הורים

[בת חן 5]

הורים

שלום לכולם, אובחנתי כ ADD לפני כשנתיים בעת לימודי באוניברסיטה. אני כבר "ילדה" גדולה כך שלא שיתפתי את הורי בעינין. במיוחד בגלל שהם לא מבינים גדולים בתחום, הם לא דוגלים בנטילת תרופות, וגם אצלינו במשפחה אם משהו נמצא בטיפול פסיכולוגי או במיוחד פסיכיאטרי זה נחשב שלילי ביותר ("פסיכי שצריך תרופות כדי להיות שפוי") לכן חשבתי, למה להגיד להם ולקבל יחס שלילי מצדם. אני קוראת את הפורום הזה כבר כמה שבועות ומאד מתרשמת מההורים כאן, איך הם אוהבים ותומכים בילדיהם עם הפרעות הקשב, ואני קצת מקנאה... הייתי רוצה שגם לי יהיו הורים כאלה. חשבתי אולי לספר להם אבל לא יודעת אם כדאי לקחת את הסיכון. וגם אם לספר להם, מה הדרך הטובה ביותר לעשות את זה ? קראתי כאן באחת ההודעות היום שיש שלבים בקבלה של זה מצד ההורים ורציתי לדעת יותר על זה. מה דעתכם זה שווה את הסיכון או לא?

 

[תפוזינה הגדולה]

לשתף זה רק יקל עליך

אני מאחלת לך הרבה כוחות בהתמודדות מול ההורים אפילו שאני בעצמי אמא אני זוכרת מצבים שהיה לי קשה לעמוד מולם אבל אחרי שהוצאתי הרגשתי הקלה מסויימת ולכן אני גם חושבת שלהסתיר רק יכביד עליך. אולי תגלי דווקא כשתוציאי יותר הבנהממה שחשבת.ובנוסף תציאי להם לקרוא חומר או להכנס לבקר אצלנו בפורום אולי גם אנחנו נוכל לעזור להם.

 

[zivadina]

איך אפשר לנבא את התגובה של הורייך?

תדעי לך, שאצלי, שאין סטיגמות על פסיכולוגים, אמא שלי מאוד לא אהבה שאני נותנת ריטלין לנכדים שלה. אבל כאשר הם התחילו לקצור שבחים בכל תחומי החיים, היא שינתה את דעתה, למרות הגיל (78). כך שאולי כדאי לך לחכות שתהיינה תוצאות טובות עם התרופה, ורק אחרי שיהיה אפשר לדבר על שיפור בולט וקבוע, תוכלי לגלות להם מהו הסוד. ללא תוצאות בולטות, אין טעם לדון בנושא כל כך מעורר מחלוקת כאשר הם אינם רגישים לצרכים שלך, ומתעקשים על הדרך שלהם, שלא הוכיחה את עצמה, בעצם (אבל הם, כנראה, לא יודו בכך). אגב, זה לא סותר את זה שייתכן שהם הורים נהדרים בכל שאר התחומים, בדיוק כמו אמא שלי.

 

[zivadina]

וקישורים כדי להבין את ההורים

 

[בת חן 5]

מה שקורה

תודה לזיוה ותפוזינה, אז ככה, מה שקורה אצלי זה שאני מרגישה שיפור עצום ביכולת שלי לשבת וללמוד (טיפול תרופתי). ההורים אומרים "את רואה, תמיד אמרנו שאת מוכשרת!" והאמת היא שבאמת הייתי תמיד "מוכשרת" אך הכשרון לא בא תמיד לידי ביטוי. עוד דבר הוא שבגלל שלא קבלתי טיפול הולם בעבר, או בגלל אולי התפתחות מאוחרת, אני צריכה עכשיו לסגור הרבה פערים בהרבה תחומים (לימודי וחברתי) אימי תמיד משווה אותי לשאר בנות גילי ולילדים של חברותיה. היא וחברותיה נפגשות לקפה וכל אחת מתגאה בהישגים של ילדיה (אחד סיים בי"ס לרפואה, אחת עושה דוקטורט באמריקה, אחד מנהל בכיר באיזה חברה וכו, וכו) בקיצור היא מתוסכלת שאני לא הגעתי להישגים כאלה, וקשה לה שהיא לא יכולה להתגאות בי או להשויץ באיזה הישג כמו שחברותיה.היא מספרת לי שהן שואלות עלי. עלי היא מפעילה המון המון לחץ להגיע להישגים שהיא תוכל להשויץ בהם. ואני מצד אחד רוצה לרצות אותה אבל מצד שני זה מאד קשה. בגלל זה חשבתי אולי להגיד לה, כי אולי זה יגרום להורדת הלחץ הזה ממני, אבל אני גם חוששת שזה עלעול לא לעבור כ"כ חלק.

 

[חיוך נצחי]

