הזורעים בדמעה

[עוף כנף]

הזורעים בדמעה

"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" ואני לא זרעתי אפילו לא בדמעה ולא יכולה לקצור... לא השקיתי לא זבלתי ואפילו לא הפכתי את האדמה מבחירה... מנסה לעמוד זקוף כקיר תומך ברעידת האדמה שעוברת בזמן האחרון על ילדי. המהפכים התכופים איתם הם מתמודדים בפרק ב' של גרושי. הם, שרואים את אביהם משתנה לנגד עיניהם עד כדי (כמעט) חזרה בתשובה, והתחלת עישון (היה חילוני, שצחק על הדת, על תפילות, ועל מה שמסביב, וסיגריות תמיד דחו אותו) שמרגישים את רגליו דורכות עליהם במרוץ ללבבה של בת זוגו משכבר הימים. הם שרוצים שאעבור דירה למקום כ"כ רחוק כדי להימנע מההתמודדות הזאת איתו וסוג אחר של בכורים: השבוע, בפעם הראשונה, בני לא הלך למפגש השבועי עם האבא. איני יודעת אם לאבא זה כאב, אבל לי כאב לראות את הבן בכאבו. ו(מותר להגיד?) היה לי די מוזר לא להיות "לבד" ביום המפגש הקבוע מה שאומר, שכנראה התרגלתי לשגרה של להיות בלי הילדים...

 

[עוף כנף]

כמעט שכחתי: "חג שבועות שמח"

חג שמח!!

 

[michaly44]

היי שם למענם

התמיכה במצב כזה היא החשובה מכל. הוא עובר תהליך, מחפש עצמו..עובר שינויים כחמו כולנו אחרי שבר מסויים. אין לך את האפשרות לשנות זאת, רק להסביר לילדים. לכן אין גם טעם להצתער. מזלך שזה לא הפוך, והוא המפסיד בגדול. הילדים יגדלו..יבינו יותר כרגע תני לילד להוציא את הכאב ופשוט היי שם למענו. האקס שלי היה דתי בחו"ל, כפה עלינו חוקים משונים , וחזר בשאלה בארץ. בטוח שגם הוא עובר שינויים..ואני לא מתערבת. זה קרה שהיינו נשואים. לא היו הסברים או שיתוף..רק כפייה. תני לילדים את הבחירה לרצות להיות איתו. אם לא, אז לא. הם יודעים מה טוב להם והיכן.

 

[פייה קסומה]

עוף יקרה

הרבה חיבוק לך לתקופה הקשה הזאת, להיות קיר תומך לילדייך...משימה לא פשוטה, אבל רוצה להגיד משימה קדושה... רק מתוקה, אל תשכחי לדאוג גם לעצמך כמיטב יכולתך, ילדייך צריכים אותך חזקה, ולכן חשוב שלא תוותרי על להזין את עצמך, בחברות, חוגים, כתיבה פה, כל דבר שאת יכולה להבנות ממנו... בהצלחה, פייה

 

[רותי 44]

הזורעים בחכמה

יש לפעמים שהמצפון מייסר על שהנחנו לדברים לקרות ולא נלחמנו יותר, כשרואים את סבלם של הילדים ואת כאבם מוכנים לומר הלואי והוא היה נשאר, עם כל הרע וכל הקושי שהיו מנת חלקינו, רק לא לראות בכאבם של חסרי הישע התמימים. אך בימים אחרים כשהחופש כה מתוק והעתיד מבטיח וירוק את/אתה אומר לעצמך הם יתגברו על כך עוד יבואו ימים של חמלה וסליחה עוד נלמד לחיות איש לצד רעו בלי טינה בלי כעס בלי שנאה, ולכן הסוד טמון לא בכאב הפרידה בו אנו דשים וחורשים ומשקים אלא בתבונה שיש לגייס לבנות קשר יציב וחברי עם בן הזוג לשעבר שאת ילדינו יספק ויביא לשקט נפשי. כי את שאבד לא ניתן להשיב, אך מציאות חדשה חיובית אפשר להמציא.

 

[אסתי האחד]

../images/Emo140.gifהבנה עם האקס

כבר שש שנים אני מנסה והוא מנסה להפיק מזה תועלת ויתור על זכויות וממשיך להסית ולהשמיץ.כמה אפשר להיות היחידה שרוצה להושיט יד לשלום?כמה זמן אפשר להתעקש לבנות חיים של אחרי הגירושין לטובת הילדים?

 

[אסתי האחד]

../images/Emo122.gifמבינה לליבך

אכן את עוברת דברים לא קלים.אך מי הבטיחה שהחיים קלים וגירושין בפרט?

