הו מה יפים הלילות הקסומים

[אוריאנה.]

הו מה יפים הלילות הקסומים

הכל התחיל ביציאה תמימה לבית-קפה. מקום כשר לפסח (כאילו שלמישהו היה אכפת, אבל למען הפרוטוקול והרפיוטיישן... שיהיה). היה אוכל מדהים, הגשה נעימה, שירות לבבי ויעיל ושיחה נהדרת. בלי שום ספק ביליתי בנעימים. עד שהגעתי הביתה. הלכתי לשירותים. עוד אני מהרהרת בקורות הערב ובעוד אני שולחת את ידי לנייר-הטואלט (החתוך לי מבעוד-מועד, כמובן. תלישת הנייר הינה עבודה ואין לבצע כל עבודה בשבת), הופיע לפתע פתאום כמו נשלף מתוך הסיוטים שלי והוא ענק, דביק, מרטיט ומגעיל קבלו אותו (רק קחו אותו כבר) הג`וק מהגיהנום. באותו רגע הצטערתי כפי שלא הצטערתי מעולם, על שאין לי גבר בבית. האקס שלי אולי היה סמרטוט עלוב-נפש, אבל להרוג ג`וקים הוא ידע. אוריאנה

 

[ה-שונית]

יקירתי

את בטוחה שזה לא משהו חום כזה שנדבק לך במהלך הניגוב לנייר הטואלט? שונית (שלא יודעת להתמודד עם זוועות בקנה מידה שכזה)

 

[שרון-ב-]

חייכי אליו...

חיוך מפתה שכזה... כמו כל זכר לשבריר שניה הוא יתבלבל ואז תני לו את המכה בראש... בחייך אוריאנה...יש לי הרושם שצריך יותר מג`וק בכדי להבהיל אותך