הורים
אני אתחיל בזה שאני הולך פה קצת לחפור אבל זה הכל בעקבות מקרה שקרה היום שלא יכולתי לשתוק על זה.
אציג את עצמי: אני בן 21, חייל, בן זקונים.
יש לי אח בן 29 נשוי בלי ילדים ויש לי אחות בת 33 נשואה לגבר בן 52 (כן, גדול ממנה ב20 שנה) עם 3 ילדים: בן 11, בת 9 ובן 5.
אבי בן 58 ואימי בת 54, נשואים.
העניין הוא באחותי ומשפחתה. (יש לציין שהשניים חזרו בתשובה ועכשיו הם לכיוון החרדים).
אחותי תמיד הייתה מרדנית (כמובן שהכל שמעתי מסיפורים ממנה ומההורים שלי כי אני עוד לא נולדתי), שמעתי אינספור סיפורים על דברים שהיא עשתה ושההורים שלי לא אהבו ונקטו בכל מיני צעדים כשתמיד ששאלתי למה הם פעלו כך, הם ענו לי ב: "כי היינו הורים צעירים,
לא ידענו מה לעשות אז פעלנו בפעולות שבדיעבד הן לא היו נכונות ולכן היא יצאה ככה".
כשאחותי הייתה בת 22, מצאה את בעלה שהוא כאמור גדול ממנה ב20 שנה. היא הביאה אותו הביתה כשהיא כבר בהריון עם הילד הראשון.
כמובן שהוריי לא אהבו את זה אבל לא היה להם כל כך מה לעשות כי כמו שאמרתי, אחותי הייתה מרדנית ועשתה דברים בניגוד לרצונם.
כמה חודשים אחר כך הם התחתנו והיא ילדה את הילד.
במהלך 11 השנים האלו אחותי ובעלה לא ממש הסתדרו. אינספור ריבים כשכל פעם ההורים שלי ניסו לגשר ותמיד הגישור הצליח רק לפרק זמן של כמה שבועות. תמיד המצב חזר לקדמותו.
כדי שתבינו אני אתאר לכם את בעלה, שאחרי 11 שנות היכרות איתו אני והוריי יכולים להגיד עליו שכנראה לבן אדם יש בעיות רציניות.
הבן אדם לא עובד, נקלע לכל מיני בעיות משפחתיות (עם המשפחה שלו), בעיות נדל"ן, בעיות משפטיות.
אבא שלי ניסה ומנסה לעבוד איתו על הבעיות המשפטיות שיש לו אבל הבן אדם לא מצליח להבין איפה הוא לא בסדר. מטיל את האשמה או על אחותי או על אנשים אחרים.
הוא תמיד חושב שהוא צודק ושהוא עושה הכל בסדר ואחרים לא פועלים נכון.
אני והוריי נוסעים לבקר אותם כל שבת (הם שומרים שבת) ואיכשהו ההורים שלי תמיד מגיעים לריבים איתו (גם אחותי רבה איתו בנוכחות ההורים) על זה שהיא היחידה שעובדת בעבודות הבית והוא טוען שהיא לא עושה כלום ורק הוא עובד ומנקה.
עוד דוגמה היא שהיום אחותי אמרה לנו שלפעמים הוא נותן לה כסף רק כדי לקנות כמה דברים ספציפיים בסופר וכשהיא צריכה עוד משהו לקנות אז אין לה את הכסף לזה.
אחותי אחרי תואר ראשון בפסיכולוגיה וכעת היא לומדת תעודת הוראה כדי לעבוד כמורה בבית ספר ולכן עד אז, היא צריכה לחיות ממנו.
אם תשאלו למה היא לא מתגרשת ממנו זו שאלה טובה מאוד, אמא שלי כל הזמן שואלת אותה למה היא לא פועלת ולמה היא נותנת למצב הזה להמשיך אבל כנראה שאחותי מבינה שעדיף לה לסבול עכשיו למען ילדיה.
אני מקווה שהבהרתי לכם את המצב עד כה ועכשיו אספר לכם מה קרה היום:
נסענו אליהם, ישבנו איתם, צוחקים עם הילדים והכל כרגיל.