 

[s h o o s h a]

שינויים

הילדים עוברים תהליך של שינוי יחד ובמקביל לשינויים שעובר אביהם הם שרדו את הראשון (הגירושין) ולטעמי, הם ישרדו גם את זה. ומסיבה אחת פשוטה - ילדים הם "עם" סתגלן. זה קשה ולא פשוט לראות כיצד הופך אביהם מאדם אחד לאדם אחר אין בידיהם את הכלים שיש בידינו, המבוגרים, להתמודד עם המהפך, אבל, יש להם אמא שעושה את עבודתה נאמנה. היא נמצאת שם בשבילם הישארי שם אל תנסי להסביר אם לא נשאלת לדעתי, תכווני את הילדים לשאול את אביהם לפשר השינוי הוא זה שאמור לספק את התשובות ובכל מקרה - היי שם למענם עברתם את פרעה - תעברו גם את זה שבת שלום

 

[ניצת שושן]

מאתמול מנסה לחשוב

מה להגיד? איך אפשר להקל עליך? לא כל כך מוצאת את המילים תמיד כשזה מגיע לילדים זה לוקח אותי למקום שלהם. לא קראתי את התגובות לפני , אולי אחזור על דברי אחרים אבל... עופי עם כל הקושי זה המקום בו מה שאת יכולה לעשות זה פשוט להיות להיות שם עבורם , כמו שאת, את הסערה הזו הם עוברים ויעברו את הוא חוף המבטחים ,שם המים שקטים שם יש מקום לכאב שם יש מי שמכיל אותו. ואוו לכמה כוחות את נדרשת עכשיו מאמינה בך בכל ליבי שתמצאי אותם רק אל תשכחי יקירה שגם את זקוקה למילוי מצברים ואסור לך לוותר על המילוי נכון במקום מסויים גם השיגרה שלך נשברה ופתאום את לא לבד בשבת אבל הוא גדול הילד שלך , הוא לא זקוק לאישית לוחצת נכון? אז אל תשכחי את עצמך אישה גם עם השינוי הזה נסי להמשיך בדרכך... אצלי כבר מזמן הבנים לא הולכים לאביהם בשבתות וחגים אך למדתי בכל זאת בשבתות שהבת אצלו להתנהל כאילו ואני לבד זה אומר שבשבת שהיא אינה הם עושים למען עצמם בשבתות הללו אני לא מגישה , לא מפנקת אמנם הכל מוכן אבל השרות עצמי היום כבר קורה פעמים רבות שהם מפנקים אותי

עכשיו עופי כנראה הזמן בו גם את נדרשת לשינוי מסויים עשי אותו בדרכך מבלי לשכוח אותך בכל מקרה אנחנו כאן בשבלך את יודעת נכון?

 

[רות 2]

אז ילדיך ניכנסו לצומת דרכים

בחייהם שלהם ...... לא שלך(ובכוונה אני מפרידה) צומת בה הם לומדים קבלה מהי לקבל את השינוי שחל באביהם בעינין דת.. לקבל את משפחתו החדשה.. לקבל את הההתיחסות החדשה שלו לסיגריות.. לקבל גם את השינוי שחל בהם עצמם ...(לא רוצים לבקר את אבא השבת) *** עכשיו מהצד אפשר להתיחס לשינויים האלה או בשלילה או בחיוב תלוי לא פחות מה את, כאם מקרינה... (לעניות דעתי השיטחית בלבד בחרת להסתכל בשינויים האלה בשלילה) ** -דת יכולה להעשיר עולמו של אדם וכן משפחתו אם זו בחירתו -סיגריות ועישון מענגות ומרגיעות אדם גם זה עינין של בחירה -שימת דגש לכבד את בת הזוג החדשה לא בהכרח מצביעה על כך שהאב אינו מכבד את ילדיו... ילדים עומדים מול שינויים קיצוניים שחל באביהם לא בהכרך שנויים אלה פוגעים בהם .. וגם"לעקל" את השינויים "לזרום" עם השינוי לוקח זמן!!!! *** ואת כן זורעת כל הזמן!- את אהבתך כאם , את תבנית אישיותך ודרך חשיבתך לא פחות את כן תקצרי !-בעתיד באם תשימי דגש על השלילה או החיוב ע"י הסטה או ביקורת שלילית או חיובית .. ..תקצרי את דרך שיפוטם של הילדים כבוגרים... בדימעה ! -כן היא תמיד תהה שם הדימעה של שימחה ,ושל עצב היא תמיד תלווה אותנו בכל הנוגע לגדילתם של ילדינו **** דרייקוס המליץ ואפילו פותחה תורה שלמה.. הנוגעת להליכה עם המציאות מבלי לשנותה ,מבלי להתנתק פיזית ואו ריגשית מאותה מציאות חדשה.. העיקרון המלווה תורה זו היא שימת דגש על החיוב שבמציאות החדשה ולא רק על השלילי... (רות יכלה לבחור בתגובה של חיבוק ותמיכה, מעדיפה לתת לך דרך הסתכלות נוספת............אבל החיבוק נימצא שם....)

