החברה הכי טובה.......

[ברבי עצובה]

החברה הכי טובה.......

התגעגתי אלייך...אני לא אשקר ,אני מתה מגעגועים. היינו חברות כל כך טובות , כמו אחיות , הרגשתי שאת אחותי הקטנה. איך ככה התרחקנו..אמרת שתמיד לא משנה מה את תיהי שם בשבילי ,לא משנה באיזה שעה והיית. אני כותבת לך מתוך הלב ,למרות שבטח לא תראי את זה אף פעם. אני כבר לא חשובה לך יותר ,אבל הבטחת...הבטחת שנשאר חברות לנצח.. הבטחת ששום דבר לא יפריד בנינו , אהבתי אותך כל כך אני עדיין אוהבת . חבל שככה זה נגמר שאנו עוברות כמו שתי זרות ואפילו מבט אין בנינו ,חבל שאת כבר לא מספרת לי מה קורה אצלך בלב. ? איך פעם היינו יוצאות קורעות את העירצוחקות על כל העולם.....אלכוהול מסיבות מבלות כל היום וכל הלילה , ניצלנו ת'חיים עד תום. את היית החברה הכי הכי , בגלל הספונטניות , הכייף..לא חשבת הרבה וגם אני לא...היינו אותו הדבר. את תמיד אמרת שאני החצי השני שלך..חחח שאם הייתי גבר היינו מתחתנים. חבל...כואב לי לשמוע מאחרים שאת מתחתנת...כואב לי לשמוע שזה לא כמו פעם שבטח היית רצה לספר לי מרוב התרגשות... והיינו בוכות ביחד מהתרגשות והייתי מלווה אותך לכל מקום... תמיד דיברנו על זה שכשנתחתן כל אחת תדפוק שמלה כאילו אחות מתחתנת.. אני מקווה שתתדפקי ת'שימלה של החיים שלך...ושתיהי הכלה הכי יפה שייש. ויהיה לך כל מה שחלמת(שחלמנו) תיהי מאושרת... אני אפילו לא יודעת אם אני מוזמנת..אבל גם אם כן ,אני לא בטוחה שאני אלך יכאב לי יותר מדיי לראות איך את חולקת את הרגעים המאושרים שלך אם החברות החדשות שלך שבחיים לא יאהבו אותך כמוני. יש לי כל כך הרבה לספר לך , התגעגעתי , זולגות לי דמעות... עברו עליי כל כך הרבה דברים בחודשים האלה...ואת תמיד אמרת שיתי שם ,חיכיתי ולא באת...כבר לא עניינתי אותך יותר ,אבל אלה החיים , לפעמיים חברים נפרדים וכל אחד ממשיך לדרכו ,לפעמים כבר אין שפה משותפת ,לפעמים מתאכזבים אחד מהשני ואי אפשר כבר לדבר , קשה לסלוח ,קשה להמשיך כאילו כלום לא קרה.. איכזבת אותי... אני מוקפםת בהמון חברות ,אפילו בבחור חדש , כן ונורא נחמד לי , אבל אני מרגישה בדידות אני חושבת אולי בעצם אף פעם לא היינו חברות , אולי בעצם ,אני לא יודעת אולי אני סתם עוד חברה בשבילך. אבל ילדה ,את עדיין ילדה , אני מקווה שתהי מאושרת ושיהיה לך רק טוב ... מכל הלב מזל טוב.. אני.

 

[קורות חיי]

כמה כואב לאבד חברה

לפני כחצי שנה עברתי משהו דומה עם חברה טובה מאוד שהיינו בקשר מאוד הדוק וקרוב 18 שנים. חלקנו סודות, חויות, עצב ושימחה, עליות ומורדות ורגעים ניפלאים ומרגשים יחד. כשזה ניגמר הירגשתי ממש ריקנות גדולה וכאב גדול. היא חסרה לי מאוד ורק לאחרונה אני מתחילה להבין שזה המצב ועלי לקבל אותו. אני מוצאת דרכים אחרות למלא את המקום שלה שנישאר ריק אצלי. אני מבינה אותך מאוד .

 

[האיש מקצה הרחוב]

אני כל כך מזדהה עם הדברים!

גם לי היו חברי ילדות שבשלב מסויים דרכינו נפרדו. והמחשבות שרצו לי בראש בשנות הילדות, מזכירות מאוד את מה שתיארת: שהחברות היא לנצח, ולא נשנה מה יקרה, ושלעולם לא נשכח אחד את השני. אבל בניגוד אלייך, אצלי "לא כל כך נחמד" כרגע בחיים. אם אני הייתי מוצא מישהי כמו שאת מצאת, אני כמעט בטוח שהדבר היה משפר בהרבה את הרגשתי לגבי החברים ההם, ואולי אף הייתי שוכח מהם לחלוטין. אוי, כמה הפכפכים הם החיים. יום אחד אתה מהווה את רוב עולמו של אדם אחר, ולמחרת הוא כבר לא מתעניין בגורלך. כמה צובטת בלב המחשבה על אותם אלה שכל הזמן בליבנו, ואנחנו לעומת זאת - לא בליבם יש ימים שבהם כל מה שבא לי לעשות זה רק לשבת עם אחד מהחברים "ההם" ולהעלות זכרונות עד אור הבוקר אני תמיד אתגעגע אליהם אתגעגע למי שהיינו ...ואולי למי שאני רוצה לחזור להיות בעתיד.