הזיות
הערב באוטובוס, בדרך הבייתה, כהרגלי התיישבתי ליד החלון וסתם הסתכלתי דרך החלון החוצה. ופתאום ראיתי דמות מוכרת מאוד ומיד עברה מחשבה: "הינה אימא". ז"א לא מחשבה, כאילו ידעתי שזאת היא, כאילו זה לא משהו חריג, זה ברור שאמא שלי גרה בת"א ולפעמים אני רואה אותה בחוץ. ואז התהפכה לי הבטן ומיד חזרתי לכדור הארץ והסתכלתי על אותה אישה שדומה לאמא שלי עד כאב: אותו גובה, אותו צבע שיער וגוון האור, אותו צבע של אודם, אותו סגנון לבוש.... אבל זאת לא אמא שלי ואפילו לא קרובת משפחה, סתם אישה זרה שבלי כוונה גרמה לי לכאב לב קטן וכמה דמעות. חייכתי לעצמי בעצב, ניגבתי את העיניים וחשבתי מה לא הייתי נותנת בשביל רק עוד רגע איתה.
הערב באוטובוס, בדרך הבייתה, כהרגלי התיישבתי ליד החלון וסתם הסתכלתי דרך החלון החוצה. ופתאום ראיתי דמות מוכרת מאוד ומיד עברה מחשבה: "הינה אימא". ז"א לא מחשבה, כאילו ידעתי שזאת היא, כאילו זה לא משהו חריג, זה ברור שאמא שלי גרה בת"א ולפעמים אני רואה אותה בחוץ. ואז התהפכה לי הבטן ומיד חזרתי לכדור הארץ והסתכלתי על אותה אישה שדומה לאמא שלי עד כאב: אותו גובה, אותו צבע שיער וגוון האור, אותו צבע של אודם, אותו סגנון לבוש.... אבל זאת לא אמא שלי ואפילו לא קרובת משפחה, סתם אישה זרה שבלי כוונה גרמה לי לכאב לב קטן וכמה דמעות. חייכתי לעצמי בעצב, ניגבתי את העיניים וחשבתי מה לא הייתי נותנת בשביל רק עוד רגע איתה.