 

[ראש חסה]

רות.. אדלר לא דרייקוס.....

לפעמים תחושת הנטישה חוזרת ומתחזקת כאשר ניכנס לתמונה מר או גברת פרק ב' התגובות בין היתר זה ביקורת על הסיגנון החדש בלבוש בטעם,בתגובות, - פתאום הוא מסכים ללבוש גופיות ועוד בצבע אדם.. -פתאום הוא מעשן... -מה לו ולהצגות? -פתאום היא לובשת מיני -היא צבעה את השיער ...הרי היא תמיד אמרה שהיא מעדיפה את המראה הטיבעי... נתתי הכונה דוגמאות שיטחיים רק עלמנת להבליט את העיסוק בביקורת העיסוק של האם בביקורת על סיגנון החיים החדש של הגבר שהיא פעם שלה... על העדפותיו "המשונים" יכולים רק להכניס אותה ואת מי שסביבה לדיפרסיה... אני מסכים שיש לקבל את זה ואפילו לא לנסות להבין וזה לא אומר ששינוים פרטיים שלו ,שבו פוגעים בילדיו..

 

[עוף כנף]

../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif ואני התכוונתי

ואני התכוונתי לשינויים שמפריעים לילדים!!! לא לי. לילד מאד מפריע שהאבא מעשן על ידו. מאד מוזר לו שאביו, שביום כיפור לגלג על מסורת הצום, והפעיל את כל מכשירי החשמל האפשריים, כולל צפיה קולנית בסרטים, פתאום מגביל אותם במעשיהם, ומקדש על השבת... ואני, דווקא, בעד קידוש בשבת... אבי נוהג לעיתים לקדש, ואווירת הארוחה הרבה יותר נעימה... איני עוסקת בבקורת על השנויים שבחר לעבור. אלא אך ורק בפגיעה בילדים. אילו רק ידעת כמה אני שלמה בגרושים הללו...

 

[עוף כנף]

תודה לכולכם

על התגובות. לא זרעתי, לא השקעתי אנרגיות במציאת זוגיות מבחירתי, וברור לי שמדובר במצב זמני. משתדלת להיות להם לכותל, שומעת את קשייהם, מציעה להם לשוחח עם אביהם, שניהם והוא. "הוא גדול הילד שלך, הוא לא זקוק לאישית לוחצת" - כל כך נכון... הוא אפילו בקש: "אם התכוונת לצאת ולבלות, אל תשני תכניות בגללי. ובאמת התלבטתי... איכשהו יצא, שדווקא בפעם הזאת, הראשונה, הוא בקש את הקרבה, פתאום בקש עזרה בשעורים... ופתאום בקש לשבת ביחד. אז, הפעם, באמת הרגשתי טוב שהייתי שם. אולי העובדה שהבן יודע את ספור בגידתם המשותפת בבעלה ובי מורידה את סף הנכונות שלו לקבל את ההרכב הזה, וגם כאן איני יכולה לעזור. וכל כך מקווה שיסתגלו, שיעברו גם את זה... אז, שוב, תודה לכלכם, ושבוע של כיף!

 

[מצוטטת]

רק מילה קטנה

הקטע ההוא של הסיפור כבר לא שלך האפיזודה שמתחוללת שם... לא מתפקידך להרגיש שותפה ההשלכה של הסיפור היא כאב גדול שלך אין כל חלק בו...... אני אפילו בשלב זה הייתי מפסיקה (מנסה לפחות) לדובב לשיחה עם אביהם הרפי...... התמקדי בך את

בעצמך עם הכאב שעדין חדור בתוכך ושימרי את מעט האנרגיות עבור עצמך למענך ולמענם.....למען ילדייך ששם זרעת.....המון זרעת ולפרי הקרבה את את זוכה בכל יום וזו עזרתך הענקית עבורם שאת שם איתם , עם שאר ה"נדוניה" על אף הכאב, הם צריכים בדרכם להמשיך להתמודד מולו.

מחבקת

 

[חופשיה ברוח]

קיר תומך....

את שם בשבילם השינויים שלו...כבר לא שלך הם אבל הוא...אביהם לתמיד.. איש איש ודרכו להתפתח... זו דרכו, גם אם לא מוצאת חן... רק בתוך הקלחת והכאב... רק אל תשכחי גם את עצמך.. אחרת...הקיר יתמוטט.... אוהבת...

 

[עוף כנף]

../images/Emo140.gif תודה לכן !

 

[ophra]

"קצת" באיחור

ואחרי שהכל כבר נאמר... רוצה רק לצרף את ה-

ממני גם להשתתף בתמיכה הכוללת בך, כקיר התומך לילדייך עפ