הורים שמחים

[לורליי43]

הורים שמחים

בעקבות ההודעה לגבי הורים עצובים, נזכרתי בתהייה דומה לגבי "הורים שמחים". כשילד עושה משהו וכייף לו, וההורה אומר- אני שמח שאתה נהנה. או אם הילד משתף פעולה בנוגע לבקשה של ההורה, וההורה אומר "אני שמח שאתה עושה כך וכך. מה זה אומר? כי לי תמיד יש הרגשה שזה דומה בהיבט מסוים להורה שעצוב ממשהו שהילד עושה. מה אתם עושים?

 

[אפרתש]

אני אומרת את זה הרבה פעמים.

כשהיא מספרת לי על משהו שעשתה ונהנתה, יותר אמיתי להגיד "אני מאד שמחה שאת נהנית מזה" מאשר "נורא כיף לשחות בים". כי אני לא חושבת שזה כזה כיף, אני כן שמחה שהיא נהנית. כשהיא מודה לי על דברים אני אומרת שאני מאד שמחה לעשות דברים שגורמים לה הנאה. יש כאן "חיזוק חיובי" משני הכיוונים. שתינו שמחות, לשתינו יש רצון להמשיך ולשמח אחת את השניה. הרבה פעמים אני אומרת שאני שמחה לעזור לה כשהיא מבקשת בצורה כלכך נעימה, או שאני שמחה שיש לי ילדה שכיף לי לדבר איתה, או שאני שמחה שיש לי שתי ילדות כלכך חמודות שמשחקות כלכך יפה יחד. מה שחשוב, לדעתי, זה לא "להעמיד את הרף גבוה מדי". לא לתת לה הרגשה כשאני שמחה רק כשהיא עושה דברים שהם מאד קשים או לא נעימים לה.

 

[לורליי43]

גם אני, אבל אני מתלבטת

אם זה לא משהו "אוטומאטי" מבחינת בחירת המונח. וגם אם אין כאן הכוונה לילד לבחור דברים שאמא אוהבת לעשות. אני מדברת מתוך "אלרגיה קשה" לדברים שאמא שלי היתה אומרת לי. כל כך לא אהבתי את ניסיונות הכפייה שלה עלי, שתמיד כשהיא היתה אומרת "אני שמחה ש.."- מיד זה היה גורם לי לחשוב שעשיתי משהו לא בסדר...

לא רוצה שליטה על מה שהילדים שלי יאהבו, למרות שגם אני משתמשת בחיזוק הזה (ומכאן ההתלבטות).

 

[mamick]

לדעתי, אלה שני מקרים שונים.

לי נראה, שלהביע שימחה כשהילד נהנה, זה בסדר גמור, כי אני באמת שמחה ומאושרת כשטוב לילד שלי. והמקרה השני, הילד עושה מה שמבקשים ממנו, הוא הצד השני של "אני עצובה שאתה לא עושה מה שאני מבקשת". אולי פחות צורם, אבל דומה.

 

[לורליי43]

השאלה האם את לא יוצרת

אוירה שבה להיות "לא מאושר"- זה "לא טוב לאמא". לכן אני חושבת שאלה לא שני מקרים שונים לחלוטין.

 

[mamick]

אני מבינה מה שאת אומרת,

אבל, לדעתי, במקרה הראשון את מביעה את הרגשות שלך, ובמקרה השני את משבחת התנהגות טובה על ידי זה שאת אומרת שאת שמחה.

 

[ליאת +]

לא יודעת אם זה אותו דבר

אבל לעיתים מתעורר בי הצורך לשאול אותו "נכון שהיה כייף?" "נהנית?" (בים, בביקור המשפחתי, בטיול), ואני לא אוהבת את השאלה הזו. במקום זה אני אומרת לו - "איך היה לי נעים אתמול כשהיינו אצל..." או " "נהנתי כשהשתוללנו ביחד בים..". אני חושבת שזה דומה כי זה מנתק את הקשר בין ההנאה שלי להנאה שלו. וכן- נכון- חלק מההנאה שלי במקרים האלה הייתה לראות אותו שמח. אני רק לא בטוחה שחייבים לשים על זה את הדגש. בקיצור- להתחיל להפריד בנינו לבינם כבר עכשיו, ולא לחכות עד לגיל 18...