כשהתיישבנו לאכול, אמא שלי התחילה ואמרה להם שהם לא מנוהלים נכון ושכל פעם שאנחנו אצלם, אנחנו רואים שהילדים אומרים שהם רעבים ורק אחרי כמה שעות הולכים לאכול והילדים נהיים עצבניים.
אז אחותי התחילה גם להגיד שבעלה לא עוזר לה ושהיא צריכה לדאוג לארוחה לבד ואז הוא גם מתחיל לטעון שהוא ניקה את הבית לבד ושהיא לא עושה כלום.
ייאמר לזכותו שהוא כן משתתף בעבודות הבית אבל רק כשממש מעירים לו או רק אם זה רלוונטי אליו.
במהלך הויכוח הלכתי לחדר של הילדים ורציתי שהילד הגדול (שם בדוי יוני) יראה לי איך משחקים במשהו. הוא הסכים רק אם אחותו (שם בדוי מרים) תצא מהחדר.
מרים לא יצאה כי היא היא הייתה עסוקה במשהו ואחרי שהאצתי בו שיראה לי למרות שהיא בחדר, הוא האיץ בה שתצא וכשראה שהיא לא יוצאת נתן לה אגרוף. היא החזירה לו והוא ניסה שוב להרביץ לה בזמן שאני מחזיק אותו שלא יעשה לה כלום.
הוא עדיין המשיך להיאבק ואפילו לי נתן אגרוף וכאן ראיתי שלילד יש ממש בעיות רציניות. אף פעם הוא לא הרביץ לי ועכשיו זה היה ממש מוזר לראות את זה כי הוא גם ממש נאבק בי ורצה להרביץ לה עוד.
בסוף איכשהו זה נרגע אבל הוא עדיין היה עצבני והלך לחדר אחר והסתגר שם.
כל אחד מהמשפחה הלך בתורו לבדוק מה איתו אבל הילד שתק ולא רצה לדבר בכלל.
בתורי, הלכתי אליו ודיברתי איתו. הסברתי לו שלהרביץ זה אף פעם לא אופציה וזה לא פתרון לשום דבר ואם הוא עצבני אז הוא צריך לדבר כי רק בדיבור ובתקשורת ניתן לפתור דברים.
אחרי כל משפט שלי הוא אמר "טוב" כזה שכאילו הוא רצה שאני רק אעזוב אותו במנוחה ובכלל לא עניין אותו מה יש לי לומר.
ניסיתי אפילו להצחיק אותו קצת שאולי הוא יפתח אבל גם כאשר דגדגתי אותו הוא אמר "תלך מפה או שאני אתן לך בוקס".
פה שוב הבנתי שלילד יש anger issues רציניים.
אחרי איזה שעה של הסתגרות הוא הגיע לסלון ואמר שהוא רעב, הוא אפילו התיישב איתנו, דיבר ונפתח קצת.
אחותי הכינה לו צלחת עם אוכל והוא לא כל כך אהב את מה שהיה בצלחת אז הוא התחיל להתנהג קצת לא יפה (אני לא כל כך שמעתי כי הייתי במרפסת עם הילד הקטן).
יוני הלך לחדר כשאבא שלו אחריו (כי כנראה הוא התחצף לאבא) ואני התחלתי לשמוע מכות. האבא פשוט הרביץ לילד מכות, אם זה ביד או אפילו בלחי והוא התחיל לבכות.
אני כששמעתי את זה פשוט הזדעזעתי, רצתי לחדר שלו והתווכחתי עם האבא, צעקתי עליו שלא מרביצים לילד ושזה נוראי. הוא אמר לי לא להתערב ושזה כן הגיוני 'להפליק' לילד.
אמרתי לו שזה ממש לא להפליק אלא להרביץ וזה לא פתרון והוא אמר "זה כן פתרון, זה הפתרון היחיד!".
בנוסף אמרתי לו שבגלל זה יוני הרביץ לי ולאחותו ובגלל שאבא שלו מרביץ לו אז הוא מרביץ לאחרים והוא רואה ככה כפתרון לפתור דברים.
הלכתי לסלון ואמרתי לאחותי ולהוריי שאני הולך משם אם ככה מתנהגים בבית הזה ושהורים לא אמורים להרביץ לילד שלהם.
אחותי הגנה על בעלה ואמרה שלפעמים כן צריך להפליק ושגם ההורים שלנו הפליקו לה וכנראה בגלל שלי לא עשו את זה אז אני לא מבין.
