הורים

הורים

אני לא מצליחה להסתדר עם ההורים שלי. הם לא מפסיקים לצעוק (בכלליות, לא רק עלי), ככה שאני לא ממש מצליחה להירדם, שלא לדבר על לעשות דברים לבית ספר. כמובן, אני גם רבה איתם המון. אני מנסה להתרחק כמה שיותר מהבית, כדי להמעיט חיכוכים, אבל אי אפשר כל הזמן. איך אני יכולה להסתדר איתם?
 

gitta

New member
שלום רב לך

בהיותך מנהלת פורום סופרים ומשוררים צעירים, את בטח יודעת להשתמש היטב בעט ונייר (לא במחשב, הפעם). שבי וכתבי להם מכתב מהלב, איך מריבות ההורים "שורפות את העור הפסיכולוגי של הילדים שלהם" (ציטוט מד"ר פיל מקגרו). תסבירי להם מה הם גורמים לך, כמו למשל לברוח מהבית כדי למצוא קצת שקט נפשי. בכך תעזרי לכל המשפחה. בהצלחה, נשמה. אוהבתותך בלי שנפגשנו.
 

gitta

New member
יש עוד אפשרות ../images/Emo27.gif ../images/Emo63.gif

נוסף על כך את יכולה להביא להם כמתנה ספר הדרכה להורים, משהו עם דגש פסיכולוגי. זה יהיה רמז עבה מכדי שיוכלו להתעלם.
 

gitta

New member
עכשיו נפל אצלי האסימון

מהמשפטים שבתחתית ההודעה שלך, שלפי דעתך מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח. זהו שאני דוגלת בדיוק בהיפך. ככל שתדברי יותר בשקט, כן ייטיבו להקשיב לך. ראית את הסרט "הלוחש לסוסים"? אז אמנם הורייך הם בני אדם, אך זה עובד אצלם בדיוק באותו אופן. לחישה יכולה להיות רועמת, אם אומרים בה דברים חכמים.
 

gitta

New member
אם כך

אני יכולה רק להציע לך להבין, לזכור ולהפנים את המשפט האומר ש"כל אדם יכול להגיב רק באופן שהוא יכול להגיב". זה משפט פשוט, שתוכלי ליישם לגבי כל אדם שמתנהג שלא בהתאם לציפיותייך, וזה כולל את הורייך. מקווה שזה יעזור לך לעבות קצת את העור הפסיכולוגי שלך ולהסתכל על בני האדם במבט קצת יותר סלחני.
 

מוּסקט

New member
מסכימה עם גיטה

איך שקראתי את ההודעה המקורית מיד קפץ לי לעין הקשר בין מה שכתבת לבין מה שבחרת כחתימה. וכן - אפילו שאלו לא משפטים שלך, את בחרת אותם להתנוסס שם שוב ושוב בכל הודעה שלך!! מאוד קשה לייעץ למי שנמצא בין הפטיש לסדן - ביחוד כשמדובר על הורים. עצתי לך (וזו לא עצה כל כך מעשית, אבל הכי טובה שהצלחתי לגייס נכון לעכשיו) הוא שתגדלי במהרה ותלמדי להפריד בין מי שאת לבין מי שהם. ככל שתשכילי לראות אותם כ"רק בני אדם" ופחות כ"הורים" יהיה לך יותר קל.
 
למעלה