,אזי תישאר במקומך, תמשיך לחצוב את דרכך בלי שים לב לכך, באם ישימו השמים לב אליך, באם השערים פתוחים המה, או נעולים, עד אשר ייפתחו וגם האזניים האטומות, או שתיעלם כליל - גאה". לסיום - אני מאחל לכולנו שיום אחד נהפוך לחלוצים =]