אמרתי לה שמה שהוא עשה ממש לא היה להפליק ואפילו הדגמתי עליה מה זה להפליק ושזה לא מה שהוא עשה.
מרוב עצבים והתרגשות אמרתי להם שאני אזמין להם משטרה או את שירותי הרווחה כי הורים לא אמורים להרביץ לילדים שלהם ושזה לא פתרון וכשלי יהיו ילדים אני לא אתן להם אפילו פליק קטן אז אחותי אמרה "אסור לך לשפוט בן אדם אם עדיין לא הגעת למצב שלו".
לא נתתי לה תשובה לזה אבל אני אשפוט ועוד איך כי אני ממש לא רואה איך הורים יכולים להרביץ ולהרים יד על ילדיהם.
זהו זה הסיפור בכלליות, כמובן שיש עוד הרבה דברים שאפשר לומר על ההתנהגות של בעלה של אחותי וגם היא בעצמה יש לה בעיות לא קטנות.
אני כל כך נסער ממה שקרה שאני פשוט לא יודע מה לעשות.
בנסיעה חזור עם ההורים שלי, הם אמרו שאין מה לעשות כי אי אפשר לדבר עם הבן אדם ויש לו בעיות ממש רציניות, הוא לא יודע איך לחנך את הילדים שלו אז הוא פותר את זה בלהרים יד. (דרך אגב, זו לא הפעם הראשונה שהוא מרביץ ואני כבר הערתי להם על זה).
אני מאוד רוצה לפעול ולעשות משהו נגד זה אבל לא עולה לי שום פיתרון.
אני רק חושב על הילדים המסכנים (ובמיוחד על הגדול) שצריכים לסבול את זה ולחיות עם אבא שפועל בדרכים לא הגיוניות (וכולנו יודעים כמה זה מעצבן אם מישהו עושה משהו בצורה לא הגיונית ואין לו מה לעשות).
הייתי חייב לשתף ולכתוב, אם יש לכם משהו לומר, לייעץ וכד' אשמח לשמוע.
תודה וסליחה על החפירה.
אני אתחיל בזה שאני הולך פה קצת לחפור אבל זה הכל בעקבות מקרה שקרה היום שלא יכולתי לשתוק על זה.
אציג את עצמי: אני בן 21, חייל, בן זקונים.
יש לי אח בן 29 נשוי בלי ילדים ויש לי אחות בת 33 נשואה לגבר בן 52 (כן, גדול ממנה ב20 שנה) עם 3 ילדים: בן 11, בת 9 ובן 5.
אבי בן 58 ואימי בת 54, נשואים.
העניין הוא באחותי ומשפחתה. (יש לציין שהשניים חזרו בתשובה ועכשיו הם לכיוון החרדים).
אחותי תמיד הייתה מרדנית (כמובן שהכל שמעתי מסיפורים ממנה ומההורים שלי כי אני עוד לא נולדתי), שמעתי אינספור סיפורים על דברים שהיא עשתה ושההורים שלי לא אהבו ונקטו בכל מיני צעדים כשתמיד ששאלתי למה הם פעלו כך, הם ענו לי ב: "כי היינו הורים צעירים,
לא ידענו מה לעשות אז פעלנו בפעולות שבדיעבד הן לא היו נכונות ולכן היא יצאה ככה".
כשאחותי הייתה בת 22, מצאה את בעלה שהוא כאמור גדול ממנה ב20 שנה. היא הביאה אותו הביתה כשהיא כבר בהריון עם הילד הראשון.
כמובן שהוריי לא אהבו את זה אבל לא היה להם כל כך מה לעשות כי כמו שאמרתי, אחותי הייתה מרדנית ועשתה דברים בניגוד לרצונם.
כמה חודשים אחר כך הם התחתנו והיא ילדה את הילד.
במהלך 11 השנים האלו אחותי ובעלה לא ממש הסתדרו. אינספור ריבים כשכל פעם ההורים שלי ניסו לגשר ותמיד הגישור הצליח רק לפרק זמן של כמה שבועות. תמיד המצב חזר לקדמותו.
כדי שתבינו אני אתאר לכם את בעלה, שאחרי 11 שנות היכרות איתו אני והוריי יכולים להגיד עליו שכנראה לבן אדם יש בעיות רציניות.
