"החברה הכי טובה"
רציתי לשתף באחת האכזבות הקשות שספגתי בחיי. מדובר באכזבה מחברה שחשבתי שהיא באמת חברה טובה. החברות בינינו התחילה לפני 15 שנה בערך כשהיינו בנות 15. אף פעם לא הייתי החברה הכי טובה בשבילה אבל היא בשבילי היתה האחת והיחידה. למרות שאני יפה וחכמה ממנה, תמיד הערצתי אותה על הכריזמטיות שלה ועל העובדה שכולם אוהבים אותה. בזמן שלמדתי באוניברסיטה בעיר אחרת, הקשר התרופף והיא לא עשתה כלום כדי לחדש אותו למרות ניסיונותי. למרות זאת כשעמדתי להתחתן רציתי להזמין אותה לחתונה ונפגשתי איתה. היא הייתה בתקופה לא טובה אחרי מערכת יחסים שנכשלה ואני עשיתי הכל כדי שתצא מזה ואף הכרתי לה את חברו הטוב של בעלי. השידוך הצליח והיום הם נשואים באושר +ילד.חזרנו להיות בקשר טוב, אבל תמיד היתה לי ההרגשה שהיא חברה שלי רק בגלל שהיא חייבת לי כביכול על שהכרתי לה את בעלה. זכורים לי הרבה רגעים שהיא פגעה בי למרות ה"חברות" בינינו. כך לדוג' היא טרחה לציין לי לאחר שהתחתנתי שהיא לא אהבה את המקום, לא אהבה את הרב וכו'. הקטע הוא שהם כזוג התחברו לכל החברים של בעלי ובגלל שהם כאלה שמזמינים המון לביתיהם ושומרים על קשר הם הפכו למרכז הענינים ואנחנו נדחקנו לפינה. הם אלה שהיו מודיעים על מפגש חברתי ולולא הם לא היינו יודעים על כך. אבל למרות זאת האמנו שהם חברים טובים- קנינו להם מתנות בימי הולדת שלהם ושל הילד, נפגשנו כל שבת וכו'. אני שמתי לב שבמפגשים חברתיים הם חוששים כאילו להפגין את הקש הטוב איתנו ומתייחסים אלינו רגיל כמו לשאר הזוגות. כשהערתי את תשומת ליבה של חברתי, היא אמרה שבעלה טוען שעדיף שבחבר'ה לא יהיו קבוצות ושהיא תתנהג רגיל עם כולם ולא לתת למישהי (אני)יחס מיוחד. לא הבנתי את הזכות שלו להתערב לנו בחברות אבל הבלגתי. עם הזמן גיליתי שהם מתנהגים בניטרליות וכאילו חוששים שמישהו ידע שיש לנו קשר קרוב יותר. שמנו לב גם שבמפגשים כאלה הם בקושי מדברים איתנו. ואז לפני כחודש הכל התפוצץ ואמרתי לה מה אני חושבת. היא בערך הבינה. אמרתי לה שהטעות שלי היתה לצפות ממנה לכל כך והיא אמרה שכדאי לנו להיפגש ולדבר. לאחר שהתקשרתי אליה בערב היא כבר לא נשמעה אותו דבר והיה ברור לי שמישהו דיבר איתה וכנראה אמר לה שהיא לא צריכה להתנצל- כנראה בעלה. וזהו מאז נפסק הקשר וכואבת לי הקלות בה היא ויתרה עלי. אשמח לעידוד והתייחסות למי שהגיע עד כה וקרא את השתפכותי. תודה
רציתי לשתף באחת האכזבות הקשות שספגתי בחיי. מדובר באכזבה מחברה שחשבתי שהיא באמת חברה טובה. החברות בינינו התחילה לפני 15 שנה בערך כשהיינו בנות 15. אף פעם לא הייתי החברה הכי טובה בשבילה אבל היא בשבילי היתה האחת והיחידה. למרות שאני יפה וחכמה ממנה, תמיד הערצתי אותה על הכריזמטיות שלה ועל העובדה שכולם אוהבים אותה. בזמן שלמדתי באוניברסיטה בעיר אחרת, הקשר התרופף והיא לא עשתה כלום כדי לחדש אותו למרות ניסיונותי. למרות זאת כשעמדתי להתחתן רציתי להזמין אותה לחתונה ונפגשתי איתה. היא הייתה בתקופה לא טובה אחרי מערכת יחסים שנכשלה ואני עשיתי הכל כדי שתצא מזה ואף הכרתי לה את חברו הטוב של בעלי. השידוך הצליח והיום הם נשואים באושר +ילד.חזרנו להיות בקשר טוב, אבל תמיד היתה לי ההרגשה שהיא חברה שלי רק בגלל שהיא חייבת לי כביכול על שהכרתי לה את בעלה. זכורים לי הרבה רגעים שהיא פגעה בי למרות ה"חברות" בינינו. כך לדוג' היא טרחה לציין לי לאחר שהתחתנתי שהיא לא אהבה את המקום, לא אהבה את הרב וכו'. הקטע הוא שהם כזוג התחברו לכל החברים של בעלי ובגלל שהם כאלה שמזמינים המון לביתיהם ושומרים על קשר הם הפכו למרכז הענינים ואנחנו נדחקנו לפינה. הם אלה שהיו מודיעים על מפגש חברתי ולולא הם לא היינו יודעים על כך. אבל למרות זאת האמנו שהם חברים טובים- קנינו להם מתנות בימי הולדת שלהם ושל הילד, נפגשנו כל שבת וכו'. אני שמתי לב שבמפגשים חברתיים הם חוששים כאילו להפגין את הקש הטוב איתנו ומתייחסים אלינו רגיל כמו לשאר הזוגות. כשהערתי את תשומת ליבה של חברתי, היא אמרה שבעלה טוען שעדיף שבחבר'ה לא יהיו קבוצות ושהיא תתנהג רגיל עם כולם ולא לתת למישהי (אני)יחס מיוחד. לא הבנתי את הזכות שלו להתערב לנו בחברות אבל הבלגתי. עם הזמן גיליתי שהם מתנהגים בניטרליות וכאילו חוששים שמישהו ידע שיש לנו קשר קרוב יותר. שמנו לב גם שבמפגשים כאלה הם בקושי מדברים איתנו. ואז לפני כחודש הכל התפוצץ ואמרתי לה מה אני חושבת. היא בערך הבינה. אמרתי לה שהטעות שלי היתה לצפות ממנה לכל כך והיא אמרה שכדאי לנו להיפגש ולדבר. לאחר שהתקשרתי אליה בערב היא כבר לא נשמעה אותו דבר והיה ברור לי שמישהו דיבר איתה וכנראה אמר לה שהיא לא צריכה להתנצל- כנראה בעלה. וזהו מאז נפסק הקשר וכואבת לי הקלות בה היא ויתרה עלי. אשמח לעידוד והתייחסות למי שהגיע עד כה וקרא את השתפכותי. תודה