 

[maya100]

גמני קצת מוטרדת מזה ואני אסביר:

שמתי לב לאחרונה שאביגיל שואלת אותי הרבה פעמים "אמא, את שמחה שעשיתי קקי ופיפי בשירותים? (נניח, דוגמא, יש עוד המון כאלו). אני אומרת לה "כן, בטח". אבל מטריד אותי שהיא זקוקה לאישור שאני שמחה. לא זכור לי שאמרתי לה שאני "לא שמחה" או "עצובה" כשהיא פספסה, אז מאיפה זה בא? חשוב לי להעביר לה את המסר שאם היא שמחה אז גם אני שמחה. שמה שחשוב שעיני זה האושר והגאווה שלה בעצמה (נניח במקרה של הקקי) ולא לרצות אותי אבל אני לא בטוחה איך לעשות את זה...

 

[mamick]

../images/Emo45.gif

 

[לורליי43]

אני בטוחה שחשוב לה, ולדעתי זה כי את

חשובה לה. אני רואה בהרבה מקרים עד כמה אני משמעותית לילדים שלי- ולכן אני מנסה לא להתערב בבחירות שלהם בדברים שלא רלוונטים אלי. היה לנו מקרה נפלא ללימוד עצמי בנושא. בתי הגדולה (15.5) הלכה עם אמא שלי לקנות בגדים. חזרה כולה נרגשת והראתה לי. ואני?- לא התלהבתי

והתלבטתי מה לעשות, מה להגיד? בסוף אמרתי את האמת בצורה הכי מרוככת שאפשר- שהיא נראת נהדר אבל הדוגמא של החצאית לא ממש מוצאת חן בעיני. הבת נפגעה, אבל דיברתי איתה על זב ש"מותר" שיהיה לנו טעם שונה, שאין לי שום בעיה עם הבחירה שלה, שגם אני קונה דברים שלא תמיד הכי נראים לה. גם הסבתא לא "ידעה את נפשה

", מה לעשות, ואולי נחזיר? גם לה אמרתי שאין שום בעיה, הנכדה אוהבת את הבגד וזה סוף הענין- אני לא קשורה. זהו. בסופו של דבר, אני בטוחה שהיא היתה שמחה אם הייתי אוהבת את הבגד כמוה, (וגם אני), אבל היא למדה שזה בסדר- וזה אפילו יותר חשוב.

 

[רוני של יובל ומאיה]

גם יובל שואלת כל הזמן...

אמא, ARE YOU HAPPY? ואם היא מבינה שהכעיסה אותי אז היא מבררת אם אני לא HAPPY או שמחכה קצת ושואלת אם עכשיו אני כבר כן HAPPY... לא מבינה מאיפה זה בא לה. אולי מהגן?? אני נוטה לחשוב שזה משהו שהגיע מהגן, בעיקר בגלל שהיא עושה את זה באנגלית. אם זה משהו מהבית ובא ממני, היא חוזרת על השפה המקורית שהדברים נאמרו בה - עברית. ואילו בגן זה באנגלית... באמת מעניין אם עוד ילדים עושים את זה.

 

[נורית מ.]

שני הצדדים של אותה מטבע

אני עצובה = חיזוק שלילי להתנהגות שאנחנו רוצים למנוע אני שמחה = חיזוק חיובי להתנהגות שאנחנו רוצים לעודד אנחנו בעצמם מביעים שביעות רצון או חוסר שביעות רצון מההתנהגות של הילד במטרה להשפיע עליה. אפשר להתווכח האם זה בסדר או לא אבל לפחות שנהיה מודעים לכך שאנחנו עושים את זה במטרה להשיג משהו מהילד ולא סתם להביע את רגשותינו (כמו בדוגמא הראשונה שבהודעה שלך).