הזנחה עצמית

[איןכינויפנוי]

הזנחה עצמית

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, איך לספר לכם על הילדה שנאלצה להוריד פרופיל, להסתדר לבד, לא לדעת איך להתנהג, כי אין מי שיסביר, אין מי שיכוון, אין מישהו בעל הכלה בסביבה. לראות את ההורים באפיסת כוחות מהתרוצצות בבתי חולים בשל המחלה הנדירה של האחים היקרים שלי, גרם לי אט אט לאבד את הרצון בתשומת לב שלהם. אני אסתדר, אני אהיה בסדר, למרות שאני ילדה, למרות שאני לא יודעת מהחיים שלי. אני לא אקח מהם אנרגיות חיוניות שהם יכולים להשקיען במי שזקוק להן יותר. אני אכווצ'צ' את גופי קטן קטן ובכלל לא תשימו לב אלי. ניסיונו ההתקרבות שלי להורים נכשלים בזה אחר זה. אין לי מושג מהו מגע, בטח שלא מחבק ועוטף. fast forward >> כיום אני בת 28, את אותה הזנחה שעברתי בילדותי ובשנות נעוריי אני מעוללת לעצמי. קשה לי להרגיש ש"מגיע לי", קשה לי להשקיע בעצמי, שלא לדבר על לטפח. אני בטיפול כחצי שנה, אפילו לטפל קשה לי עד בלתי אפשרי להגיע. אני מאוד אשמח אם תוכלו לתת לי עצות איך לשקם את תחושת הערך העצמי, בפעולות יום יומיות אפילו, הכי קטנות, איך לחשוב ולהרגיש שאני מספיק חשובה כדי להשקיע מאמץ בחיים טובים יותר עבורי. תודה

 

[bridges]

אילו היה מתכון לשיפור תחושת העצמי...

דבר ראשון אני רוצה להוכיר אותך על כך שלקחת אחריות על חייך ופנית לטיפול. אני משער שזו הייתה החלטה פשוטה.

דבר שני, השאלות שאני מציב בפנייך כאן אינן תחליף לטיפול, הן נועדו להשלים את הטיפול ולאפשר לך לגלות את התשובות לשאלה הספציפית שלך. שוב פעם, המטרה היא לגלות את אותן פעולות ספציפיות יומיומיות שיאפשרו לך לשקם את תחושת הערך העצמי שלך. השאלה הראשונה (שבה התחלתי בנושא): אילו היה מתכון לשיפור תחושת הערך העצמי, מתכון שהיה מאפשר לך להפטר מתחושת הכעס על הורייך, מתכון שהיה מאפשר לך להפטר מתחושת "אני כאן לבד בעולם, אין מי שיכוון או יתמוך בי, שישים לב אליי". אילו היה מתכון כזה: מי את היית? איזה בת אנוש היית? אני מזמין אותך לחשוב על השאלה הזו ורק לאחר מכן לשאול את עצמך: מה היו הדברים שהיית עושה כבת אנוש כזאת? איך היית נוהגת ביומיום? רונן

 

[ענבל כהן חמו]

ילדה קטנה, כל כך קטנה

יקירה, את מספרת סיפור קשה מאוד, ממקום שמודע ומבין את הדבר. ראשית, המשיכי בטיפול, זו הדרך שלך לשינוי. היי סבלנית, זה יקח זמן. אני רוצה להציע התבוננות במצב דרך הדמויות הפנימיות שלך. לכל אחד מאיתנו גלריה של דמויות פנימיות אשר תפקידן להכיל חלקים מתוכנו, ולהגן עלינו. מה שכתבת בא מתוך האני המנהל שלך - זה שיודע לראות את הדברים בראיה מפוכחת ובוגרת. אני מציעה לנסות ולנהל דיאלוג עם הילדה הקטנה והפצועה בתוכך. זו שהיא כל כך קטנה שאין עבורה מקום, אין עבורה חיבוק. שאלי אותה, מתוך האני המנהל שלך - את השאלות שאת שואלת. שאלי - למה היא זקוקה? מה את יכולה לתת לה? דרך טובה לנהל את הדיאלוג הזה היא בכתב. כתבי כמו שכותבים מחזה - אני מנהל: אני רוצה לדבר עם הילדה הקטנה שבתוך (שמך). ילדה: ... אני מנהל: איך קוראים לך? ילדה: נסי לכתוב מה שעולה מיד כשהוא עולה ולראות מה יוצא. זכרי שיש לך את הכוחות. תמיד היו לך, גם אם נדמה לך לרגעים שאין.

 

[ד קלי מאמן אישי]

טיפוח עצמי

שלום לך את יודעת זה מצוין ללכת לטיפול אני באמת חושב כך בטיפול מבינים שהיית ילדה שלא היה פנאי עבורה כי שני האחים היו חולים במחלה נדירה ולכן את מזניחה את עצמך היום בונים לך סיפור חיים שהוא אמיתי אבל גם תירוץ מצוין להמשיך באותה המתכונת יש לך סיבה למה להמשיך להזניח כי בילדות היתה חוסר תשומת לב מה שהיה אז זה מה שיהיה בעתיד ? התשובה היא -לא !!! את היום אישה בת 28 תעשי רשימה של 10 דברים יומיומיים קטנים וגדולים שעשייה שלהם תשמש עדות לעצמך שאת משנה את הדפוס ומתחילה לטפח את עצמך תפרסמי את הרשימה הזו פה באתר ותתחייבי בפני עצמך לקיים אותה אם לא נוח לך לפרסם תשלחי לי אותה במייל או לכול מאמן אחר באתר קדימה לעבודה ! ! !

 

[יודה ב]

לאיןכינויפנוי היקרה

הרבה הוקרות על האומץ להצהיר ולסלוח להורים שלא הקדישו לך תשומת לב מספקת. הרבה הוקרות על הכוח להבין ולסלוח להם למרות מה שזה עשה לך. זה טוב שאת מטפלת בעצמך מתוך לקיחת אחריות על גורלך. מה שאני יכול לייעץ לך לעשות עוד, זה בסוף כל יום למצוא 3 דברים לומר עליהם תודה. את יכולה להתחיל מהדברים הסובבים אותך: השמש שזרחה לך, מנה טעימה שאכלת, לאט לאט להוסיף דברים שיש בך שאת אוהבת.