הותקפתי מינית בגיל בי"ס תיכון

[פנתרית סגולה]

הותקפתי מינית בגיל בי"ס תיכון

הלכתי ברחוב עם הילקוט הכבד ביד, לגמרי לבד ולכן "חולמת" ולא מסתכלת סביבי, ונער ערס (שהלך עם קבוצה) ניגש אלי מהר, ושלח ידיים לחזי ולאיבר מיני. מיד עבר הלאה, ונטמע בקבוצתו ובעוברים ושבים.
אני כבר אז הייתי לא חזקה, פיזית. אני נמוכת קומה ולכן הרגליים שלי קצרות יחסית לאנשים אחרים, וגם די חלשות. איני יכולה לרוץ מהר. לא היה לי סיכוי (ועוד עם הילקוט הכבד ביד) לאתר את הנבל, לרוץ ולתפוס אותו, וכפי שאני מדמיינת לי מאז ועד עתה, לחנוק אותו ואף לשבור את מפרקתו. לו היתה לי אפשרות, הלא לא היתה לי דרך להמלט משם. סביר מאד שהנערות והנערים בקבוצתו היו מדווחים עליי למשטרה, וגם האנשים שהיו שם. סביר שהחוק לא היה מבין את הצדק שבמעשה שלי.

הוריי, כפי שלא הכינו אותי לחיים בשום נושא, לא טרחו ללמד אותי להכות: הגנה עצמית כפי שקוראים לכך. ואני - מימיי לא היתה בי הנחישות להתמיד בלימוד הגנה עצמית (והמדריכים והקבוצות אליהם הלכתי היו לא מתאימים), ושלב אחרי שלב להתגבר על חולשתי הגופנית היסודית ועל הרתיעה הנפשית שלי מגרימת פגיעה גופנית לזולת. אגב, אמי (אבי בכלל היה נוכח-נפקד) אף פעם לא עודדה אותי להתמיד למרות קשיים. להיפך, היא תמיד אמרה לי להרים ידיים , לעזוב, אם קשה מדי.....

 

[catchet]

זהירות

מעלי

אני באמת מצטערת לשמוע על הטראומה שעברת. גם לי קרו דברים דומים בגיל הילדות וההתבגרות. לא ידעתי אז שמדובר בהטרדה או בתקיפה מינית, חשבתי פשוט שזו דרך הטבע...

 

[Madam and Violin]

חוויה טראומתית

אבל את יכולה להיות גאה בעצמך שלמרות שלא הכינו אותך לחיים אולי בכל זאת הצלחת ללמד את עצמך.

 

[פנתרית סגולה]

לצערי לא ממש.

אולי סיפרתי פה שבהמשך חיי הותקפתי מינית כמה פעמים, 2 פעמים ע"י ילדים ערסים!! ומשום שחונכתי לא להרים יד, בוודאי לא על ילדים, המפלצות הקטנות יצאו בלא פגע, ואני נותרתי עם חימה וקצף קשים שנמשכו שנים.

בקשר לאי הרמת ידיים בפני קשיים - כל חיי ברחתי מקשיים.

 

[Madam and Violin]

אני שמה רגע בצד את החוויה שעברת שהיא חוויה טראומתית שאינה

באשמתך.
בעניין החינוך להרמת ידיים,עדיין יש אחראיות מסוימת לכל אחד על החיים שלו, אם הבנת שאת מתוכנתת ככה זה הצעד הראשון לשנות את זה.
ההבנה הכי גדולה שלי בעניין היתה שלבים.
במקום לנסות "להתמיד" לזכור את כל ספר המילים לפסיכומטרי ביום או לרוץ שני קילומטר רצוף שלא רצתי קודם (ואז להפסיק בגלל כשלון חרוץ וכואב), נכנעתי ללמוד רק חמש מילים, ואז יום למחר הצלחתי עשר ואז פתאום שלושים...וכך גם עם הספורט. ובעקבות התובנה הזאת השתנו חיי מהקצה.
אף פעם לא מאוחר

 

[פנתרית סגולה]

תודה, חביבתי. אך מה לעשות ובאוניברסיטה למשל

הקצב נקבע ע"י המרצים? אינך יכולה לחלק לך את החומר לפיסות קטנות כרצונך, לא תעמדי בקצב הנדרש.

כיום, בביתי, אני באמת קוראת למשל ספרי מדע פופולארי, הדורשים ידע וחשיבה, בקצב שלי. כשאיני מבינה קטע , איני מתעכבת עליו. לאחר שסיימתי לקרוא ספר כזה אני מניחה אותו בצד לכמה חודשים ואח"כ חוזרת וקוראת בו. ובינגו! בקריאה השניה, לאחר ששכלי עיבד במעמקיו את החומר לאחר הקריאה הראשונה, אני כבר מבינה הרבה יותר טוב!
אבל האמת שאיני חוזרת לספר מתוך התעקשות להתמודד עם קשיים אלא משום שהספרים האלה מעניינים בעיני , עוסקים בדברים חשובים: רעיונות גדולים.
בקשר לחיזוק הגוף ורכישת טכניקות התמודדות עם גופים מאסיביים יותר משלי (ונפשות המוכנות יותר לנקוט באלימות), הרי גם פה העיקר תלוי במדריכים וכשרון ההוראה שלהם ונכונותם להקדיש זמן לכל מתאמנ/ת. עד היום לא פגשתי כאלה.
ייתכן ולו חייתי בחברה אלימה, היתה לי מוטיבציה חזקה ללמוד להכות ולהכריע גופנית זכרים תוקפניים. אינני חיה בחברה כזאת. נתקלתי בערסים ובמטורפים רק פה ושם. זו אגב הסיבה שהדברים גרמו לי להלם. הם באו במפתיע, out of the blue .

 

[Madam and Violin]

זו הסיבה שגם אני לא מתחברת לאוניברסיטה

כשמתעניינים במשהו אז יש יותר מוטיבציה אבל יכול להיות שזה לא נחוץ או הכרחי לעשות ספורט או ללמוד, למרות שחבל. את יכולה לאמן את עצמך, אבל בלי רצון או החלטה גם השלב והאתגר הכי קטן (לשים נעלי ספורט) לא יתבצע.

 

[האלזה]

אני מצטערת שזה קרה לך

 

[רסק לבבות]

אין אישה שזה לא קרה לה

גם לי.

חיבוק אוהב וחם ממני.

 

[פנתרית סגולה]

תודה, גברת לבב.

 

[פנתרית סגולה]

השאלה היא למה אין מערכה יסודית להכנת בנות

להתגברות על חולשתן הגופנית היחסית, ולהחזרה לזכרי הזבל מנה אחת אפיים.
כל החברות בעולם הן אלימות. בכל חברה בעולם זכרי זבל תוקפים נשים. איפה ההורים חושבים שאנחנו חיים? למה אינם מכינים את הבנות למאבק ?

 

[רסק לבבות]

צודקת בכל מה שאת אומרת

הלוואי שאמי היתה מחנכת אותי לקומפטנטיות ולהתגוננות, מזהירה אותי שאדע להתרחק או לפחות מסבירה לי מתי זה ב"טעות" ומתי זה לא, כשההטרדות הפיזיות האלו תמיד מחכות שם בחוץ לא משנה היכן את נמצאת. הטרדות מילוליות קיימות בכל מקום.