הזמן שלנו נגמר

הזמן שלנו נגמר

זמן פרידה.
מצב הצבירה העצוב ביותר.
אבל באותו היום,
היא סירבה לקבל את הסוף של הרגעים המתוקים האלה בשבוע.
בעודה מחכה למעלית,
היא החליטה לחזור על עקבותיה.
נכנסה לחדר.
סגרה ונעלה את הדלת מאחוריה.
כיבתה את האורות.
הוא היה המום.
לזה הוא בטוח לא ציפה.
אבל הוא לא עצר אותה.
לא אמר מילה.
היא נצמדה אליו בלי מילים.
הראש שלה בגובה החזה שלו,
והיא לא רצתה להשתחרר מהחיבוק הזה.
הרימה עיניה למעלה ופגשה את עיניו הכחולות כמו הים,
שרק לפני כמה רגעים, היו שקועות בשלה, במצב צבירה שונה לגמרי.

היא נשכה את השפה התחתונה,
והוא רכן אליה,
באצבעותיו שחרר את השפה התחתונה מבין שיניה.
והצמיד את שפתיו לשפתיה.
נשיקה מופלאה.
לשון מגששת אחר לשון,
ריקוד מטורף של לשונות ושפתיים.
ידיו הגדולות חוקרות את גופה,
יד מלטפת,
יד מחפשת.

ידיה הקטנות חוקרות את גופו.
יד מלטפת,
יד מחפשת.

הם מחליפים מקומות,
עכשיו הגב שלה לכיוון השולחן הגדול.
היא מתיישבת עליו והם ממשיכים להתנשק.
היא פותחת את החגורה שלו,
ומורידה את מכנסיו.
הוא מרים מעט את שמלתה.
מעביר יד בין רגליה מסיט מעט את תחתוניה, ואצבעותיו בתוכה.
אנחת הפתעה ועונג נפלטת מגרונה.
היא תופסת את איברו בידה. סוגרת עליו. מהדקת ועולה מעלה ומטה.
מושכת את תחתוניה למטה, ומכוונת אותו אליה.
כורכת רגליה סביבו ומקמרת את גבה לאחור.
עוצמת את עיניה ומתמכרת לתחושה..............................................................................................................

פתאום דלת המעלית נפתחת "קומה 0 - כניסה"
מנערת את ראשה מצד לצד וחושבת לעצמה "פאק, אני באמת עייפה" וצועדת למכוניתה.
 
יש כפתור

לעצירת חירום במעלית
בדיוק למצבים האלו שרוצים עוד קצת ליהנות בין הקומות
&nbsp
אבל מה אני מבין, אצלינו בעבודה אין מעליות
שיהיה יופי של סופ"ש
 
יצא לך טוב

אני לא יכול להתלונן
רכבות
מטוסים
מעליות
מעניין איך זה יצא בחללית
 
למעלה