נכון. זה עלול לא לעבור חלק. עשוי

אפילו להיות מצב לא ממש נחמד בתחילה. אך נשמע לי שאת מודעת היטב לקשיים שלך כמו גם להטבה שבאה עם האבחון והטיפול התרופתי. כפי שהסברת לנו , תוכלי לנסות להסביר להם. התסכולים של אמך, נובעים מהציפיות שלה. לא שלך. גם אמא שלי רצתה בת עורכת דין או משהו דומה, אבל מה לעשות- יש אותי. וכל עוד אני מאמינה שאני ממש בסדר כמו שאני, ההשוואה לילדי השכנים- ממש לא מזיזה לי. את יכולה להיות גאה בעצמך מאוד על כך שאת מטפלת בעצמך ודואגת לשפר את איכות חייך. אני רוצה לקוות כי גם אימך תראה מבעד לציפיות העבר שלה ותבין אותך. תתמוך בך. נכון, אולי לא. אז השאלה היא בעצם- אם את מרגישה חזקה מספיק בכדי לעמוד בסיטואציה במקרה שלא? חשוב לגייס תמיכה נוספת עבור עצמך ולהכין עצמך מראש לכל מצב אפשרי. האם את מחוזקת דייך לעמוד בכל תוצאה אפשרית של שיחה כזו כעת? אם כן, עשי זאת. אם את מרגישה צורך לקחת את הזמן ולחשוב עוד על כך, גם טוב. אנו האמהות נתקלות במצב זהה כאשר משתפות את הורינו בטיפול לנכדיהם. אז, אנו בעמדת 'אמא אווזה' המגינה על גוריה ומצב זה לכשעצמו- נותן לנו את הבטחון והחוזק לעמוד בטרוניות הסבים והסבתות. מרגע שאת בטוחה כי את עושה את הדבר הנכון והמתאים עבורך- כל תוצאה אפשרית, לדעתי, תוכלי להתמודד איתה. בהצלחה

 

[zivadina]

תספרי לה רק אם את חזקה בדרך שלך

כמו חיוך חברתי, אני חושבת שכדאי לספר רק אם תוכלי לקבל כל תגובה שלה. אם את חוששת שאת עלולה להיפגע, סימן שעדיין לא הגיע הזמן להציג את הדרך שאת מאמינה בה. בנוסף, אל תעשי דברים שיפגעו בך, כי את צריכה לשמור על עצמך ולהיות חזקה. ושוב, כפי שאמרה חברתי: כל דבר יגיע זמנו. לא צריך למהר.

 

[בת חן 5]

טוב, אז אני חושבת

שלא אספר לבינתיים. אבל איך אתן מציעות לעמוד בפני כל התיסכולים והלחצים של אימי על זה שאני לא הגעתי להשיגים כמו כול השאר, על זה שאין לה עדין 'נחת' ממני. לי אישית, זה שאני מבינה שיש לי ליקוי זה עוזר לי להבין הרבה 'למה'. 'למה' של העבר ושל ההווה. כך שלמעשה זה עוזר לי להתמודד עם המצב. לכן אולי מה שחשבתי זה שאם היא תבין את אותם דברים אולי זה יעזור גם לה. אבל מה שכן, אני בטוחה שאני לא רוצה להפגע- נפגעתי מספיק בחיים.

 

[zivadina]

זה נקרא "היפרדות"

היכולת שלנו להפרד באופן רגשי ומחשבתי מהורינו, ולבנות לנו את דרך החיים הפרטית שטובה לנו. את צריכה להיות מרוצה מעצמך, ואם אמך לא תקבל את הדרך שלך, תשמרי על מרחק ממנה. אם אמא שלך לא מסוגלת להבין שאת לא עובדת לפי החוקים שלה, סימן שהראייה שלה מוגבלת ושהיא לא יכולה לעזור לך יותר. צריך לכבד את הורינו, אבל הם צריכים גם לכבד אותנו. תחשבי איך את שומרת אתה על קשר שלא יפגע בך בשום אופן. מומלץ תמיד להקיף את עצמנו באנשים שתומכים בנו ונותנים לנו כוחות, ולא בכאלה שמחלישים אותנו.

 

[בת חן 5]

תודה לזיוה ולכל מי שענה- למדתי הרבה

 

[בת חן 5]

תודה גם לחיוך ולתפוזינה

 

[פיונה ש]

אני לא סיפרתי על האבחון שלי להורים

או לאחים ולשאר המשפחה המורחבת הקרובה וזה למרות שהם יודעים על בני המשפחה האחרים... קצת קשה לי להסביר לעצמי למה לא סיפרתי. מצד אחד אני לא זקוקה לאישור שלהם, מצד שני אין לי חשק לפתוח דיון של "למה אני צריכה לקחת תרופה" (כי התפקוד שלי גם בלי תרופות לא גרוע) ומצד שלישי לא בא לי לגרום להורים שלי לחשוב שהם "פישלו" במשהו (למרות שאני לא חושבת שהם פישלו, לא היה להם את הידע שיש לנו היום) אובחנתי לפני כשנה, ADD

 

[מ ר י ל]

את לא לבד

גם אבא שלי לא מאמין שיש לי הפרעת קשב וריכוז. האמת היא שעכשיו אחרי שקראתי שריטלין לא ממש עוזר להתרכז ואחרי שחטפתי כאבי ראש , אני גם בספק. הייתי עושה ביופידבק, ואימון אישי , אבל זה נראה לי יקר מידי.

 

[spidergirl]

איפה קראת שריטלין לא עוזר??

מה זאת אומרת?

 

[מ ר י ל]

באתר doctors

גם כתבו שהוא יכול לגרום להתנגות פסיכוטית וכו'.גם כתבו שם שביו פידבק יותר טוב , אבל יותר יקר , ולכן קופ"ח לא מעוניינות לממן אותו.

 

[zivadina]

הריטלין לא עוזר למי שאין ADHD

אבל ל-85% מן ה-ADHDים הוא עוזר. כך, שאם ריטלין לא עוזר לך, יש בהחלט מקום לבדוק אם מקור חוסר הרכוז איננו בבעיות נוירולוגיות אחרות או בבעיות רגשיות, ואת זה צריך לבדוק אצל רופא נוירולוג ואצל רופא פסיכיאטר.

 

[עדו בן צבי]

זה נשמע כמו דילמת הארון של הומוסקסו

זה נשמע כמו דילמת הארון של הומוסקסואל. האם ההורים שלך עשויים להחרים אותך או משהו כזה?