הבן אדם לא עובד, נקלע לכל מיני בעיות משפחתיות (עם המשפחה שלו), בעיות נדל"ן, בעיות משפטיות.
אבא שלי ניסה ומנסה לעבוד איתו על הבעיות המשפטיות שיש לו אבל הבן אדם לא מצליח להבין איפה הוא לא בסדר. מטיל את האשמה או על אחותי או על אנשים אחרים.
הוא תמיד חושב שהוא צודק ושהוא עושה הכל בסדר ואחרים לא פועלים נכון.
אני והוריי נוסעים לבקר אותם כל שבת (הם שומרים שבת) ואיכשהו ההורים שלי תמיד מגיעים לריבים איתו (גם אחותי רבה איתו בנוכחות ההורים) על זה שהיא היחידה שעובדת בעבודות הבית והוא טוען שהיא לא עושה כלום ורק הוא עובד ומנקה.
עוד דוגמה היא שהיום אחותי אמרה לנו שלפעמים הוא נותן לה כסף רק כדי לקנות כמה דברים ספציפיים בסופר וכשהיא צריכה עוד משהו לקנות אז אין לה את הכסף לזה.
אחותי אחרי תואר ראשון בפסיכולוגיה וכעת היא לומדת תעודת הוראה כדי לעבוד כמורה בבית ספר ולכן עד אז, היא צריכה לחיות ממנו.
אם תשאלו למה היא לא מתגרשת ממנו זו שאלה טובה מאוד, אמא שלי כל הזמן שואלת אותה למה היא לא פועלת ולמה היא נותנת למצב הזה להמשיך אבל כנראה שאחותי מבינה שעדיף לה לסבול עכשיו למען ילדיה.
אני מקווה שהבהרתי לכם את המצב עד כה ועכשיו אספר לכם מה קרה היום:
נסענו אליהם, ישבנו איתם, צוחקים עם הילדים והכל כרגיל.
כשהתיישבנו לאכול, אמא שלי התחילה ואמרה להם שהם לא מנוהלים נכון ושכל פעם שאנחנו אצלם, אנחנו רואים שהילדים אומרים שהם רעבים ורק אחרי כמה שעות הולכים לאכול והילדים נהיים עצבניים.
אז אחותי התחילה גם להגיד שבעלה לא עוזר לה ושהיא צריכה לדאוג לארוחה לבד ואז הוא גם מתחיל לטעון שהוא ניקה את הבית לבד ושהיא לא עושה כלום.
ייאמר לזכותו שהוא כן משתתף בעבודות הבית אבל רק כשממש מעירים לו או רק אם זה רלוונטי אליו.
במהלך הויכוח הלכתי לחדר של הילדים ורציתי שהילד הגדול (שם בדוי יוני) יראה לי איך משחקים במשהו. הוא הסכים רק אם אחותו (שם בדוי מרים) תצא מהחדר.
מרים לא יצאה כי היא היא הייתה עסוקה במשהו ואחרי שהאצתי בו שיראה לי למרות שהיא בחדר, הוא האיץ בה שתצא וכשראה שהיא לא יוצאת נתן לה אגרוף. היא החזירה לו והוא ניסה שוב להרביץ לה בזמן שאני מחזיק אותו שלא יעשה לה כלום.
הוא עדיין המשיך להיאבק ואפילו לי נתן אגרוף וכאן ראיתי שלילד יש ממש בעיות רציניות. אף פעם הוא לא הרביץ לי ועכשיו זה היה ממש מוזר לראות את זה כי הוא גם ממש נאבק בי ורצה להרביץ לה עוד.
בסוף איכשהו זה נרגע אבל הוא עדיין היה עצבני והלך לחדר אחר והסתגר שם.
כל אחד מהמשפחה הלך בתורו לבדוק מה איתו אבל הילד שתק ולא רצה לדבר בכלל.
בתורי, הלכתי אליו ודיברתי איתו. הסברתי לו שלהרביץ זה אף פעם לא אופציה וזה לא פתרון לשום דבר ואם הוא עצבני אז הוא צריך לדבר כי רק בדיבור ובתקשורת ניתן לפתור דברים.
