הזכות לא לחפש
שלום לכולם, בזמן האחרון חשבתי הרבה על הנושא, ורציתי לשתף אתכם ולשמוע את דעתכם. האם באמת בן אדם לא יכול להיות מרוצה ומסופק בחייו גם ללא אהבה/ בן זוג? יש לי הרגשה שמגיל צעיר עושים לנו, בעיקר לבנות, שטיפת מוח: הטלוויזיה, הקולנוע, המגזינים והספרים מטפטפים לנו את המסר שאהבה היא האושר המוחלט, ערך עליון שצריך כל הזמן לשאוף אליו ולחפש אותו. מי שאין לו קשר חייו לא שלמים, חסר בהם משהו. אותי אישית שטיפת המוח הזו הכניסה ללחץ מיותר. ולחץ, כך למדתי, לא טוב באף תחום בחיים. משום מה, נדמה לי, רוב הבנים פטורים מהמירוץ הזה: הם יושבים בשלווה ומחכים שאהבת חייהם תגיע. שום דבר לא יוציא אותם מהאדישות. טוב, אני את ההחלטה שלי עשיתי: אני לוקחת פסק זמן מהבליינד דייטס, מודעות ההכרות וכל השאר. להיות לבד זה לא כל כך גרוע.בניוחד שזה רק עניין של כמה חודשים. מנסיון.ולא, זה באמת לא נסיון לשכנוע עצמי או נסיון לנחם את עצמי. מה אתם אומרים?
שלום לכולם, בזמן האחרון חשבתי הרבה על הנושא, ורציתי לשתף אתכם ולשמוע את דעתכם. האם באמת בן אדם לא יכול להיות מרוצה ומסופק בחייו גם ללא אהבה/ בן זוג? יש לי הרגשה שמגיל צעיר עושים לנו, בעיקר לבנות, שטיפת מוח: הטלוויזיה, הקולנוע, המגזינים והספרים מטפטפים לנו את המסר שאהבה היא האושר המוחלט, ערך עליון שצריך כל הזמן לשאוף אליו ולחפש אותו. מי שאין לו קשר חייו לא שלמים, חסר בהם משהו. אותי אישית שטיפת המוח הזו הכניסה ללחץ מיותר. ולחץ, כך למדתי, לא טוב באף תחום בחיים. משום מה, נדמה לי, רוב הבנים פטורים מהמירוץ הזה: הם יושבים בשלווה ומחכים שאהבת חייהם תגיע. שום דבר לא יוציא אותם מהאדישות. טוב, אני את ההחלטה שלי עשיתי: אני לוקחת פסק זמן מהבליינד דייטס, מודעות ההכרות וכל השאר. להיות לבד זה לא כל כך גרוע.בניוחד שזה רק עניין של כמה חודשים. מנסיון.ולא, זה באמת לא נסיון לשכנוע עצמי או נסיון לנחם את עצמי. מה אתם אומרים?