אבוקדו מקולף
New member
הזיות.
ילדים גוססים על גדר תיל, עוד לא מתים, גם לא חיים, לא נשארה בהם מספיק רוח בשביל לצעוק, מספיק חיים בשביל לבכות, רק לסבול, דמם נשפך אל הקרקע שסופגת אותו בלהט, משתוקקת לטעום עוד, מרעידה את העולם בשביל עוד, התמכרות. גופות מהלכות ברחובות, לכל אחד מהם דרך משלו למות, כדור מהיר בראש, הרעלה שאחדיר אל מזונו, מיליוני חתכים בכל גופו, אושר עילאי בתוך ראשי, עוד אחד הלך. מרוב מחשבות אני לא שמה לב ומועדת, רגלי בגדו בי, הם צוחקים, טיפשים. טיפשים. הארץ תרעד מזעמי ותושביה יצטרפו בפחד לתנועתה, הם ישלמו על זה, כולם. הם יסבלו על שלעגו לי... אחת ניגשת אלי, אחת מהן, כולן נראות אותו דבר, עם ההבעה המלגלגת שלהם, מחפשות את חולשתי, מחפשות לצחוק עלי, אני אראה לה, אני אראה לכולן. "את בסדר?" היא לוחשת, מנסה לגרום לי לחשוב שאכפת לה ממני, טיפשה, אני כבר למדתי לא לבטוח בכם, בני האדם, לא ראויים לחיות כאן. רוצחים. "כן" אני ממלמלת לעברה בכעס וקמה, הולכת מהמקום במהירות, מתחילה לתכנן בראשי בדיוק מה אני אעשה לה, חומצה, טיפטוף איטי על ראשה, מוות מלא סבל. היא לא יוצאת לי מהראש, הטיפשה, האנושית, החלשה, בעלת עיני הנץ הכחולות והשפתיים האדומות כדם, אנושית, טיפשה. שוב ללכת ברחוב, לעבור בין כולם, להריח את הזיעה שלהם, לסבול מנוכחותם, מהמבטים המזלזלים שלהם, קדימה, תצחקו, תצחקו כי בקרוב תבכו ותתחננו לרחמים. זוג מאוהב הולך ברחוב מולי, זורק לעברי מבט מלא רחמים, רגשות, עוד סימן לחולשה, עלוב, עלוב כל כך. אבל למה היא לא יוצאת לי מהראש? עורה הלבן כשלג, שיערה השחור שירד אל כתפיה המושלמות, מלטף בצורה כל כך מדהימה את אגנה... די! היא רק עוד אחת מהן, מהטיפשים, גם היא תסבול, תסבול כמו כולם, אפילו יותר. זה תכסיס, הם מנסים להטעות אותי, להסיח את דעתי מהאמת, מהכאב של כולם, אבל הם לא רואים שאפילו יופי כל כך קסום לא יכול להטעות אותי, כל המין אנושי לא ראוי. ואני ביניהם. עכשיו היא שוכבת לצידי במיטה, מושלמת כתמיד, נראת כל כך שלווה. אני מוציאה את האקדח מהמגירה העליונה, שלושה כדורים, בשבילה, בשבילי ובשביל העולם. הסדינים נצבעים באדום, האדום המושלם, היא כל כך יפה... זריחה. שחר חדש. שחר של דם. ___________________________________________________________________ זה לא בדיוק הסגנון שלי, כתבתי את זה די מזמן ונתקלתי בזה בחיפוש אחרי העבר. ובסך הכל, למרות שזה קצת... לא רגיל, אני אוהבת את זה ורוצה לעבור על זה שוב על מנת לשפר. בשביל זה אני צריכה ביקורת. אז פירסמתי...
ילדים גוססים על גדר תיל, עוד לא מתים, גם לא חיים, לא נשארה בהם מספיק רוח בשביל לצעוק, מספיק חיים בשביל לבכות, רק לסבול, דמם נשפך אל הקרקע שסופגת אותו בלהט, משתוקקת לטעום עוד, מרעידה את העולם בשביל עוד, התמכרות. גופות מהלכות ברחובות, לכל אחד מהם דרך משלו למות, כדור מהיר בראש, הרעלה שאחדיר אל מזונו, מיליוני חתכים בכל גופו, אושר עילאי בתוך ראשי, עוד אחד הלך. מרוב מחשבות אני לא שמה לב ומועדת, רגלי בגדו בי, הם צוחקים, טיפשים. טיפשים. הארץ תרעד מזעמי ותושביה יצטרפו בפחד לתנועתה, הם ישלמו על זה, כולם. הם יסבלו על שלעגו לי... אחת ניגשת אלי, אחת מהן, כולן נראות אותו דבר, עם ההבעה המלגלגת שלהם, מחפשות את חולשתי, מחפשות לצחוק עלי, אני אראה לה, אני אראה לכולן. "את בסדר?" היא לוחשת, מנסה לגרום לי לחשוב שאכפת לה ממני, טיפשה, אני כבר למדתי לא לבטוח בכם, בני האדם, לא ראויים לחיות כאן. רוצחים. "כן" אני ממלמלת לעברה בכעס וקמה, הולכת מהמקום במהירות, מתחילה לתכנן בראשי בדיוק מה אני אעשה לה, חומצה, טיפטוף איטי על ראשה, מוות מלא סבל. היא לא יוצאת לי מהראש, הטיפשה, האנושית, החלשה, בעלת עיני הנץ הכחולות והשפתיים האדומות כדם, אנושית, טיפשה. שוב ללכת ברחוב, לעבור בין כולם, להריח את הזיעה שלהם, לסבול מנוכחותם, מהמבטים המזלזלים שלהם, קדימה, תצחקו, תצחקו כי בקרוב תבכו ותתחננו לרחמים. זוג מאוהב הולך ברחוב מולי, זורק לעברי מבט מלא רחמים, רגשות, עוד סימן לחולשה, עלוב, עלוב כל כך. אבל למה היא לא יוצאת לי מהראש? עורה הלבן כשלג, שיערה השחור שירד אל כתפיה המושלמות, מלטף בצורה כל כך מדהימה את אגנה... די! היא רק עוד אחת מהן, מהטיפשים, גם היא תסבול, תסבול כמו כולם, אפילו יותר. זה תכסיס, הם מנסים להטעות אותי, להסיח את דעתי מהאמת, מהכאב של כולם, אבל הם לא רואים שאפילו יופי כל כך קסום לא יכול להטעות אותי, כל המין אנושי לא ראוי. ואני ביניהם. עכשיו היא שוכבת לצידי במיטה, מושלמת כתמיד, נראת כל כך שלווה. אני מוציאה את האקדח מהמגירה העליונה, שלושה כדורים, בשבילה, בשבילי ובשביל העולם. הסדינים נצבעים באדום, האדום המושלם, היא כל כך יפה... זריחה. שחר חדש. שחר של דם. ___________________________________________________________________ זה לא בדיוק הסגנון שלי, כתבתי את זה די מזמן ונתקלתי בזה בחיפוש אחרי העבר. ובסך הכל, למרות שזה קצת... לא רגיל, אני אוהבת את זה ורוצה לעבור על זה שוב על מנת לשפר. בשביל זה אני צריכה ביקורת. אז פירסמתי...