אחרי כל משפט שלי הוא אמר "טוב" כזה שכאילו הוא רצה שאני רק אעזוב אותו במנוחה ובכלל לא עניין אותו מה יש לי לומר.
ניסיתי אפילו להצחיק אותו קצת שאולי הוא יפתח אבל גם כאשר דגדגתי אותו הוא אמר "תלך מפה או שאני אתן לך בוקס".
פה שוב הבנתי שלילד יש anger issues רציניים.
אחרי איזה שעה של הסתגרות הוא הגיע לסלון ואמר שהוא רעב, הוא אפילו התיישב איתנו, דיבר ונפתח קצת.
אחותי הכינה לו צלחת עם אוכל והוא לא כל כך אהב את מה שהיה בצלחת אז הוא התחיל להתנהג קצת לא יפה (אני לא כל כך שמעתי כי הייתי במרפסת עם הילד הקטן).
יוני הלך לחדר כשאבא שלו אחריו (כי כנראה הוא התחצף לאבא) ואני התחלתי לשמוע מכות. האבא פשוט הרביץ לילד מכות, אם זה ביד או אפילו בלחי והוא התחיל לבכות.
אני כששמעתי את זה פשוט הזדעזעתי, רצתי לחדר שלו והתווכחתי עם האבא, צעקתי עליו שלא מרביצים לילד ושזה נוראי. הוא אמר לי לא להתערב ושזה כן הגיוני 'להפליק' לילד.
אמרתי לו שזה ממש לא להפליק אלא להרביץ וזה לא פתרון והוא אמר "זה כן פתרון, זה הפתרון היחיד!".
בנוסף אמרתי לו שבגלל זה יוני הרביץ לי ולאחותו ובגלל שאבא שלו מרביץ לו אז הוא מרביץ לאחרים והוא רואה ככה כפתרון לפתור דברים.
הלכתי לסלון ואמרתי לאחותי ולהוריי שאני הולך משם אם ככה מתנהגים בבית הזה ושהורים לא אמורים להרביץ לילד שלהם.
אחותי הגנה על בעלה ואמרה שלפעמים כן צריך להפליק ושגם ההורים שלנו הפליקו לה וכנראה בגלל שלי לא עשו את זה אז אני לא מבין.
אמרתי לה שמה שהוא עשה ממש לא היה להפליק ואפילו הדגמתי עליה מה זה להפליק ושזה לא מה שהוא עשה.
מרוב עצבים והתרגשות אמרתי להם שאני אזמין להם משטרה או את שירותי הרווחה כי הורים לא אמורים להרביץ לילדים שלהם ושזה לא פתרון וכשלי יהיו ילדים אני לא אתן להם אפילו פליק קטן אז אחותי אמרה "אסור לך לשפוט בן אדם אם עדיין לא הגעת למצב שלו".
לא נתתי לה תשובה לזה אבל אני אשפוט ועוד איך כי אני ממש לא רואה איך הורים יכולים להרביץ ולהרים יד על ילדיהם.
זהו זה הסיפור בכלליות, כמובן שיש עוד הרבה דברים שאפשר לומר על ההתנהגות של בעלה של אחותי וגם היא בעצמה יש לה בעיות לא קטנות.
אני כל כך נסער ממה שקרה שאני פשוט לא יודע מה לעשות.
בנסיעה חזור עם ההורים שלי, הם אמרו שאין מה לעשות כי אי אפשר לדבר עם הבן אדם ויש לו בעיות ממש רציניות, הוא לא יודע איך לחנך את הילדים שלו אז הוא פותר את זה בלהרים יד. (דרך אגב, זו לא הפעם הראשונה שהוא מרביץ ואני כבר הערתי להם על זה).
אני מאוד רוצה לפעול ולעשות משהו נגד זה אבל לא עולה לי שום פיתרון.
אני רק חושב על הילדים המסכנים (ובמיוחד על הגדול) שצריכים לסבול את זה ולחיות עם אבא שפועל בדרכים לא הגיוניות (וכולנו יודעים כמה זה מעצבן אם מישהו עושה משהו בצורה לא הגיונית ואין לו מה לעשות).
הייתי חייב לשתף ולכתוב, אם יש לכם משהו לומר, לייעץ וכד' אשמח לשמוע.
תודה וסליחה על החפירה.
