אריה אלמוג
New member
הורים שכולים,
יום שני 27 פברואר 2006 כ"ט שבט תשס"ו הורים שכולים, אני מניח, כי איני שפוי לגמרי.... אני מניח, כי חיי בעולם שגוי והזוי... (בכנות איני מבקש מחמאות ואני כותב זאת בצער רב!) וחלילה איני מוריד בפסיק מכאבם של הורים שקולי. לאבד ילד, איני מאחל לאיש, גם לו היה לי שונא לא הייתי מאחל לו לאבד ילד. אבדנו בן סגן בצ.ה.ל, קצין מצטיין, שכל מי שהכירו ניבא לו, כי יהיה הרמטכ"ל הראשון מבוגרי הפנימייה הצבאית... רק התפללתי כי יחזור הביתה בשלום, (אני בוגר ישיבה אבל עד היום כנראה איני יודע להתפלל!) באותה עת כבר אבדנו בת יחידה, ילדה יפיפייה בת 16 אביבים. פתיח זה, אינו בא לחזור ולספר את סיפורנו האישי... כבר ספרתיו מספר פעמים... אלא להבהיר לקורא חדש, כי כאבם של הורים שכולים אינו זר לנו. הבוקר התפרסם בעיתון: בוטל "מבחן ההכנסה להורים השכולים"... כולנו נקבל אותו סכום! "הישג"... אני מתבייש!!!!!!! אבדן הבן אינו מזכה אותי בפרס! נכון רבים מההורים השכולים בצדק או לא מפסיקים לתפקד (גם אני כעשור שנים... ומדי פעם גם כיום, לאחרונה יותר ויותר!)... בהחלט חובה לתמוך בהם.... אבל תשלום גלובלי!!! מחד, ממשלת ישראל, מעניקה למשפחת השכול הרבה ואיני מגזים, יותר מאשר מדינות עשירות ממדינת ישראל.... מאידך, הסרבול, אי הידיעה הבי וקרטיה מוצאים את האדם מדעתו ואני מרשה לעצמי לקבוע, כי רבים מההורים השכולים אינם מקבלים את המגיע להם... האחד מחוסר ידע והשני אינו מסוגל להתמודד עם מהביו קרטיה. בנוסף, יש נושאים רבים מוזנחים! וטוב היה עושה משרד הביטחון וארגון יד לבנים אם היו מטפלים בהשלמת הזכויות ושיפור השירות. אתן דוגמא (ברור, כי איננו אינטרסנטים, אנו חיים כבר 26 חודש בדיור מוגן): ממוצע גיל ההורים גבוה... בנושא הדיור המוגן, אין כלל טיפול. משרד הביטחון משתתף בסכום סמלי במקרה שהורה שכול מבקש לצאת לדיור מוגן (לא הדרכה לא עזרה משפטית, כלום!) יד לבנים הקימה ועדה לבדוק את הנושא "והחליטה" שהנושא לא כדאי. (נקודה) תנחשו מי היו חברי הועדה, קבלן... ומי שהיה מעורב עסקית בדיור מוגן...) גם להם אין גוף מייעץ בנדון. וזו דוגמא אחת מרבות!
יום שני 27 פברואר 2006 כ"ט שבט תשס"ו הורים שכולים, אני מניח, כי איני שפוי לגמרי.... אני מניח, כי חיי בעולם שגוי והזוי... (בכנות איני מבקש מחמאות ואני כותב זאת בצער רב!) וחלילה איני מוריד בפסיק מכאבם של הורים שקולי. לאבד ילד, איני מאחל לאיש, גם לו היה לי שונא לא הייתי מאחל לו לאבד ילד. אבדנו בן סגן בצ.ה.ל, קצין מצטיין, שכל מי שהכירו ניבא לו, כי יהיה הרמטכ"ל הראשון מבוגרי הפנימייה הצבאית... רק התפללתי כי יחזור הביתה בשלום, (אני בוגר ישיבה אבל עד היום כנראה איני יודע להתפלל!) באותה עת כבר אבדנו בת יחידה, ילדה יפיפייה בת 16 אביבים. פתיח זה, אינו בא לחזור ולספר את סיפורנו האישי... כבר ספרתיו מספר פעמים... אלא להבהיר לקורא חדש, כי כאבם של הורים שכולים אינו זר לנו. הבוקר התפרסם בעיתון: בוטל "מבחן ההכנסה להורים השכולים"... כולנו נקבל אותו סכום! "הישג"... אני מתבייש!!!!!!! אבדן הבן אינו מזכה אותי בפרס! נכון רבים מההורים השכולים בצדק או לא מפסיקים לתפקד (גם אני כעשור שנים... ומדי פעם גם כיום, לאחרונה יותר ויותר!)... בהחלט חובה לתמוך בהם.... אבל תשלום גלובלי!!! מחד, ממשלת ישראל, מעניקה למשפחת השכול הרבה ואיני מגזים, יותר מאשר מדינות עשירות ממדינת ישראל.... מאידך, הסרבול, אי הידיעה הבי וקרטיה מוצאים את האדם מדעתו ואני מרשה לעצמי לקבוע, כי רבים מההורים השכולים אינם מקבלים את המגיע להם... האחד מחוסר ידע והשני אינו מסוגל להתמודד עם מהביו קרטיה. בנוסף, יש נושאים רבים מוזנחים! וטוב היה עושה משרד הביטחון וארגון יד לבנים אם היו מטפלים בהשלמת הזכויות ושיפור השירות. אתן דוגמא (ברור, כי איננו אינטרסנטים, אנו חיים כבר 26 חודש בדיור מוגן): ממוצע גיל ההורים גבוה... בנושא הדיור המוגן, אין כלל טיפול. משרד הביטחון משתתף בסכום סמלי במקרה שהורה שכול מבקש לצאת לדיור מוגן (לא הדרכה לא עזרה משפטית, כלום!) יד לבנים הקימה ועדה לבדוק את הנושא "והחליטה" שהנושא לא כדאי. (נקודה) תנחשו מי היו חברי הועדה, קבלן... ומי שהיה מעורב עסקית בדיור מוגן...) גם להם אין גוף מייעץ בנדון. וזו דוגמא אחת מרבות!