מור המאד שפוי ורגוע
New member
הזר!
הזר\ קאמי המחזה 'הזר' מספר על מסע של אדם בין מות אימו לבין גזר דינו על רצח שביצע. אי אפשר כל כך להגדיר עלילה במחזה אבסורד, אבל מבחינת מה שקורה על גב הבמה, זה בערך מה שמתרחש. קאמי, מגדולי אומנות האבסורד הוא בערך גם הכי קטנוני. בעוד הגדולים בז'אנר משתמשים בדרך המשל כדי להמחיש את חוסר המשמעות של האנושות, קאמי- השתמש בעלילה מעולם המציאות והדביק לאנשים מעולם המציאות תכונות של אבסורד... קאמי- הציג סצינה של בית משפט מעולם המציאות שבתוכה כל דמות הפכה מוגזמת ואבסורדית- ובך העלילה נפלה בין הכסאות. מצד אחד- מדובר בשימוש גאוני בחלל ובמה- שולחן עגול מסתובב ועצום מכסה את רוב שטח הבמה הפצפונת, ארבעה אנשים, חולקים מספר נפשות מלבד השחקן בתפקיד הראשי, וכל דמות מהוקצת, והבימוי גאוני, עלילה היכולה להתפרס כסרט שלם בעשרות מקומות צילום- הועברה לסיפור המסופר סביב שולחן. מצד שני- רוב המשחק בהצגה טכני, ההצגה מונטונית, ארוכה ומתישה מדי, מלאה בפאוזות מרדימות, רוב ההצגה אנחנו צופים באותו צבע ובאותם מונולוגים שקודחים בתוך המוח. מצד שלישי- שני שחקנים רוסים יש בהצגה. השחקן בתפקיד מדבר בכבדות, והעגה הרוסית משתמעת מתוך הטקסט-אבל בהצגה בולט מאד הכבוד לבמה, הכבוד לפרטנרים, והכבוד לטקסט, אף על פי שהוא אינו משוחק ועובר בצורה חלק לקהל. מצד רביעי- הצבע הפרינג'אי שבו שימוש בבובות של זקנים בתור קהל, ובשולחן כ- במה על במה, גאוני, מרתק לצפות בסוג אחר של תאטרון. מצד חמישי- רוב ההצגה מוטלת על כתף של אדם אדיש, שאינו מגיב לסביבה, ולחברה, כמעין משהו כבוי בו, ועל דמות כל כך רדומה אי אפשר לבסס שעה וארבעים של הצגה. נקודות שהלכו לאיבוד בהצגה- * שונא אדם, קר ואדיש נשפט על רצח שביצע ולא על זה שהוא אדם רע * בהצגה מאשימים את המדע הפסיכולגי במקום את האנשים העושים בו שימוש לא נאות
הזר\ קאמי המחזה 'הזר' מספר על מסע של אדם בין מות אימו לבין גזר דינו על רצח שביצע. אי אפשר כל כך להגדיר עלילה במחזה אבסורד, אבל מבחינת מה שקורה על גב הבמה, זה בערך מה שמתרחש. קאמי, מגדולי אומנות האבסורד הוא בערך גם הכי קטנוני. בעוד הגדולים בז'אנר משתמשים בדרך המשל כדי להמחיש את חוסר המשמעות של האנושות, קאמי- השתמש בעלילה מעולם המציאות והדביק לאנשים מעולם המציאות תכונות של אבסורד... קאמי- הציג סצינה של בית משפט מעולם המציאות שבתוכה כל דמות הפכה מוגזמת ואבסורדית- ובך העלילה נפלה בין הכסאות. מצד אחד- מדובר בשימוש גאוני בחלל ובמה- שולחן עגול מסתובב ועצום מכסה את רוב שטח הבמה הפצפונת, ארבעה אנשים, חולקים מספר נפשות מלבד השחקן בתפקיד הראשי, וכל דמות מהוקצת, והבימוי גאוני, עלילה היכולה להתפרס כסרט שלם בעשרות מקומות צילום- הועברה לסיפור המסופר סביב שולחן. מצד שני- רוב המשחק בהצגה טכני, ההצגה מונטונית, ארוכה ומתישה מדי, מלאה בפאוזות מרדימות, רוב ההצגה אנחנו צופים באותו צבע ובאותם מונולוגים שקודחים בתוך המוח. מצד שלישי- שני שחקנים רוסים יש בהצגה. השחקן בתפקיד מדבר בכבדות, והעגה הרוסית משתמעת מתוך הטקסט-אבל בהצגה בולט מאד הכבוד לבמה, הכבוד לפרטנרים, והכבוד לטקסט, אף על פי שהוא אינו משוחק ועובר בצורה חלק לקהל. מצד רביעי- הצבע הפרינג'אי שבו שימוש בבובות של זקנים בתור קהל, ובשולחן כ- במה על במה, גאוני, מרתק לצפות בסוג אחר של תאטרון. מצד חמישי- רוב ההצגה מוטלת על כתף של אדם אדיש, שאינו מגיב לסביבה, ולחברה, כמעין משהו כבוי בו, ועל דמות כל כך רדומה אי אפשר לבסס שעה וארבעים של הצגה. נקודות שהלכו לאיבוד בהצגה- * שונא אדם, קר ואדיש נשפט על רצח שביצע ולא על זה שהוא אדם רע * בהצגה מאשימים את המדע הפסיכולגי במקום את האנשים העושים בו שימוש לא נאות