החגים בפתח
שלום לכולם. רציתי לשתף אותכם בחשש שעולה לעיתים תכופות מהרגלים בזמן האחרון. אני בא מבית דתי. רוב המשפחה המורחבת שלי דתית. ולכן, כל מערך החגים מקבל תמיד משמעויות כפולות של הווי ושל דת. החג שהוא יותר מכל החג של המשפחה המורחבת הוא פסח. פרט לשני מקרים, כל שנה מאז שאני זוכר, אנו מקיימים את ליל הסדר בבית של דודים שלי, ההורים של ציקי. גם בשנה שעברה. ציקי היה אז בצבא, והגיע לחופש לחג, והיה איתנו בסדר. זכינו. אני אפילו זוכר כמה התבדחנו על חשבונו כשירש את תפקיד חלוקת האגוזים. אמרנו לו שזה סימן שהוא יחתן השנה, מפני שהוא הצעיר באחים והיחיד שאינו נשוי, ותפקיד זה עבר בין כולם בשנה שלפני החתונה. אצלו זה היה בשנה שלפני משהו אחר.. בקיצור, אני מאוד בלחץ לפני החג השנה, לא רק מפני שזו שנה ראשונה בלעדיו, אלא מפני שהשנה אנחנו חוגגים סדר לבד, לא עם המשפחה שלו, ולמרות שזה בטח ייקל, אני מפחד שלא תהיה לי את החוויה של "חג ראשון בלעדיו"... אני נשמע הגיוני? אני מפחד שהסדר יהפוך להיות שולחן אבלות, ואם הוא לא יהיה כזה, אני מפחד שנעביר אותו בלי לזכור את ציקי.. כמו שכבר אמרתי בהודעה הקודמת, אני היחידי בבית שממש מתמודד עם זה. דודה שלי (לא אמא שלו, דודה אחרת) גם קשה לה עם זה והיא בוכה הרבה. אצלנו בבית לא בוכים. כל פעם שיש לנו ארוחה משותפת, של המשפחות והנושא עולה, אני והיא נשארים בוכים על השולחן ואמא שלי מדברת ומדברת... אני מפחד שהסדר יהפוך להיות כזה.. תודה על הקריאה, ואני צטער על ההודעות הארוכות..
שלום לכולם. רציתי לשתף אותכם בחשש שעולה לעיתים תכופות מהרגלים בזמן האחרון. אני בא מבית דתי. רוב המשפחה המורחבת שלי דתית. ולכן, כל מערך החגים מקבל תמיד משמעויות כפולות של הווי ושל דת. החג שהוא יותר מכל החג של המשפחה המורחבת הוא פסח. פרט לשני מקרים, כל שנה מאז שאני זוכר, אנו מקיימים את ליל הסדר בבית של דודים שלי, ההורים של ציקי. גם בשנה שעברה. ציקי היה אז בצבא, והגיע לחופש לחג, והיה איתנו בסדר. זכינו. אני אפילו זוכר כמה התבדחנו על חשבונו כשירש את תפקיד חלוקת האגוזים. אמרנו לו שזה סימן שהוא יחתן השנה, מפני שהוא הצעיר באחים והיחיד שאינו נשוי, ותפקיד זה עבר בין כולם בשנה שלפני החתונה. אצלו זה היה בשנה שלפני משהו אחר.. בקיצור, אני מאוד בלחץ לפני החג השנה, לא רק מפני שזו שנה ראשונה בלעדיו, אלא מפני שהשנה אנחנו חוגגים סדר לבד, לא עם המשפחה שלו, ולמרות שזה בטח ייקל, אני מפחד שלא תהיה לי את החוויה של "חג ראשון בלעדיו"... אני נשמע הגיוני? אני מפחד שהסדר יהפוך להיות שולחן אבלות, ואם הוא לא יהיה כזה, אני מפחד שנעביר אותו בלי לזכור את ציקי.. כמו שכבר אמרתי בהודעה הקודמת, אני היחידי בבית שממש מתמודד עם זה. דודה שלי (לא אמא שלו, דודה אחרת) גם קשה לה עם זה והיא בוכה הרבה. אצלנו בבית לא בוכים. כל פעם שיש לנו ארוחה משותפת, של המשפחות והנושא עולה, אני והיא נשארים בוכים על השולחן ואמא שלי מדברת ומדברת... אני מפחד שהסדר יהפוך להיות כזה.. תודה על הקריאה, ואני צטער על ההודעות הארוכות..
