עם שניהם
אם בנו של בן זוגי יגיד לי דבר שעשוי לפגוע בי מבחינת הרגש, אני אעלב. אם לא אשתמש במחשבה אהיה מובלת ע"י הרגש ואולי אחליט להתעלם ממנו כדי שלא אפגע שוב. אך אם אשתמש במחשבה, אני אבין שהוא בסך הכל ילד קטן ויכול להיות שאין לו מושג מה משמעות מה שהוא אמר או איך לי אישית זה גורם להרגיש. ואם אשלב את שניהם ביחד, אני אהיה מסוגלת להגיד לו מה משמעות הדבר שהוא אמר ואבקש ממנו שלא יחזור על זה יותר. ולעומת זאת, אם הייתי מובלת ע"י המחשבות בלבד היום לא הייתי נמצאת עם בן הזוג בגלל ש90% מהמחשבות פשוט זעקו שלא להיות איתו אם לא יותר אחוזים מהמחשבות. מאידך, המחשבות שעקו 100% ברגש טהור כן לככת על זה ולהיות איתו. השילוב של שניהם עזר לתכנן את העתיד ולא רק להסתכל על הרגע למרות שכאן משקל הרגשות חזק יותר ואילו במקרה הראשון, משקל המחשבות חזק יותר. מבחינתי, אי אפשר בלעדי אחד מהם. הם הולכים יד ביד ומאזנים אחד את השני. אם מובלים ע"י אחד מהם חסר פן שלם שאפשר להסתכל עליו שהוא חלק מהתמונה השלמה.